יבוא היום ועוד תשב אל מול האח,
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת,
ותזכר אז בימיך בפלמ"ח,
ותספר על זאת אגב עשון מקטרת.
ומסביב, ומסביב ישב הטף,
ואשתך גם היא מפלגת בשנים
תזיל דמעה ותקנח את האף,
ותאנח: היו זמנים, היו זמנים.....
היו זמנים,
אז במשלט ישבנו,
היו זמנים,
לחמנו ואהבנו.....
עכשו דבר אין להכיר,
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים.....
ותספר אזי על כבושים וקרב,
והקטן בין הילדים יעיר בלחש:
ובכן זה סבא שהציל את המצב,
מסבא שכזה באמת באמת יש נחת... |
ואז תראה את זרועך החשופה
ובה, צלקת שהגלידה משנים
ותחיך: את זה הן סבתא אז רפאה,
נו ומאז...היו זמנים, היו זמנים
היו זמנים....
וכשתמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר,
וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין,
פתאם הבכור שביניהם חיש יתנער
ויענה: אך, סבא, מה אתה מבין...
ואז תדע שזהו חלי מדבק
ואז תחשב: אולי צודקים הם הבנים,
בשעתו הייתי גם אני צודק,
אבל עכשו?... היו זמנים... היו זמנים...
היו זמנים.... |
