Gallery > Humanities > The Elizabeth Anna Gordon Collection > The Elizabeth Anna Gordon Collection

The Elizabeth Anna Gordon Collection

Elizabeth Anna Gordon (1851-1925) visited Japan for the first time in 1891 as part of a world tour she undertook with her husband, John Edward Gordon (1850-1915). The visit left favored impressions on both, and upon their return to England they joined the British Japan Society. In 1907 Elizabeth returned to Japan and, except for a few years visit to her homeland around 1916, she stayed in Japan until she passed away in Kyoto in 1925. During her years in Kyoto, she spent her time researching Japanese Buddhism and expanding her collection of Buddhist art.
 
Elizabeth had strong interest in religions, especially in early Christianity and Buddhism which she believed to be related.. While in Japan she enthusiastically studied Buddhism and collected numerous Buddhist books and artworks. Mrs. Gordon was, however, also a deeply believing Christian as well as a stout supporter  of the Zionist movement. She had adopted a belief, quite common at the time in England, that the British were descendants of the tribe of Judah, and was also taken up with a theory prevalent among some in Japan, that the Japanese are the Lost Ten Tribes of Israel. The meeting between the Japanese and the English crown princes in her days, she believed, will bring about the reunion of Judah and Israel, the return to the Land of Israel and the coming of the Messiah.  Elizabeth Anne Gordon’s name is listed in the annals of Zionist history due to the fact that she funded the Zionist Labor Histadrut mission of 1903 to the Lake Victoria region of Africa to scout the area for what would come to be known as the “Uganda Plan”. The bequest of part of her collection to the NLI, was, no doubt inspired by these deep beliefs.

 

In 2012, Dr. Shalmit Bejarano, a researcher of Japanese art at the Hebrew University, contacted the Library, requesting to borrow Japanese Buddhist paintings found in our collection. She came across references to these paintings in a catalogue of an exhibition of the Art of the Far East which took place at the Tel-Aviv museum in 1938. It was thanks to her inquiry that we rediscovered on a collection which had been forgotten. Once it was  brought to our attention, we set out, in cooperation with the University of Zurich and Hosei University in Tokyo, to scan the whole collection. The collection contains 139 Buddhist paintings which were mostly copied from old originals in Japanese Buddhist temples during the 19th century.. Assisted by the Japan Foundation, the paintings were catalogued by Naama Eisenstein, an expert in Buddhist art. The Collection is still being worked on and will soon be uploaded to the JBAE (Japanese Buddhist Art in European Collections) database, which is sponsored by Hosei University in Tokyo and the University of Zurich. We are pleased to present you with a first look at the collection, even as it is still being worked on.
 

Pictures chosen and text written by Naama Eisnstein


The scanning and cataloging of the paintings was supported by the Japan Foundation

A few comments on Japanese Buddhism

Buddhism was introduced to Japan in the 6th century, and was entwined with local faith to create a unique religious tradition that was sustained until the late 19th century. Buddhism was first an elite religion in Japan, but by the late 12th century the Pure Land branch of Buddhism became popular among all social strata. Many of the works in this collection relate to this branch. A Pure Land can be understood as a type of paradise, it is the realm of one of the buddhas or bodhisattvas. ‘Buddha’ literally means ‘awakened one’, as in ‘awakened from slumber’, and is used to denote a deep understanding or enlightenment. Buddhism counts several Buddhas aside from the original one. At the center of the Pure Land faith is the Buddha Amida (Sanskrit: Amitābha), who vowed to bring all who believe in him to his paradise, the Western Pure Land, and thus save them from the eternal circle of rebirth known as samsara. While Amida was the central figure in Pure Land faith, other figures offered their paradises for salvation as well. The best known is the bodhisattva Kannon (Sanskrit: Avalokiteśvara). Bodhisattva literally means ‘enlightened being’. Out of great compassion, the bodhisattvas delay their perfect enlightenment, or buddhahood, in order to aid others reach enlightenment. Kannon, often referred to as the bodhisattva of compassion, was one of the most popular figures in Buddhism, both in worship and art.
  • 1. Kannon in Fudaraku
  • 2. Royō Daruma (Daruma on a Reed) by Gudō
  • 3. Royō Daruma (Daruma on a Reed) by Feng Dian
  • 4. Niso Taimen (Meeting of the Two Patriarchs)
  • 5. Mandala of the White Path Crossing Two Rivers (Niga Byakudō Mandara)
  • 6. Diagram for Prayer to Amida Buddha (Kanshū sabuku nembutsu zusetsu)
  • 7. Kasuga Deer Mandala (Kasuga Shika Mandara)
  • 8. Mandala of Mount Sumeru (Shumisen mandara)
1. קַאנוֹן בפוּדאראקוּ

קאנון (בסנסקריט: Avalokiteśvara) היא מהאלוהויות הפופולאריות ביותר בבודהיזם, ומתוארת פעמים רבות כבודהיסאטווה של החמלה. בהודו היא הייתה אלוהות זכרית, אך בסין ויפן יוצגה לרוב כנקבית. לקאנון ייצוגים רבים ושונים. המורכבות של דמותה נובעת מתיאורה בסוטרת הלוטוס, שם נאמר כי תלבש 33 דמויות שונות כדי להושיע מאמינים רבים ככל האפשר.
ציור זה מתאר את קאנון בגן העדן שלה, האי ההררי פודאראקו (בסנסקריט: Potalaka). פודאראקו נחשב לארץ טהורה, אך האמונה הייתה שהאי נמצא כאן בעולמנו ולכן נגיש יותר מאשר ארצות טהורות אחרות. סגנון הציור מכיל השפעות הודיות שניתן לזהות בקפלי הצוואר ושיער הפנים שמזהה את הדמות כזכרית. הערה בכתב יד על גב המגילה מייחסת את הציור לצייר ווּ דאוֹזִ'י מתקופת שושלת טאנג (618-907). קרוב לודאי שזהו העתק מאוחר יותר, אך סגנונו של הציור המקורי הועבר היטב. 


 


 

2. רוֹיוֹ דארוּמָה (דארומה על קנה) מאת גוּדוֹ
על פי המסורת דארומה (בסנסקריט: Bodhidharma) היה נזיר מהודו שהביא את המדיטציה לסין במאה ה-6. הוא נחשב לפטריארך של זן בודהיזם (צ'אן בסינית), ומוכר כאלוהות בעיקר בסין ויפן שם נקשו בשמו אגדות רבות. ייצוגים של דארומה נסמכים מאוד על דמותו האגדית למחצה. כך למשל, כיוון שהוא בא מהודו הוא מתואר לרוב כזר בעל זקן עבות מקורזל, עיניים עגולות ושיער גוף.
רויו דארומה היא אחת התמות המוכרות בייצוג של דארומה, ומתייחסת לאגדה המספרת שהוא חצה את נהר היאנגצה בעומדו על קנה יחיד. הקומפוזיציה של הציור מנצלת את החלל הריק כדי להעביר למתבונן את התחושה של מימדי הנהר. גלים לא צויירו, רק רוח הנושבת בשרווליו של דארומה ומבטו הנחוש הנישא אל יעדו. חותמת הצייר מאזנת את הריק, וכובדה מסמן את נקודת המוצא.

 

 
 
 
3. רויו דארומה (דארומה על קנה) מאת פוּטֶן
זהו תיאור נוסף של דארומה חוצה את הנהר על קנה. אך היצירה שלפנינו משלבת תמה נוספת של תיאורי דארומה: "סֵקִירִי דארומה", מילולית "דארומה עם נעל אחת". אגדה מספרת שלאחר מותו דארומה צעד למולדתו הודו בעודו יחף ונושא נעל אחת בידו. הנעל החסרה נמצאה מאוחר יותר בקברו הריק. כאן, במקום לשאתה בידו, הנעל תלויה ממקל ההליכה שהוא נושא.
יצירה זו היא הדפס שנעשה בטכניקה הקרויה ביפנית טאקוּהוֹן או אִישִיזוֹרִי, ששימשה להעתקה על ידי הנחת צבע ונייר על המקור ושפשוף עד הופעת הדימוי. זוהי טכניקת ההדפס העתיקה ביותר בסין ויפן ושימשה בעיקר להעתקה של טקסטים שנחרטו על אבנים בעת העתיקה. עם זאת, בתקופת אדו (1868-1603) אמנים יפניים השתמשו בה גם עם לוחות עץ. בהשוואה לרויו דארומה הקודם, הקומפוזיציה כאן דחוסה מאוד. חלל מועט מאוד הושאר סביב לדמות. השילוב בין הדחיסות ובין מבטו הנוקב של דארומה יוצר תחושת עוצמה.

 
 

 
 
4. נִיסוֹ טַאימֶן (מפגש שני הפטריארכים)
ציור זה מתאר מפגש בין שני פטריארכים גדולים של בודהיזם הארץ הטהורה: הנזיר הסיני זֵנדוֹ (בסינית: שַאנדאוֹ, 681-613) משמאל, והוֹנֵן (1133-1212) היפני מימין. המפגש הפלאי התרחש בחלום, הרי מרחקים גדולים ומאות שנים הפרידו בין השניים. עם זאת השפעתו של זנדו על הונן מציאותית בהחלט. הונן ייסד את זרם הארץ הטהורה ביפן (ג'וֹדוֹ-שוּ), והתבסס רבות על כתביו של זנדו.
סצנת המפגש של השניים מוכרת היטב למאמיני זרם הארץ הטהורה ותוארה בכתב ובמכחול. הונן התפלל בצד נהר כשאור בהיר זרח מולו ומתוך האור הופיעה דמותו של נזיר נישא על ענן. חציו העליון של גוף הנזיר ארצי וחציו התחתון מוזהב. הנזיר זיהה עצמו כזנדו והשיחה בין השניים הביאה לייסוד בודהיזם הארץ הטהורה ביפן.

 

 
 
 
5. מנדלה של הנתיב הלבן החוצה שני נהרות (Niga Byakudō Mandara)
ציור זה גם הוא מתאר תמה ידועה בבודהיזם הארץ הטהורה, אם כי במבנה שונה מהרגיל. המקור של הדימוי הוא במטאפורה המצויה בכתבי זנדו, שבה השווה את התשוקות האנושיות לשני נהרות גועשים, האחד נהר מים והשני נהר אש, נהרות שמפרידי ם בין עולמנו לארצו הטהורה של הבודהה אמידה. הרצון להיוולד מחדש בארץ הטהורה מדומה לנתיב לבן החוצה את שני הנהרות. המטאפורה של זנדו הפכה לתמה אהובה בציור, אך הדפס זה, שנצבע ביד, מורכב הרבה יותר מהייצוג האופייני.
בראש ההדפס מתוארת ארץ טהורה ומפוארת, ובבסיסו מתוארים גהינומים שונים, כולל היכל המשפט של אֶנמָה, מלך ושופט בגיהינום. החלק המרכזי והעיקרי של ההדפס מוקדש לעולם האדם ומאייר סצנות רבות מהאגדות ומההיסטוריה של בודהיזם הארץ הטהורה. מטאפורת שני הנהרות, שנתנה ליצירה את שמה, מופיעה בחלק השמאלי-עליון של המקטע המרכזי. דמות עטויה בלבן של עולי רגל מתוארת רצה על הנתיב הלבן לעבר הבודהה אמידה, ידו השלוחה מזמינה את המאמין אליו. בודהיזם הארץ הטהורה מבוסס על שבועתו של אמידה להציל את כל מי שיאמין בו. באופן הולם, מילות השבועה מקיפות את ההדפס.

 
 
6. תרשים עבור תפילה לבודהה אמידה (Kanshū sabuku nembutsu zusetsu)
תרשים זה נועד לסייע למאמין להגיע לאלף חזרות על התפילה לאמידה (נאמו-אמידה-בוצו או בקיצור נֵמְבּוּצוּ). במרכז מופיעה שלשת אמידה: אמידה (בסנסקריט: Amitābha) במרכז מלווה על ידי שני בודהיסאטוות, מימין סֵיְישִי (בסנסקריט: Mahāsthāmaprāpta) ומשמאל קאנון (בסנסקריט: Avalokiteśvara). הדימוי המרכזי מוקף ב"סימני נמבוצו" שנועדו להיצבע בחמשת הצבעים (כחול, צהוב, אדום, לבן, שחור) תוך כדי תפילה, כדי לספור את החזרות. חלק מהסימנים נותרו ריקים ומוכיחים שהתרשים אכן שימש מאמין בתפילותיו.
סוג זה של תרשימים נפוץ ביפן לאחר הצגתם בידי נזיר רינזאי-זן סיני בשם דוֹקוּטַאן שוֹקֵיי (独湛性瑩, 1628-1706) שהגיע ליפן בשנת 1654. עם זאת, בהדפס הזה יש נקודות שונות אחדות. ברוב התרשימים אמידה מופיע לבדו, לא בשלשה כמו כאן. בנוסף, העיצוב המקורי כולל חלל ריק מעל לכס הלוטוס שמופיע תחת השלשה. חלל זה נועד עבוד המאמין לרשום את משאלתו. כאן ציור של ילד ממלא אותו. יתכן שציור הילד מייצג את בקשתו של המאמין להיוולד מחדש בארץ הטהורה, או שהוא הוסף עם צביעת ההדפס בהתאם לטעם בעליו.
 
7. מנדלת איל של קַאסוּגָה
מקדש קאסוגה הוא אחד הידועים במקדשי נארה, הבירה העתיקה של יפן. הוא ממוקם בשולי העיר נארה, למרגלות הר מִיקַאסַה. האילים של נארה נחשבים קדושים וגם היום הם משוטטים בחופשיות בעיר העתיקה. אגדה מספרת שהאלוהות המרכזית של קאסוגה, צוּקֵמִיקָאזוּצִ'י-נוֹ-מְיקוֹטוֹ, הגיע למיקאסה רכוב על איל לבן. סיפור זה עומד בבסיסן של מנדלות האיל של קאסוגה שקיימות במספר רב גם כיום. ציורים אלה מתארים איל הנושא על גבו עץ סאקאקי קדוש. מראה עגולה, המסמלת את השמש, תלויה מענפי העץ, ופעמים רבות חמשת האלוהויות של קאסוגה מופיעות בה. עם זאת, חמש הדמויות בציור זה אינן הדמויות הטיפוסיות. הדמות התחתונה היא של זנדו, פטריארך בודהיזם סיני שמעולם לא ביקר ביפן. ארבע הדמויות האחרות הן, מימין לשמאל: אמידה (סנסקריט: Amitābha), קאנון, (בסנסקריט: Avalokiteśvara), ג'יזו, (בסנסקריט: Ksitigarbha), וסֵיישִי (בסנסקריט: Mahāsthāmaprāpta). אלוהיות אלה קודשו בקאסוגה, אך שילובן אינו רגיל. יש סיכוי טוב שהציור תיאר במקור רק את המראה והדמויות הוספו בשלב מאוחר יותר.
 
 
8. מנדלה של הר סוּמֵרוּ (שוּמִיסֵַן מַנְדַרַה)
על פי הקוסמולוגיה הבודהיסטית במרכז העולם עומד הר בשם הר מֵרוּ. פעמים רבות הוספה לשם התחילית 'סוּ', שמשמעה 'מופלא'  או 'אדיר', ולכן הוא ידוע כהר סומרו. גודלו של הר סומרו מעבר ליכולת התפיסה האנושית. הוא נושא את הממלכות השונות של אלוהויות ואלוהויות-למחצה, ומוקף על ידי השמש והירח. עולמנו הוא רק אי קטן באוקיינוס רחב הידיים שמקיף את הר סומרו. ציור זה הוא תיאור מפורט של הקוסמולוגיה המורכבת הזו, ממעגלי חמשת היסודות (אדמה, מים, אש, אוויר ומתכת) בבסיסו ועד לגני העדן השונים בראשו. הר סומרו מופיע ביצירות רבות ובאופנים שונים, אך מנדלות של ההר כוללות לרוב תיאור סכמטי יותר. הסגנון של מנדלה זו יוצא דופן, ויתכן שהוא הושפע מסגנונן של מנדלות יפניות.