ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
שיר אישי שכתבה נעמי שמר לאחותה רותיק נוסבאום שהתאלמנה באמצע החיים. השיר הוא מעין המנון להסתפקות במועט שיש ויוסי בנאי ביצע אותו כשיר הסיום של תוכנית היחיד המצליחה שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". הפסוק מספר קהלת, שנעשה לביטוי רווח אצלנו, הפך לכזה הודות לנעמי שמר: "עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע."(קהלת פרק ג, פסוק ב). לשימוש שעשו בו המתנגדים לנסיגה מסיני באותה תקופה היא נתנה את הסכמתה רק בדיעבד, אבל בכל מקרה, בזמן שכתבה את השיר היא לא ייחסה לו שום הקשר פוליטי.
השיר "אנשים טובים" נכתב במיוחד לערב חגיגי שיזם העיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1981 והוקדש בהוקרה לאנשי מופת ולמתנדבים למען הזולת. מארגני הערב בחרו תריסר אנשים טובים כאלה, הראויים להצדעה על עשייה ונתינה יומיומית ומייצגים את הטוב והיפה במציאות הישראלית. נעמי שמר נענתה לפניית העיתון לכתוב שיר לכבוד אותם האנשים והערב כולו קיבל את הכותרת "אנשים טובים באמצע הדרך".
את השיר "אמצע התמוז" כתבה נעמי שמר בעבור נורית גלרון. בשיר ניבאה שמר את מותה שלה כמעט "באמצע התמוז" ב-ז’ בתמוז תשס"ד, 26.6.2004. בראיון רדיו משנת 1991 מתארת שמר "ביוגרפיה של שיר":
"אמצע התמוז...הייתי צריכה לעבור איזה ניתוח, וניתוחים היו לי הרבה בחיים כל מיני, ותמיד אני חושבת שאני אמות בניתוח ואני לא אקום מהנרקוזה כי אני פחדנית, את יודעת... הניתוח היה באמצע התמוז שהוא כמו שאמרנו לפני כמה שעות גם יום הולדתי. אז כתבתי, זה היה אז בשביל נורית גלרון, היא בקשה אותי שיר, וכתבתי בשבילה "עצוב למות באמצע התמוז" והשענתי את זה על פסוק מקסים מירמיהו, פסוק מאוד תמוה, מאוד לא מובן "ועל קיצך ועל קיצרך הידד נפל". יש על זה המון פירושים אבל גם בלי פירושים הוא עושה את העבודה".
בספר השירים השני של נעמי שמר משנת 1975 מופיע השיר "בכל שנה בסתיו גיורא" בתוספת הקדשה "לגיורא שוהם" והכיתוב "גיורא שוהם נפל ממערב לתעלה במלחמת יום הכיפורים והוא בן כ"א".
גיורא שוהם היה בנם של ידידים קרובים של נעמי שמר ושל בעלה מרדכי הורוביץ. נפילתו היתה מכה קשה, קרובה וכואבת לנעמי ולמשפחתה.
שמר כתבה את השיר בעקבות המאורע הטרגי. בשיר מוזכרים עוד מ"מיטב השושנים", שתי דמויות מיוחדות מדור הפלמ"ח יחיעם ויץ וטוביה קושניר. יחיעם ויץ נהרג בפעולת הפלמ"ח ב"ליל הגשרים", בשנת 1946, עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור. טוביה קושניר היה אחד מלוחמי הל"ה שנפל במהלך ניסיון לשחרר את גוש עציון בשנת 1948. שניהם, יחיעם וטוביה, היו ברוכי כישרונות. יחיעם המוזיקלי היה מוכשר בתחומי הכימיה והבוטניקה ("ושם יחיעם עוד שר לו ומריע") ואילו טוביה קושניר היה בוטנאי ("טוביה מגדל עדין איריסים שחורים ונדירים").
עדות מעניינת הנוגעת לשיר מצויה בחטיבת המכתבים בארכיון נעמי שמר. במכתב מאת הסופר שמעון קושניר, אביו של טוביה, שבו כותב האב על אודות השיר, הוא אומר:
"...תודת נפשי למכתבך ולשירך ’בכל שנה בסתיו גיורא’, על שבצלילי מנגינתך שלבת בין היקרים שוכני החסד והחן. את זכר טוביה והאיריסים, עליהם ועל מיטב השושנים הנערפים בכל שנה בגינתך, עלו וירדו דמעותיי, תודה על חסדך...".
השיר "בקיץ" נכתב לאחר הנסיגה מסיני בשנת 1956. השיר נכלל בתוכניתה השישית של להקת פקוד המרכז "צחוק במרכז" משנת 1957.
שירי הילדים של נעמי שמר הם חלק בלתי נפרד מילדותם של ישראלים רבים. הם אינם רק תחנות במסע של נוסטלגיה אלא נוכחות חיה ופועמת בחוויית הילדות של ילדי הגן בישראל עד היום, בבחינת קלסיקה של ילדות ישראלית. מסע בשיריה של שמר לילדים, במלים ובצלילים, הוא חווויה ישראלית המחברת דורות, מגזרים ומעגלים רחבים בחברה כולה.
"הדואר בא" נכתב בראשית שנות החמישים כחלק מקובץ שירי הילדים "שירים מכנרת" שנכתב בעבור ילדי קבוצת כנרת. בגרסה ראשונית של השיר שנכתבה בין השנים 1952-1951, מופיע השיר בשם "דואר נע" בתוספת המילים "לילדי הגן".
חוויית בואו של "האוטו האדום" – מכונית הדואר הנעה בין ישובים שונים ומחלקת דואר לתושבים, שימשה השראה לכתיבת שיר זה. "הדואר בא" בעיבוד מוזיקלי של השיר "הדואר בא", לקול ופסנתר בכתב ידה של שמר משנת 1958, מופיע מוטיב מוזיקלי פותח קופצני וחינני המזכיר במידת מה את קול הצופר המוכר המבשר את בואו של רכב הדואר האדום.
השיר "חורשת האקליפטוס" הוא פזמון עברי שחיברה והלחינה נעמי שמר, על חורשת אקליפטוסים אשר בקבוצת כנרת, השוכנת על גדת נהר הירדן. חורשת האקליפטוסים שעליה נכתב השיר ניטעה בכנרת על ידי ראשוני היישוב, וסיפקה צל לילדי כנרת ודגניה.
שמר, בת הקבוצה, כתבה את השיר בשנת 1962 למחזמר "כיצד שוברים חמסין", שהועלה לציון סיום המחזור הראשון של ביה"ס היסודי בקבוצת כנרת. במקור נקרא השיר בשם "על חוף הירדן".
בשנים לאחר מכן בוצע השיר על ידי אילנה רובינא וילדי קבוצת כנרת והזמרת רבקה רז. בשנת 1966 ביצעה רביעיית הבנות "האחיות שמר" את השיר. השיר זכה לפרסומו הנרחב רק שנה לאחר מכן, בשנת 1967 בזכות ביצוען של חברות צוות ההוי של הנח"ל והסולניות צילה דגן ואופירה גלוסקא.
בחורף של שנת 1967 פנה ראש עיריית ירושלים טדי קולק אל גיל אלדמע מ"קול ישראל" בבקשה לכתוב שיר על העיר ירושלים. אלדמע פנה אל נעמי שמר והציג את הבקשה.
במשך שנים רבות נהגו ב"קול ישראל" לערוך במוצאי יום העצמאות פסטיבל זמר תחרותי ששודר ברדיו. באותה השנה חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג והזמינו מחוץ לתחרות גם חמישה שירים אצל מלחינים ידועים. שמר הייתה אחת מהם.
שמר, שהתקשתה בכתיבת השיר, נזכרה באגדה התלמודית על רבי עקיבא שהבטיח לרעייתו רחל ’עיר של זהב’ – תכשיט של זהב בדמות ירושלים. לביצוע השיר בחרה בזמרת שולי נתן, מורה חיילת בת עשרים, שביצעה את השיר בליווי גיטרה. השיר כבש את הקהל כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי נתן הוזמנה לבמה בשנית שר איתה הקהל בבנייני-האומה את הבית החוזר. אותה שעה החלו לנשב רוחות מלחמה ושלושה שבועות לאחר מכן, כאשר שחררו הצנחנים את הכותל, כבר היה בפיהם השיר "ירושלים של זהב".
ביום 7.6.1967, יום שחרור ירושלים, הוסיפה שמר לשיר בית רביעי ומילותיו: "חזרנו אל בורות המים / לשוק ולכיכר / שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה / ובמערות אשר בסלע / אלפי שמשות זורחות / נשוב נרד אל ים המלח / בדרך יריחו".
אם יש שיר שמסמל את מלחמת יום הכיפורים, הרי הוא "לו יהי" של נעמי שמר.
ראשית דרכו של השיר הייתה עוד לפני המלחמה, כששמר ביקשה להתאים לעברית את "Let it be" של לנון ומקרתני, ולקרוא לשיר "לו יהי".
בימים הראשונים למלחמה כתבה שמר מלים לשיר, שהביעו תקווה ותפילה אישית לשובם של החיילים בשלום. שמר השמיעה את השיר באוזני חוה אלברשטיין, במנגינה של השיר המקורי של החיפושית, אך בהשפעת בעלה, מרדכי הורביץ, החליטה להלחין לו מנגינה חדשה. עוד בעיצומה של המלחמה, היה בידי שמר לחן מקורי, והיא השמיעה את השיר בטלוויזיה הישראלית, בערב חג הסוכות של שנת 1973.
הביצוע הכה גלים מיד ועורר התרגשות עצומה ונפוץ גם בקרב החיילים, תודות לביצוע של חוה אלברשטיין ולהקת "הגשש החיוור".
השיר "לילה בחוף אכזיב" נכתב על ידי נעמי שמר לתכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון ובהמשך שולב בסרט "דליה והמלחים" בביצוע חברי השלישייה.
השיר "נועה" נכלל לראשונה בתכנית "כביסת הרש" משנת 1957 של להקת "בצל ירוק" ומוכר במיוחד בביצוע הזמר אריק לביא. נועה היא ככל הנראה נעמי, בת כנרת הקטנה, זו ש"נולדה בשדה בין דשא לאבן", שם גם בקשה להיקבר לצלילי השר "נועה", ש"זימר לה הטל" יחד עם חבריה בליווי קולן של "חרציות השדה יפות הכותרת" ה"בוכות עלעל-עלעל".
עקידת יצחקביום שישי כ"ח חשוון, 1.12.1967, יצאו יצחק (אקי) ארצי והנווט אלחנן רז לטיסת ביון מעל מצרים. הם לא שבו מטיסתם. המאורע הקשה היה השראה לכתיבת השיר "עקדת יצחק" מאת נעמי שמר.
במכתב לאמה (רבקה ספיר) מהתאריך ה-19.12.1967 כותבת שמר:
"...השיר החדש שלי "עקדת יצחק", מעורר אותה לבכי באופן קבוע. (כתבתי אותו אחרי האסון של אקי ארצי, אבל אני הוגה בו כבר זמן רב)." בשירה של נעמי שמר, סיפור העקדה המקראי כמו קם לתחיה. מן ההרים ש"בארץ ההיא" עולה "צעקה גדולה: הנה האש והנה העצים והנהו השה לעולה" ובסופה "לא נשכח את בנך את יחידך אשר אהבנו, לא נשכח את יצחק".
השיר "שירת העשבים" נכתב בשנת 1976 להצגה "מסעות בנימין השלישי" שנכתבה על-פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים ומתארת את נסיונו של בנימין להגיע לארץ ישראל. השיר מתבסס על דברים שכתב רבי נחמן מברסלב. בספרה של שמר מוקדש השיר לשחקן-זמר שלמה ניצן שהביא לידיעתה של שמר את הקטע.
שיר החודשים, ובשמו המאוחר "שנים עשר ירחים", הוא אחד משירי הילדים המפורסמים ביותר שכתבה נעמי שמר. השיר מושר בגני הילדים ובבתי הספר ובאמצעותו נחשפים הילדים לשמות החודשים של הלוח העברי.
פרט מעניין הקשור בשיר מופיע בארכיון נעמי שמר המצוי במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית. במכתב משלהי שנות החמישים מדווחת נעמי שמר לאמה, רבקה ספיר, על שלושה שירים חדשים שכתבה. בין השירים מופיע השיר "שנים עשר ירחים". שמר מבקשת את עזרת אמה בבחירת אלמנטים מהטבע שיוכלו לאפיין שניים מבין חודשי השנה. וכך כותבת שמר:
"ועל "שיר החודשים" כתבתי לך? אני צריכה בו את עזרתך. אינני מצליחה להיזכר מה בדיוק קורה בתמוז ואב, מלבד יום הולדתי כמובן, ושל אבא. אין כוונתי לחגים, אלא לאלמנטים של טבע, עבודות-משק, נוף או הווי. נחוץ לי, כמובן רק פרט פעוט ואופייני. אנא כתבי לי ואחר כך אשלח לך הכל כדי שלא יהיו שגיאות...".
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
