מוזיקה > משה וילנסקי > ראיונות ומאמרים > על ההרמוניה בשיריו של משה וילנסקי – ציפי פליישר

על ההרמוניה בשיריו של משה וילנסקי – ציפי פליישר

(מתוך ספרה: הירמון שירים, כרך ב', הוצאת המחברת, תשס"ד (פרק 12 עמ' 403-390)

 
​משה וילנסקי הוא חלוץ המוזיקה הקלה בישראל, ועם זאת שפתו משופעת בשילוב מודוסים חסר תקדים. הוא מודע יותר מחבריו לכל מה שהוא עושה בשרביט ההלחנה. המלחין מפתיע אותנו בכל שיר מחדש כשהוא מפליא לשזור בין התופעות בדרך מלודית מקורית.
 
א.​
שעטנז המודוסים זוהי התופעה הנפוצה ביותר:

- המינור המודאלי משופע בצליל השישי המוגבה המשמש הן כסממן דורי והן כקרש קפיצה
  אל סולם הדומיננטה המינורי.​

 -  פינות פריגיות בסופי פסוקים. ​

 - הסקונדה המוגדלת תולדת מודוס/שטייגר "אהבה רבה"

 - הנוסחה הרוסית מתבלת מחד והסלסולים המזרחיים מתבלים מאידך. ​
כל אלה חוברים יחד בשילוב קומפוזיטורי מהוקצע ברבים משיריו של וילנסקי: הרועה הקטנה מן הגיא, כיתה אלמונית, הורה ממטרה, מול הר סיני, שיר ערש נגבי, יא משלטי, בלדה על מעיין וים, הקרב האחרון ועוד.
​ב.
המעבר מן הטוניקה המינורית בבית אל הטוניקה המז'ורית בפזמון. ​
הן בשיר כלניות והן בשיר דצמבר התופעה בולטת מאוד. וילנסקי סיפר שתכונה הרמונית זו הוא ספג במודע משופן.
ג.
הרמוניות ג'אזיות.
הנדבך הג'אזי בשפתו של וילנסקי בא לידי ביטוי בהרמוניות של רבים משיריו, בהם כלניות ו- דצמבר.
ד.
פיתוח מוטיבים מלודיים בפראזות בלתי סימטריות:​
בשירים רבים (יא משלטי, בלדה על מעיין וים, הטנדר נוסע) המלודיות מתגלגלות עם אותו מוטיב פותח אשר הולך ומתעצם  כך שהאווירה האחידה ברוחו של כל שיר ושיר נשמרת היטב לכל אורכו.
ה.​ מבנה השיר:​
חשיבתו של וילנסקי בהירה מאוד ותמיד יש צידוק מוחלט ביודעין למבנה שהוא בוחר ללחן. ניתן לאבחן שלושה סוגי מבנים:
- דו חלקי בית ופזמון (הקרב האחרון, דצמבר, שיר ערש נגבי)
- תלת חלקי (כלניות, הטנדר נוסע, הרועה הקטנה מן הגיא)
- בהמשכיות אחת (בלדה על מעיין וים, הורה ממטרה) ​​
ו.​​ תיאטרליות:
לוילנסקי היתה נטיה בולטת לתיאטרון. לדעתו, תכונה זו היא תכונה טבעית בנפשו של כל מלחין, שכן "כיצד ייתכן בלי דרמה כלשהי" אמר. השיר המייצג באופן הטוב ביותר את הדרמה לה התכוון וילנסקי הינו השיר נשים רוקדות בעל הלחן הסלוני בקצב הצ'רלסטון שעובר לקצב הואלס. התוכן ההרמוני פשוט ובניגוד להתרחשות התיאטרלית דרמטית המתבטאת בחילוף המקצבים. חוה אלברשטיין, שהשיר יועד לה, היטיבה לשחק כל מילה ואף להאט יותר ויותר את הטמפו מבית לבית שכן, המילים בשיר מספרות על תהליך הזדקנותה של מי שהחלה כנערה בת עשרים.​
ז.​​​ ביטוי לתקופה ולסגנון:​
תכונת יסוד אצל וילנסקי הייתה יכולתו המדהימה להתאים את לחניו ואת סגנונו האישי אל התקופה והצרכים ששיריו נועדו להם, על אף שהצהיר כי אינו מלחין של תקופה: הקרב האחרון מימי מלחמת השחרור, מול הר סיני מימי מבצע קדש, מגדלור שנכתב לנמל חיפה, ונצואלה (בסגנון הקליפסו – סגנון מוזיקלי אפרו-קריבי) ללהקת "בצל ירוק" (שלושת האחרונים במחצית השנייה של שנות החמישים), חסקה ללהקת חיל הים ו-בלדה לאישה (שניהם נכתבו בשנות השבעים). ​
 
 
שתי תרומות ברמה הלאומית נזקפות לזכותו ונציין אותן כאן אף שדיוננו הוא מקצועי ועוסק קודם כל במלודיות ובהרמוניות שבלחניו. התרומה האחת היא ייצוג המדינה הצעירה במסעות הופעות בחו"ל עם הזמרת שושנה דמארי בשנות ה-50, והתרומה השנייה היא הקמת תזמורת הבידור של רשות השידור, שמטרתה הייתה לטפח ולהאדיר את ז'אנר המוזיקה הקלה בישראל, והיא נקשרה אף לעיבודיו התזמורתיים כחלוץ המעשה הזה בארץ.