על המדור
במשך תקופת זמן משמעותית בהיסטוריה היהודית המודרנית, בין שתי מלחמות העולם, הופיעו בעולם היהודי יותר בעיתונים ביידיש מאשר בכל לשון אחרת, אולם מצב זה לא האריך ימים. העיתונות בלשון זו עשתה דרך מורכבת ומפותלת: צמיחה איטית במחצית השנייה של המאה ה-19, התפתחות מהירה ומרשימה החל מראשית המאה ה-20, צמצום דראסטי במזרח אירופה בשל השואה, והצטמקות גוברת והולכת בארצותיהם האחרות של דוברי היידיש. הגורם שהיה האחראי לצמצום הדראסטי והמהיר היה בעיקרו של דבר חיצוני: הנאצים חיסלו פיסית את אוכלוסיות דוברי היידיש במזרח אירופה, והשלטונות הסובייטים חיסלו את תרבותם המיוחדת בברית המועצות. אך לשקיעתה של הלשון היו אחראים גם גורמים אחרים, פנימיים וארוכי טווח.
היידיש הייתה השפה המדוברת של יהודי מזרח אירופה, רוב יהודי העולם, במחוזות מגוריהם המקוריים ובארצות הפזורה שלהם עד לשואה, אבל תהליכי החילון וההשתלבות הגוברת והולכת בחברה הסובבת ערערו את מעמדה של הלשון היהודית המיוחדת בעולם המודרני. ההגירה ההמונית למערב פעלה מבחינה זאת פעולה דו-צדדית: במשך שנות דור נבנו בערים הגדולות ריכוזים של דוברי יידיש בהיקף שלא היה לו תקדים, אך התבוללות הלשונית צמצמה במהרה את חיוניותם. מכיוון אחר התקיפה הציונות את היידיש כמכשול לתחייתה של הלשון העברית. גורלה של עיתונות יידיש מגלם אפוא בתוכו אחד הפרקים העשירים והמורכבים בתרבות היהודית החדשה.
השבועון הראשון ביידיש ברוסיה הצארית, קול מבֿשׂר (1873-1862), הופיע באודסה. בדומה לעיתונים היהודים האחרים בשנים אלה מילא בו החלק הספרותי והפובליציסטי מקום בולט יותר מאשר החלק החדשותי. בשבועון זה פרסם ש"י אברמוביץ, הידוע יותר כמנדלי מוכר ספרים, את יצירתו הראשונה ביידיש, ותאריך פרסומה – 1864 – מסמל את תחילתה של ספרות יידיש החדשה. עיתונות יידיש אכן שמשה מאז ומתמיד אכסניה וצינור הפצה מרכזי לספרות יידיש, ובייחוד ליצירות בפרוזה - החל בש"י אברמוביץ, דרך שלום עליכם וכלה ביצחק בשביס זינגר.
סגירתו של קול מבֿשׂר הותירה אחריה חלל שלא התמלא במהרה. רק ב-1881 ראה אור שבועון חדש ביידיש ברוסיה הצארית, ייִדישעס פֿאָלקס-בלאַט, ועם סגירתו ב-1890 נפסקה שוב הרציפות של עיתונות יידיש במזרח אירופה. אך בשנים אלה התחיל לצמוח מרכז חדש לעיתונות יידיש, שמתקיים ללא הפסקה עד עצם היום הזה. ב-1881, השנה שמסמלת את התחלת ההגירה ההמונית היהודית לאמריקה, נעשה ניסיון ראשון בניו יורק להוציא לאור עיתון יומי ביידיש – אידישעס טאַגעבלאַט; אמנם הוא לא החזיק מעמד בשעתו, אך שנתיים מאוחר יותר התחדשה הופעתו, ועתה היא הוכתרה בהצלחה – העיתון התמיד בהופעתו עד 1928. הוא הצטיין בשמרנותו הפוליטית ובנאמנותו המוצהרת לאורתודוכסיה, אך הדבר לא מנע ממנו להדפיס חומר סנסציוני מסוגים שונים.
התגוונותה הרעיונית והתרבותית של ההגירה היהודית הובילה לכך שהעיתון הזה, על אופיו ומגמתו, לא היה מסוגל לספק את צרכיהם של המהגרים בעלי הנטיות הרדיקליות יותר. בשנות התשעים אכן מתחילה להופיע בארצות הברית עיתונות שהייתה לשופרם של הסוציאליזם והאנרכיזם – שבועונים, ירחונים וגם עיתונים יומיים. ב-1892 התחיל להופיע הירחון די צוקונפֿט, אשר שאף תחילה להפיץ רעיונות סוציאליסטים, חומר עיוני ומדע פופולרי, אך בשנים מאוחרות יותר הוא גיוון את אופיו והיה לביטאון הספרותי המרכזי בעולמה של תרבות היידיש בכל העולם. ב-1897 התחיל להופיע בניו יורק העיתון היומיפֿאָרווערטס, בעל האידיאולוגיה הסוציאליסטית המוצהרת, בעריכתו של אב' קאהאן. היה זה תחילה פרסום בעל ממדים צנועים; קיומו הוטל בספק ועורכו עזבו, אך הוא התפתח בצורה מרשימה כאשר עריכתו הופקדה שוב בידיו. יכולתו של אב' קאהאן לשלב בין האידיאולוגיה הסוציאליסטית הרשמית לבין ההיענות לצרכים המגוונים של המוני המהגרים הפכו את פֿאָרווערטס לעיתון היידיש המרכזי והמצליח ביותר בכל הזמנים. תפוצתו והיקפו הגיעו לשיאם בשנות העשרים של המאה העשרים. ההגבלות החמורות על ההגירה לארצות הברית שנכנסו לתוקפן ב-1924 סתמו כמעט לחלוטין את שעריה בפני מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ובכך גם חתמו לאורך זמן את גורלה של עיתונות היידיש בארץ זו.
לקראת ראשיתה של המאה ה-20 נפתחו אפשרויות חדשות גם עבור עיתונות יידיש ברוסיה הצארית. השבועון דער יוד (1902-1899) שילב בין מגמתו הציונית-לאומית המוצהרת ובין טיפוחה של ספרות יידיש, והוא הדפיס מגוון מיצירותיה – החל בקלסיקונים (מנדלי מוכר ספרים, י"ל פרץ ושלום עליכם) וכלה בסופרים צעירים. ב-1903 פינה שבועון זה את מקומו לדער פֿרײַנד, העיתון היומי הראשון ביידיש ברוסיה הצארית, שראה אור תחילה בפטרבורג והתמיד בהופעתו (בשינוי שם) עד 1914. לא עוברות אלא שנים אחדות וורשה, הקהילה היהודית הגדולה באירופה, הייתה לבירתה של עיתונות היידיש. בשנים 1910-1908 התחילו להופיע בה שני העיתונים היומיים שזכו מיד לפופולריות רבה והתקיימו עד לשואה – היינט ו דער מאמענט למרות אמצעיהם המוגבלים יחסית היו אלה עיתונים דינמיים מאוד: הם שילבו בתוכם חומר חדשותי, מאמרי דעה של מנהיגים יהודים נודעים וגם חומר ספרותי - בייחוד רומנים בהמשכים, הן כאלה מפרי עטם של סופרים מוכרים ומקובלים והן כאלה בעלי אופי סנסציוני.
שנות העשרים והשלושים היו עשורי הפריחה של עיתונות יידיש בעולם: כחמישים עיתונים יומיים ראו אור בשנים אלה – בארגנטינה, אורוגוואי, ארצות הברית, קנדה, אנגליה, צרפת, פולין, ליטא, לטביה, רומניה וברית המועצות. לצדם של העיתונים היומיים הופיעו בכמה עשרות ארצות שבועונים רבים, ירחונים וכתבי עת בעלי תדירות משתנה, אשר כיסו את כל התחומים שעניינו את הציבור קורא היידיש – ענייני דיומא, אידיאולוגיות ומפלגות, ספרות, תיאטרון, חומרי עיון ומחקר, התארגנות מקצועית, חינוך, עיתונות ילדים וכו'. גם ביישובים יותר קטנים, בארצות כגון דרום אפריקה ואוסטרליה, התפרסמו שבועונים ששימשו שופר לפעילות הקהילתית המקומית המגוונת. כל זרם אידיאולוגי בעולם היהודי ראה לנכון להוציא ביטאון משלו בכל אתר ואתר שבו הייתה לו נוכחות משמעותית. כך שיקפה עיתונות היידיש מגוון דעות ועמדות – האורתודוכסיה, הציונות לגווניה, ה'בונד', האנרכיזם, הקומוניזם. פולין הייתה בשנים אלה מרכזה של עיתונות יידיש מבחינת כמות פרסומיה: בוורשה הופיעו, לצדם של הײַנט ודער מאָמענט, גם היומון של ה'בונד' פֿאָלקסצײַטונג (אשר הופיע זמן רב תחת השם נײַע פֿאָלקסצײַטונג, בגלל התנכלות השלטונות), גם יומון אורתודוכסי וגם כמה עיתונים שפנו לקהל עממי יותר. ניו יורק הייתה מרכזה של עיתונות יידיש מבחינת תפוצתה והיקפה של העיתונות היומית. בשנות השלושים הופיעו בה ארבעה יומונים: פֿאָרווערטס בעל המגמה הסוציאליסטית המוצהרת, דער טאָג, ששימש במה לדעות אידיאולוגיות שונות, דער מאָרגען זשורנאַל בעל הקו השמרני יותר ומאָרגן פֿרײַהייט הקומוניסטי.
ברית המועצות הייתה בשנים אלה המרכז היחיד של תרבות היידיש שבו העיתונות הייתה יכולה לבטא רק את הקו הפוליטי הרשמי. ממדיה של הפעילות התרבותית היהודית בארץ זו, והעיתונות בכללה, הלכו והצטמצמו לקראת סוף שנות השלושים. לאחר שנות המלחמה והשואה נותרו בה אך שרידים בודדים לעיתונות היידיש, והשלטונות חיסלו אותה בסוף 1948. לאחר הפסקה של שנים התחיל להופיע במוסקבה הירחון סאָוועטיש היימלאַנד (1991-1961), שבו יכלו סופרי יידיש בארץ זו לפרסם את יצירותיהם, בהתאם לאידיאולוגיה הרשמית ולטעם הספרותי השליט, שהיה שמרני למדיי. הניסיונות להמשיך ולקיים את הירחון בשינוי שם וצורה לאחר התמוטטות השלטון הקומוניסטי לא צלחו.
לאחר השואה קמה עיתונות יידיש מחודשת עבור שארית הפליטה – בעיקר בפולין ובמחנות העקורים אשר התקיימו בגרמניה ובמקומות אחרים - אך ממדיה של עיתונות זו הלכו והצטמצמו, גם כתוצאה מגלי ההגירה השונים ממזרח אירופה לאחר השואה וגם בשל השתלטות הקומוניזם בפולין, שחיסל את העיתונות היהודית המפלגתית שהופיעה בה עד 1948.
בשנות החמישים והששים עדיין התקיימה עיתונות יידיש תוססת, שכללה כ-14 עיתונים יומיים, שראו אור בארגנטינה, אורוגוואי, ארצות הברית, קנדה וצרפת. עליהם הצטרפה עיתונות יידיש ענפה בישראל – העיתון היומי לעצטע נײַעס, שבועונים וירחונים שמאחוריהם עמדו מפלגות שונות והרבעון די גאָלדענע קייט(1995-1949), שבמשך שנות קיומו היה הביטאון הספרותי המרכזי בעולמה של יידיש.
פרופ' אברהם נוברשטרן
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
