השירים הנפלאים

"כשהגעתי לארץ לא הייתה אפשרות להתפרנס ממוסיקה" סיפר משה וילנסקי באחד הראיונות העיתונאיים שנתן. "וחשבתי אז לעסוק בצילום שהיה התחביב שלי...". שישים שנה לאחר מכן כבר היו באמתחתו מאות שירים ופזמונים החל ממחולות ההורה, שירי הקברט התל-אביביים, שירי תש"ח, שירי להקת הנח"ל והלהקות הצבאיות בימיהם הזוהרים ביותר, שירי משוררים ושירים בביצועיהם של זמרים וזמרות מצמרת הזמר העברי. יצירתו נמשכה על פני דורות ועל פני סגנונות שהתפתחו והתחדשו ללא הרף. שיריו של וילנסקי נקלטו היטב, הן המוקדמים והן המאוחרים, בקריירה שנמשכה עשרות שנים.

 

עוד בשנה הראשונה לעלייתו לארץ, ובעידודו של מורו יצחק אדל, יצר משה וילנסקי קשר עם התיאטרון הסאטירי "המטאטא", שהיה במה לסאטירה פוליטית אקטואלית ששיקפה את הווי היישוב בארץ באותם ימים. הוא התמנה לפסנתרן ולמנהל המוזיקלי של התיאטרון. במסגרת זו כתב וילנסקי את כל המנגינות לפזמונים של המופעים ואת קטעי הקישור המוזיקליים. כמו-כן ליווה בפסנתר את החזרות ואת ההופעות של התיאטרון.

 

חברי תיאטרון "המטאטא" בדרך להופעה. משה וילנסקי בחלון השמאלי​

 
בין השירים הראשונים שהוא חיבר, נמנים השירים דודה הגידי לנו כן (הרשומה בקטלוג) (אשר חובר ב-1933 לתכנית "המנון לתוצרת הארץ" של התיאטרון), צלילי הורה ו-שיר השוטר. היבול השירי היה רב מאוד בשל הפעילות הבימתית המרוכזת שבה תכנית רדפה תכנית עם הפוגות קצרות בלבד. את ההשראה הרבה שקיבל מעבודתו עם התיאטרון הסביר וילנסקי בכך ש"התיאטרון הינה תכונה טבעית בנפשו של כל מלחין...שכן כיצד ייתכן בלי דרמה כלשהי?...". ​​
בנוסף לפעילותו בתיאטרון "המטאטא" משה וילנסקי הלחין ועיבד מוזיקה גם לנשפי פורים בערים הגדולות, לחגיגות יריד המזרח, לנשפי "המשטרה העברית" ולמופעי ריקוד. כמו-כן, חיבר שירים ומוזיקת רקע לסרטים תיעודיים של "יומני כרמל" מיסודו של נתן אקסלרוד, מאבות תעשיית הקולנוע בארץ, ולסרטי תעודה על העמק והגליל שהפיקו הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד (קציר בעמק (הרשומה בקטלוג) ו-הרועה בגליל (הרשומה בקטלוג)). גם למערכת החינוך לגיל הרך ולבית הספר תרם וילנסקי מכישרונו. הוא חיבר שירי ילדים לגן ולבית הספר וכן להצגות ילדים. דוגמה לכך היא ההצגה "הדובון והזאב השודד", אשר עלתה לבמה בתקופה זו. וילנסקי הלחין עבורה שני שירים: נומה בן, עצום נא עין (הרשומה בקטלוג) ו-שעון בן חייל (הרשומה בקטלוג). ​


חוברת נגינה לחלילית משירי משה וילנסקי מוקדשת על-ידי המלחין "לילדי עין החורש באהבה", 1946 ​

 
בסוף שנות השלושים הצטרף וילנסקי לבימה הקטנה "כל הרוחות" תיאטרון סאטירי אף הוא שאחד ממייסדיו ואביו הרוחני היה המשורר, המחזאי והמתרגם אברהם שלונסקי. לבימה זו תרם וילנסקי את אחד השירים הידועים ביותר בתקופה זו צריך לצלצל פעמיים (1939) למילותיו של נתן אלתרמן. הוא החל בשיתופי פעולה הדוקים עם טובי הפזמונאים והמשוררים דאז, בהם עמנואל הרוסי, יעקב אורלנד ובעיקר נתן אלתרמן. עד מהרה הפך וילנסקי לנותן הטון העיקרי במוזיקה של הבימה הקלה בארץ וגם נודע כמחברם של "שלאגרים" מצליחים.
 
וילנסקי ראה עצמו כשותף לאמנים אשר כבר בשנות השלושים ניסו ליצור סגנון ישראלי ופולקלור מקורי ושמו דגש על הצד האתני של השירים. בעבודתו כמלווה בפסנתר של הזמרת אסתר גמליאלית בסיבובי הופעות ברחבי הארץ, נחשף אל שירת יהודי תימן וחיבר מספר שירים שהגוון המזרחי בלט בהם (אני גדליה רבע איש (הרשומה בקטלוג) למילותיו של נתן אלתרמן).
 
ב-1944 נוסד תיאטרון הרוויו (Review Theater) "לי-לה-לו", אשר בניגוד לסאטירה החברתית ב"מטאטא" סיפק לקהלו שירים ופזמונים וביניהם קטעי קישור קלילים ומבדרים. וילנסקי נתמנה למנהלו המוזיקלי ולמלחין הבית של התיאטרון ושיריו הרבים בוצעו על ידי הזמרות הכוכבות של אותם הימים: ז'ני לוביץ (בכל זאת יש בה משהו (בביצוע אילי גורליצקי ויונה עטרי) (הרשומה בקטלוג)), מינה ברן (טנגו כפר סבא (בביצוע רחל אטאס) (הרשומה בקטלוג)) וג'טה לוקה (אני חדש בארץ (הרשומה בקטלוג)). 

 

משה וילנסקי מספר על שילובו בתיאטרון "לי-לה-לו" ועל עבודתו עם נתן אלתרמן, בראיון עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995  
 

 

ואולם יותר מכל בלטה זמרת צעירה אחת, ממוצא תימני, שפרצה באחת לתודעה של הקהל היישובי בארץ – שושנה דמארי – ומאז נקשר שמה בשמו של משה וילנסקי, אשר כתב לה רבים מלהיטיה הגדולים: כלניות, אני מצפת (הרשומה בקטלוג), מרים בת-נסים (הרשומה בקטלוג) ועוד. רוב השירים הללו הולחנו למילותיו של נתן אלתרמן. כך הותווה שיתוף פעולה פורה וארוך ימים, או כפי שנכתב בעיתונות: "משולש השירה הישראלית – אלתרמן את וילנסקי את דמארי".​
רבים מהשירים ששושנה דמארי שרה ואשר הוקלטו מפיה מזוהים איתה, ועם פרשנותה, כמבצעת יחידה שלהם במשך שנים רבות. הקשר המיוחד בין וילנסקי לדמארי וההשראה ההדדית שהתקיימה ביניהם הביאו לכך שרבים מן השירים שהלחין הולחנו במיוחד עבורה ולקולה, כשה"ניחוח התימני" שבהם נוצר, בין השאר, בזכות ביצועיה. "וילנסקי, הספוג בתרבות האירוית," כתב עליו עמיתו וידידו גיל אלדמע "הראה בשירים אלה את מלוא מיומנותו המקצועית: הלחנים, העיבודים והתזמורים השכילו לתפוס את הניחוח הארץ-ישראלי-תימני-מזרחי המיוחד. מתיאטרון הקברט בסגנון האירופי 'לי-לה-לו' צמח סגנון ארץ-ישראלי ששילב את אווירת המזרח עם התרבות האירופית. שיריו של וילנסקי היו קליטים ומתרוננים לא פחות – אך מעתה דבקה בהם התווית הארץ-ישראלית המובהקת". ​​
  

עם פרוץ מלחמת השחרור הכיר וילנסקי את המשורר חיים פיינר (לימים חיים חפר) ויחדיו חיברו שירים ללהקת הפלמ"ח "הצ'יזבטרון" אשר הפכו במהרה לחלק בלתי נפרד מפס הקול של התקופה: שיר החבלנים (הרשומה בקטלוג), הצ'יזבט (הרשומה בקטלוג), היו זמנים, בת-שבע (הרשומה בקטלוג), זה הכל עניין של אופי (הרשומה בקטלוג), הקרב האחרון ועוד. בכל תקופת הקרבות סייר משה וילנסקי עם שושנה דמארי במשלטים והופיע בפני חיילים. גם כאן נתגלה וילנסקי כמלחין ישראלי עדכני החש היטב את הלך הרוחות של הלוחמים הצעירים, אנשי הפלמ"ח, ואת האווירה ההרואית של אותם ימים.

 


משה וילנסקי, עם אקורדיון, ושושנה דמארי בהופעה בפני חיילים במלחמת השחרור ​

בשנת 1950, ערך משה וילנסקי סדרה של תכניות ב"קול ישראל" בשם "פזמון וזמר". הסדרה הייתה ערוכה על-פי נושאים ולכל נושא הלחין שיר חדש. לתכנית על שירי זיכרונות הלחין את לאור הזיכרונות (הרשומה בקטלוג), לשירי מלחמה משלט עזוב (הרשומה בקטלוג), לשירי רועים הרועה הקטנה מן הגיא (הרשומה בקטלוג) ולשירי אהבה דודי ירד לגנו (הרשומה בקטלוג). ​

​שנתיים לאחר מכן החלה תקופה חדשה ביצירתו של וילנסקי. הוא החל לכתוב שירים ללהקות אזרחיות (כמו להקת "בצל ירוק" עם השיר ונצואלה (הרשומה בקטלוג) אך בעיקר ללהקות צבאיות – כשהמרכזית בהן הייתה להקת הנח"ל שהייתה באותם ימים הלהקה המצליחה ביותר בארץ (בין המגל והחרב (הרשומה בקטלוג), מטילדה (הרשומה בקטלוג)). וילנסקי כתב, בין היתר, גם ללהקת חיל הים (חסקה (הרשומה בקטלוג)המלח שלי (הרשומה בקטלוג)) וללהקת פיקוד דרום (באילת(הרשומה בקטלוג)).

 

תכנייה של הופעת להקת הנח"ל בשירים של משה וילנסקי, בהם תותחים במקום גרביים, הצנורות המקובלים ופלטיאל, 1954​

 
משה וילנסקי ונחמה הנדל על הכתיבה ללהקת הנח"ל, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995
 
 
בשנים אלו הרבה וילנסקי לשתף פעולה עם המשורר יחיאל מוהר. שיתוף הפעולה בין השניים הניב אחדים מהשירים הידועים והמזוהים ביותר עם התקופה, כמו הורה ממטרה (הרשומה בקטלוג), שיר ערש נגבי (הרשומה בקטלוג), כתה אלמונית  (הרשומה בקטלוג), (ביצוע נוסף (הרשומה בקטלוג)), רק לא סייר (הרשומה בקטלוג), מול הר סיני, רחל רחל (הרשומה בקטלוג), יא משלטי (הרשומה בקטלוג) ועוד.

בשנת 1957 חיבר וילנסקי את האופרטה-מחזמר "שולמית" מחזה מוסיקלי המבוסס על אגדת העם מאת יגאל מוסינזון שפזמוניו נכתבו על ידי יחיאל מוהר. את התפקיד הראשי מילאה שושנה דמארי. בין שירי המחזמר: חלום שולמית, החמור שבעולם, חתנים (הרשומה בקטלוג), מה מתוק מן הדבש (הרשומה בקטלוג) ועוד. ​
לצד הכתיבה לשירי משוררים כתב וילנסקי בתקופה זו גם מוזיקה לסרטים: "באין מולדת" (2 יצירות – פרעות (הרשומה בקטלוג) ו-ושבו בנים לגבולם (הרשומה בקטלוג); "דן וסעדיה הולכים העירה" ו-"עמוד האש" (היה הוא אפור (הרשומה בקטלוג)). מאוחר יותר, בשנות ה-70, חיבר וילנסקי את המוזיקה לסרטו של אלכסנדר פורד "יאנוש קורצ'אק".​
 
 
​בשנת 1963 הלחין וילנסקי שירים לתכנית הבידור "שין שין" של תיאטרון "שי נס", מייסודם של המפיק נחום סלונים והשחקן והזמר שמעון ישראלי​ (ברגע זה (הרשומה בקטלוג)), ובשנת 1965 שימש מנהל המוזיקלי של ההפקה שזכתה להצלחה גדולה "אופרה בגרוש" (מאת ברטולד ברכט) עם תזמורת הבידור של הרדיו. שנתיים לאחר מכן חיבר את המחזמרים "פישקה" (1967) על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ו"שמח בנמל" (ז'קו מלך הנמל (הרשומה בקטלוג) ו-כשזיוהל'ה עוברת כל הנמל עומד (הרשומה בקטלוג)) עם דן אלמגור (1971).
 
​בשנת 1963 זכה שירו סתיו, למילים של שמשון חלפי ובביצועה של אסתר עופרים, במקום הראשון (בתזמור) ובמקום השני (כשיר) בפסטיבל זמר בינלאומי שנערך בפולין. שנה לאחר מכן זכה שוב שירו של וילנסקי בביצועה של אילנה רובינא במקום השני. בהמשך בוצעו שירים שכתב וילנסקי בפסטיבלים נוספים ברחבי העולם.
 
משה וילנסקי על בחירת השיר "סתיו" בפסטיבל הבינלאומי בפולין, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995
 

 

בשנת 1965 העלו השחקנים יונה עטרי ואילי גורליצקי את המופע "שוק המציאוֹת". בין השירים המצליחים ביותר של המחזמר שחיברו נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, נמצא את לימון וצלחת (הרשומה בקטלוג) ו-אלימלך (הרשומה בקטלוג). מרבית שירי המופע (שבחלקם הולחנו גם על-ידי סשה ארגוב ודובי זלצר) הוקלטו והופצו על גבי תקליטים. הם זכו להצלחה כבירה ונותרו מוכרים לציבור הרחב בישראל במשך עשרות שנים.

 

השחקנים יונה עטרי ואילי גורליצקי בהופעתם במחזמר "שוק המציאות" בשיר בכל זאת יש בה משהוא בהלחנת משה וילנסקי, מילים מאת נתן אלתרמן, מתוך "הארץ", ינו' 1966

כאמור, משה וילנסקי הלחין טקסטים של משוררים ידועים ואלה זכו להתייחסותו הרגישה והייחודית. "חשוב לי שהטקסט ידבר אלי" אמר באחד מהראיונות שנתן. "אני צריך להרגיש שהוא אמיתי, לא מעושה... שיהיה בו משהו שירי... שיעורר אותי ליצירה, יעורר את הדמיון שלי... אני חייב לתת אינטרפרטציה לשיר כפי שאני רואה אותו... הרבה מחברים ראו את השיר אחרת ממני, ולאחדים היו גם מנגינות מוכנות שהייתי צריך להשתחרר מהן... אך עם זאת אני צריך לשרת את הטקסט".  הוא הלחין למילותיהם של ח.נ. ביאליק, נתן אלתרמן, מ.י.שטקליס, יחיאל מוהר, עודד אבישר, עמנואל הרוסי, אלכסנדר פן, הרב קוק, תרצה אתר, רחל שפירא, חיים חפר, יעקב אורלנד, חיים קינן, רפאל קלצ'קין, נתן יונתן, דן אלמגור, יהודה עמיחי, אהוד מנור, עמוס אטינגר, שמרית אור, יורם טהרלב ועוד רבים.
 
 ​ 
משה וילנסקי ונחמה הנדל על הלחנת שירי משוררים, בראיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995  
 
 
על נסיבות הלחנת השיר "בלדה לאשה" מאת תרצה אתר, בריאיון בביתו עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995
 

 

מיטב הזמרים והזמרות מבוגרים ממנו, בני דורו וגם צעירים ממנו נהגו לבצע את שיריו כשהוא מתאים את לחניו בסגנונות שונים לזמרים הרבים שלהם חיבר את שיריו) – אסתר גמליאלית (הדרך כה רחוק רחוק ומשתרע (הרשומה בקטלוג)), שושנה דמארי, יפה ירקוני (פינג'אן (הרשומה בקטלוג)), אסתר עופרים, חוה אלברשטיין (כל יום אני מאבדת (הרשומה בקטלוג)), נחמה הנדל (היה הוא אפור ושותק (הרשומה בקטלוג), ביום קיץ יום חם עת השמש ממרום (הרשומה בקטלוג)), יהורם גאון (יש לי חלום (הרשומה בקטלוג), לילה של פריחות (הרשומה בקטלוג)), אבי טולדנו (זוהי יפו (הרשומה בקטלוג)), אריק איינשטיין (שלכת בלב (הרשומה בקטלוג)), נורית גלרון ("בלדה לאשה" (הרשומה בקטלוג)) ועוד.

 

 

למפעל חייו של משה וילנסקי שמור מקום מרכזי בתולדות המוזיקה הישראלית. מאז עלותו ארצה לא חדל וילנסקי להזין את הרפרטואר הזמרתי המקומי. החל משנות השלושים של המאה ה-20, יצאו לאור רבים משיריו בחוברות דקות, אשר הופצו בין חבורות זמר, גני ילדים, בתי-ספר, מורים ומחנכים והציבור הרחב.

 

בשנות ה-70 וה-80 יצאו לאור שלושה ספרים ובהם מאות ממיטב שיריו של וילנסקי: "תמיד כלניות תפרחנה", "על הכביש ירח", ו-"זר כלניות".
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery
  • משה וילנסקי ליד הפסנתר (מק"ט MUS 069 H)
  • משה וילנסקי ליד הפסנתר (מק"ט MUS 069 H)
  • משה וילנסקי עם חברי "המטאטא", שנות ה- 30 (מק"ט MUS 069 H)
  • (מק"ט (MUS 069 i1(1)
    להגדלת התמונה
    חוזה העסקה של משה וילנסקי על ידי תיאטרון "המטאטא" כפסנתרן וכמנהל מוסיקלי, אוק' 1932
  • תכנייה של התכנית "הכל בסדר" בתיאטרון "המטאטא", מאת הלל אביחנן, פזמונים מאת נתן אלתרמן, מוזיקה מאת משה וילנסקי (מק"ט (MUS 069 G2(1)
  • משה וילנסקי ואנשי פלמ"ח, עין החורש, 1946 (מק"ט MUS 069 H)
  • מודעה לתכנית הרביעית של תיאטרון "כל הרוחות" – "במזרח אין כל חדש" – בליווי לפסנתר של משה וילנסקי, 1940​ (מק"ט (MUS 069 G3(7)
  • תכניית ההצגה לילדים "האוצר במערה" מאת מיכאל אלמז, שירים מאת אלחנן אינדלמן, מוזיקה מאת משה וילנסקי, 1949 (מק"ט (MUS 069 G3(13)
  • חוברת נגינה לאקורדיון משירי משה וילנסקי 1950 (מק"ט MUS 069 P12).
  • משה וילנסקי ושושנה דמארי בעת מסע הופעות בארה"ב, תחילת שנות החמישים (מק"ט MUS 069 H2)
  • (מק"ט MUS 069 H2)
    להגדלת התמונה
    משה וילנסקי (שני משמאל), יהורם גאון (שלישי משמאל) ונחמה הנדל במסע הופעות בחו"ל ​
  • כרזה המודיעה על קונצרט מחווה למשה וילנסקי לציון עשרים שנות פעילות מוזיקלית בארץ, בהשתתפות שושנה דמארי ולוי גלפרין, 1953 (מק"ט (MUS 069 G4(3)
  • מכתב מרשות השידור למשה וילנסקי ובו בקשה "להרחיב את הזמר העברי" ולהלחין את השיר אין כירושלים, 1954 (מק"ט (MUS 069 E34 (4)
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • תכניית המחזמר "שולמית", 1957
  • מכתב מועדת הפסטיבל המבשר את זכייתו של השיר סתיו במקום השני בפסטיבל למוזיקה קלה בסופוט, פולין, 1962 (מק"ט MUS 069 E117)
  • גלויית ברכה מאת שושנה דמארי ובני משפחתה בעקבות זכייתו של השיר סתיו בפסטיבל בסופוט, פולין, 1962 (מק"ט MUS 069 E10)
  • מכתב ברכה ממשרד החוץ על הזכייה השנייה במקום השני בפסטיבל לזמר קל בסופוט, פולין, ועל שיקולים זרים ולא מוזיקליים שהנחו את השופטים בתחרות, 1963 (מק"ט MUS 069 E27)
  • שושנה דמארי, שדרני הרדיו והעורכים עפרה סמואל ויצחק שמעוני, אילנה רובינא ו"צמד הפרברים" יוסי חורי וניסים מנחם להגדלת התמונה
    ב"פסטיבל הים הצפוני" בבלגיה – פסטיבל מוסיקה קלה ומוסיקת ג'אז של הרדיו הבלגי (מק"ט MUS 069 H2) מימין לשמאל : משה וילנסקי, דולף ון דר לינדן (המנצח ההולנדי),
  • משה וילנסקי ושושנה דמארי עובדים על שיר חדש, 1969 (מק"ט MUS 069 H)
  • משה וילנסקי בקונצרט משיריו בביצוע יפה ירקוני, בנייני האומה (מק"ט MUS 069 H2)
  • הסכם חוזי בין משה וילנסקי לבין המפיק, הבמאי והתסריטאי ברוך דינר, על כתיבת המוזיקה לסרט על יפו העתיקה, 1966 (מק"ט (MUS 069 i1(11)
  • מודעה בעיתונות על אודות המחזמר "שמח בנמל" מאת שמעון ישראלי ויורם מטמור, פזמונים מאת דן אלמגור, מוזיקה מאת משה וילנסקי, 1971 (מק"ט מס' 1, MUS 069 F4, 1970-79)
  • תכניית המחזמר "שמח בנמל", מאת שמעון ישראלי ויורם מטמור, פזמונים מאת דן אלמגור, מוזיקה מאת משה וילנסקי, 1971 (MUS 069 G 3 (27))
  • משה וילנסקי בקונצרט עם הזמרים המבצעים, ביניהם: רבקה זוהר, מוטי פליישר, ציפי דגן ושושנה דמארי (מק"ט MUS 069 H)