אלזה לסקר שילר הציירת
אלזה לסקר-שילר הייתה אמנית מגוונת ורב-תחומית. פרט להיותה משוררת וסופרת, מחזאית ואשת במה, היא עסקה רבות בציור וברישום. היא נהגה לאייר בעצמה את הכריכות של ספרי השירה שלה ושילבה בהם איורים מעשה ידה. ולא זאת בלבד, אלא שהציור והרישום היו חלק מחייה היומיומיים. בידינו כיום לא מעט עבודות אמנות של המשוררת, ליתוגרפיות, ציורים בפחם, בגיר ובעיפרון, וגם רישומי דיו, בשחור לבן ובצבע. למעשה, הציור והרישום ליוו אותה כל ימיה, והיא ציירה על פיסות נייר מכל סוג, כפי שהזדמנו לה בבתי הקפה, בנסיעה, בזמני המתנה, לא פעם ליד טקסט שכתבה, או על נייר ששימש לצורך אחר, או בצד האחורי של דף כתוב.
במבט לאחור, כשיש בידינו אפשרות להביט על מכלול יצירתה של אלזה לסקר-שילר: שירים, מחזות, פרוזה וגם ציור ורישום, ברור שעולמה כציירת עמוק ומורכב והוא מגלה מאפיינים ברורים, שבוודאי משקפים היבטים בנפשה של היוצרת המגוונת שחצתה גבולות בחייה וביצירתה.
הדמויות מביטות תמיד שמאלה. רבות מהן מצויות בתנועה. דמויות מוארכות, נעריות, שלא פעם קשה להכריע בדבר זהותן המינית. איכות אנדרוגנית מאפיינת אותן. תווי הפנים חוזרים על עצמם כמעט תמיד: עיניים מעט מלוכסנות, אף מחודד, המבט מופנה קדימה ולמטה. הן נראות שותקות, מכונסות בעצמן, בוודאי כשהן לבד, אך הדבר ניכר גם בדמויות הנמצאות בחבורה. לעתים קרובות מדובר בדמותו של יוסוף, "נסיך תביי". מדובר בדמות שאלזה לסקר-שילר יצרה כמין אלטר-אגו, ושהיה לה קיום במציאות חייה הממשית, יוסוף שהיה אלזה לסקר-שילר במבט הרחב, בפרספקטיבה התרבותית-היסטורית, בעיניו של הגורל הגדול שמשל בחייה הסוערים והבלולים.
האלם המשתקף מרבים מהציורים מכמיר לב. המבט מביע אותו בדיוק כיוון שהעין עצמה אינה נראית, והצופה נותר בתחושה שהעפעפיים עצומות למחצה. ללא ספק, לפנינו עדות לעולמה הפנימי של המשוררת שחשה מודחת, מגורשת ונאלצת לנדוד. אלא שאותו מבט-אלם יכול גם להביע אל-זמניות והוא מיטיב להעיד על מקורותיה של הדמות בעולמה של אלזה לסקר-שילר: מצרים העתיקה וקומדיה דל'ארטה, עולם התאטרון (ואולי אף תאטרון הבובות) ועדות לרוח המתבגרת המהורהרת שהמשיכה להתבטא ביצירתה הכתובה של לסקר-שילר עד סוף חייה. מצרים העתיקה נוכחת בציורים גם בהעדפה הכללית לזווית דו-ממדית, מהצד, וגם בבחירת הצבעים: אדום, כחול וצהוב בסיסיים, כמו בציורי הקיר ובפפירוסים הקדומים ממצרים.
מצד אחד, ריבוי הרישומים הקטנים בשולי טקסטים ובמכתבים, על מפיות ועל פיסות נייר אקראיות, עלול להטעות את הצופה לחשוב שמדובר בפעילות בעלת חשיבות מועטה לעומת פעילותה הספרותית של המשוררת הגדולה. אך מצד אחר, מבט רחב יותר על יצירתה הגרפית והציורית מגלה שאלזה לסקר-שילר הייתה אכן ציירת במלוא מובן המלה. עדות לכך היא שכיום, כמעט 70 שנה לאחר מותה, ציוריה מבוקשים מאוד בקרב אספנים.
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
