מוזיקה > משה וילנסקי > ראיונות ומאמרים > המוסיקה של משה וילנסקי – מיכאל וולפה

המוסיקה של משה וילנסקי – מיכאל וולפה

​למשה וילנסקי הייתה יכולת ביטוי אמנותית יוצאת דופן, אשר מקורה בכישרון מלודי והרמוני נדיר, ברגישות לטקסט ובידע עצום בתחום העיבוד והתזמור. המלודיה של וילנסקי, רחבת יריעה, מתנהלת מבית לבית ולפזמון, ומתפרשת על פני תיבות רבות, תוך כדי מעברים ממינור למז'ור, ומטוניקה אחת לשנייה. נוחה תמיד לשירה, גם כשהיא במנעד רחב יחסית, ומותאמת היטב להטעמה של השפה, למבנה המשפט, ולנשימות המתבקשות.
 
ההרמוניה של וילנסקי עשירה ומרגשת, מכילה גוונים רבים של ספטאקורדים, נונאקורדים, נעה מעל באס עצמאי המתייחס למנגינה, נובעת תמיד גם מן התוכן של הטקסט.
 
צורת השירים דו-חלקית או תלת-חלקית, שוברת את הסימטריה הצפויה באופן טבעי ובלתי מודגש.
 
עיבודי הפסנתר של וילנסקי כתובים ביד אמן. נוחים לנגינה, רב-קוליים, מפתחים מוטיבים ורעיונות הרמוניים, הכל בעדינות ובטעם טוב. כך גם עיבודיו התזמורתיים, הניחנים בטביעת יד האמן המיוחדת של מי שמבין היטב מהי תזמורת, מהם יחסי הגומלין בינה לבין הזמר, ויודע כיצד לצייר את התוכן בתפקיד התזמורת.
 
משה וילנסקי ידע לבחור טקסטים משובחים. שירי נתן אלתרמן, יחיאל מוהר, תרצה אתר ורחל שפירא זכו להתייחסותו המעמיקה והייחודית. שיתוף הפעולה הפורה עימם הוליד שירים ליריים נפלאים כמו גם "צריך לצלצל פעמיים", "לאור הזיכרונות", "בלדה לאשה" או "זה שנולד ליד הים", שירי תיאטרון הומוריסטים כמו "אדון לימון והגברת צלחת", "טנגו כפר סבא" או "בכל זאת יש בה משהו", וכמובן פורטרטים בלתי נשכחים של מגוון דמויות מן הוויית החיים הארצישראלית, כמו "מרים בת ניסים", "זכריה בן עזרא", או "אלימלך". והיו גם "היו זמנים", "וונצואלה", "יה משלטי", הורה ממטרה", "תפילת יום-הולדת", וכמובן "כלניות" הבלתי נשכח.
 
וילנסקי עבד עם זמרים רבים מבוגרים ממנו, בני דורו וצעירים ממנו. הוא ידע לנתב את שליטתו בסגנונות שונים לזמרים הרבים להם חיבר את שיריו. לכתוב את "דומם" בסגנון השנסון הצרפתי בעבור אסתר עופרים, את "ציפור השיר" בסגנון של מחזמר אמריקאי בעבור חוה אלברשטיין, או את "שיר ערש נגבי" בסגנון מודאלי פסבדו מזרחי בעבור שושנה דמארי, האחת והיחידה שהייתה לו שותפה נאמנה ומסורה במשך שנים רבות מאד של עשייה אמנותית. והיו גם, כמובן – יהורם גאון ששר את "לילה של פריחות", רחל אטאס ששרה את "חיימקה שלי", מזי כהן ואורנה ארמוני ששרו את "דצמבר", אבי טולדנו ששר את "זוהי יפו" וכמובן להקות צבאיות לדורותיהן שזימרו את שיריו ואת עיבודיו הרבים כל-כך.
 
וילנסקי היה גם פסנתרן ומלווה נפלא, מנצח רב כשרון והשראה, מלחין של מוסיקה אינסטרומנטאלית ושל מוסיקת תיאטרון, של האופרטה "שולמית" ואף זיכה רבים מחבריו בעיבודיו היפים. רבים משיריהם של מרדכי זעירא, מתיתיהו שלם, דוד זהבי וכמובן אלכסנדר (סשה) ארגוב עובדות על ידו באהבה ובכישרון בלתי מצויים. כמנצח וכמעבד ברשות השידור עסק במהלך שנים רבות בהקלטתם של שירים עבריים רבים, והשפיע על דורות של יוצרים ומעבדים. למפעל חייו של משה וילנסקי מקום רב חשיבות בתולדות המוסיקה הישראלית.
 
שיריו היפים, עיבודיו, בעיקר הסימפוניים, ההקלטות שיזם וערך, פסטיבלי הזמר שניהל אמנותית- לכל אלה חותם תרבותי רב משמעות.