מוזיקה > נהפוך לשיר > על הפרויקט

על הפרויקט

 "עוד מעט נהפוך לשיר" יוזמה שהפכה למסורת

ראשיתו של פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל בתכנית שהופקה בשנת 2001. קבוצה של אנשי גלי צה"ל סברה אז שיהיה זה מעניין לבקש מיוצרים ישראלים להלחין שירים שנופלים הותירו אחריהם. באותה הראשונה הופקה תכנית שהוגשה על ידי קובי מידן. היוזמה הראשונית המשיכה לרחוש בראשם ובלבם של אנשי התחנה הצבאית, ובשנת 2004 עורבה בה רותי רובינשטיין, שסברה שמדובר בהזדמנות ליצור מסורת של הנצחה בדרך אחרת.
 
המחשבה הייתה שכל אותם נופלים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, שנפלו במערכות ישראל מראשית ההתיישבות בארץ ישראל ועד לעצם ימינו, היו אנשים בשר ודם, ולכל אחד ואחת מהם הייתה מסכת חיים, היו רצונות, מחשבות, אהבות, אכזבות, טעמים, תחומי עניין ולא פעם גם דברים שנותרו בכתובים. כך התגבש הרעיון התגבש: לקחת מלים שהושארו במגירה או במחברת או אולי ראו אור בחוברת הנצחה ולתת אותן ליוצרים ישראליים שילחינו ויבצעו את השירים. ולעשות זאת למסורת, שנה אחר שנה.

​הנצחה היא קניית מקום מסוים בנצח, לדורות. בעיניהם של אנשי פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", הצלחה היא כאשר שיר אכן זוכה לחיים משלו. כשאר שיר המופק בפרויקט וממשיך להיות מושמע גם לאחר יום הזיכרון, שיר שהקהל מכיר ומתרגל לשמוע אותו ברדיו.

 
אפילו כשמדובר בשיר בוסרי, אולי שיר אהבה של נער שהתבייש לגלות את אהבתו לנערה שהוא היה מאוהב בה, התוצאה המולחנת יכולה להביא לעולם יצירה שתעמוד לימים.

 

התהליך המתחיל במלים על דף בודד או חוברת דקה ומסתיים בהפקה מוזיקלית שלמה, מורכב מאוד. בגלי צה"ל יש מערכת שלמה העוסקת בכך, ובראשה עומד מנהל אמנותי. ראשית, יש לאסוף טקסטים. לשם כך פונים לקצינות נפגעים, לארכיונים שונים ברחבי הארץ, לספרים של סדרת "גווילי אש" בהוצאת משרד הביטחון המצויים בספרייה הלאומית, ובשנים האחרונות גם פונים למשפחות באמצעות זמריר המושמע בגלי צה"ל.

 

מתוך החומרים הנאספים, נערכת בחירה ראשונית ושירים מהמבחר מוצעים לשורה של יוצרים. המערכת בוחרת יוצרים: צעירים וותיקים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, גברים ונשים, יוצרים בז'אנרים מוזיקליים שונים, בעלי סגנונות שונים וממסורות מוזיקליות מגוונות. כאשר נוצר חיבור פורה בין יוצר ובין שיר שהוצע לו, והיוצר אכן ילחין את השיר, יוצרים אנשי גלי צה"ל קשר עם המשפחה. לעתים הדבר כרוך בתחקיר מאומץ, כדי למצוא קרובים. כשמדובר בנופלים מלפני שניים ושלושה דורות, לא פעם מאותרים אפילו קרובים רחוקים מעבר לים. מעבר להפקת השיר, הפרויקט מבקש לחלץ את סיפורו של הנופל שחיבר את המלים, שכן גם זה היבט חשוב של הנצחה. התוצאה, בנוסף לשיר, היא כתבה עם סיפור אנושי, המעניקה תמונה שלמה יותר של הנופל.
 
חשוב לציין שענף המוזיקה הישראלי תורם למעשה את ההפקה המוזיקלית ודואג לכך שהחומרים המוגמרים יעמדו בסטנדרטים הגבוהים ביותר.

 

השנה, מתמקד הפרויקט בנופלי מלחמת יום הכיפורים, לקראת ציון 40 שנה למלחמה. הספרייה הלאומית חברה לפרויקט ותקיים ערב שבו יבוצעו חלק מהשירים החדשים שחוברו השנה. כמו כן תתקיים באותו ערב תצוגה של ספרי זיכרון, "גווילי אש" וחומרים מארכיון הצליל הלאומי. הספרייה הלאומית היא המקור לרבים מן החומרים שמתוכם נלקחו מלים להלחנה. חוברות הנצחה, "גווילי אש", ספרי זיכרון השמורים בספרייה לאלפיהם, מבטיחים שגם בשנים הבאות ובדורות הבאים יעמדו החומרים לרשות כל המעוניין, חוקרים, תלמידים, מתעניינים מהקהל הרחב וגם יוצרים שיבקשו לעשות בהם שימוש.