כתבה שפורסמה בעיתון "מוריה" ב־30 בנובמבר 1913 ומתארת כיצד התקבלו הרבנים בכל אחת מן המושבות שביקרו בהן, את תוכן הדרשות שנשאו ואת תגובות הקהל.
בשנת 1913 יצאה משלחת של רבנים לביקור במושבות שקמו בארץ ישראל בימי העלייה הראשונה והשנייה. במסע השתתפו עשרה רבנים ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק וגם בר־הפלוגתא שלו הרב יוסף חיים זוננפלד. המסע ארך כחודש ימים ונועד לחזק את שמירת הדת במושבות ואת הקשר בין היישוב החדש ליישוב הישן. בסיכום המסע אמר הרב קוק "באנו בשעה מאוחרת מעט, אבל לא מאוחרת מדי".
הכתבה מתארת את הביקור במושבות: חוף הכרמל, זיכרון יעקב, שפיה, בת שלמה, אטליט (עתלית של ימינו), טבריה, חיפה ועוד.
בזיכרון יעקב העמידו הרבנים מחדש את הבימה במרכז בית הכנסת, אחרי שהעוברה משם, והדבר, לפי הכתבה, עורר התרגשות ושמחה גדולה בקרב אנשי המושבה. בבת שלמה קיבלה הקהילה את הרבנים 'בהדרת קודש', ובשפיה השאיר המסע 'רושם עמוק לטוב' על חברי הקהילה. באטליט (עתלית), נשא 'הרב הגאון מיפו', הרב קוק, דרשה שעסקה בחשיבות מצוות תרומות ומעשרות ושמירת השבת. עוד הטיף הרב למורים מוסר על שאינם מלמדים את הילדים דת ותורה. דברים אלו עוררו תסיסה, בעיקר מצד המורה. האיכרים ביקשו מהרבנים כי יעניקו למושבה שם עברי. הרב קוק הציע את השם "תרומיה", בשל העיסוק בנושא תרומות ומעשרות על פי הפסוק ביחזקאל מח, 12: "וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֶל גְּבוּל הַלְוִיִּם". המורה התנגד, אך בהצבעה שנערכה, נבחר שם זה. לימים נשתכח השם הזה, וחזרו להשתמש בשם עתלית. עוד הכתבה מספרת על שוד שאירע לד"ר הלל יפה. בסיום הכתבה מתוארות ההכנות לקראת ביקור הרבנים באיזור טבריה.
הסיפור על הזזת הבימה בבית הכנסת בזיכרון יעקב רומז למחלוקת שהייתה בקהילות ישראל על מיקום הבימה: האם בחזית האולם כנהוג בכנסייה או במרכז בית הכנסת. אף שמיקום הבימה איננו מצווה מןהתורה ואין איסור על הזזתה, היה נושא זה אחד מביטויי המאבק של הקהילות האורתודוקסיות בהתפשטות תנועת הרפורמה באירופה.
