נשים כותבות תחינה יפה מאוד ביידיש

באירופה של המאה ה-17 נולד ז'אנר חדש של תפילה - תחינה. בניגוד לתפילה המקובלת, תחינה נאמרה על ידי נשים ביידיש וכללה בתוכה גם בקשות אישיות: בריאות לילדים, פרנסה ואפילו בקשה לשמירה משדים ושאר מזיקין. אחת העתיקות שבהן שמורה אצלנו בספרייה

התמונה מתוך אוסף המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים

החל מהמאה ה-14, החלה ספרות היידיש לצבור קוראות וקוראים נאמנים, אשר מצאו בה דרכים לבטא את תרבותם בצורה שלא התאפשרה להם במסגרת הספרות העברית הקיימת. בתוך אותה תפוצה הולכת וגדלה, נשים לא היו קוראות פסיביות, כמו שהיו בדרך כלל מקבילותיהן בעולם הנוצרי, אלא שימשו תפקידי מפתח בתהליך יצירת כתבי יד ותעשיית הדפוס העברי. לרוב, שימשו הנשים תומכות, אשר פרסו את חסותן על יצירתה והפצתה של הספרות החדשה. בנוסף, היו לא מעט נשים בחברה האשכנזית ששימשו מדפיסות, מתרגמות, עורכות ומעתיקות. בשיאה של תעשיית הדפוס הן חיברו תפילות, ספרות מוסר ושירה.

בתנאים אלה נולד לו ז'אנר מיוחד במינו של תפילה נשית – תחינה. בניגוד לתפילה הקבועה והזהה בסידור הנקראת בלשון הקודש, תחינה היא בעלת אופי אינטימי יותר, נוסחה שונה ממקום למקום, והיא נאמרת בלשון המדוברת של המתפללת.

מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע

במסגרת מהפכת הדפוס העברי והיהודי הפכה התחינה ביידיש לז'אנר נפוץ. תחינה, אשר חוברה על ידי גברים ויותר מאוחר בעיקר על ידי נשים, נכתבה ונראתה שונה מיצירות יהודיות אחרות הכתובות בעברית.

אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר בנמצא של הז'אנר הספרותי החדש היא "איין גאר שיני תחינה" (בתרגום לעברית: "תחינה יפה מאוד") – תחינה השמורה בספרייה הלאומית. הספרון, המונה שמונה דפים, לא מכיל פרטים לגבי המקום והזמן המדויקים בו הודפס. בעקבות בחינה של סוג הכתב, החליטו חוקרים שמדובר כנראה בתחינה שהודפסה בפראג, בין סוף המאה ה-16 לבין תחילת המאה ה-17. תיארוך זה ממקם אותה כאחת התחינות העתיקות שיש בנמצא, וכזו ששרד ממנה, לפי מה שידוע לנו, עותק יחיד, אשר שמור באוסף הספרייה הלאומית.

בהקדמה לתחינה, נראה ש׳נשים חסידות׳ שהכירו (וככל הנראה גם חיברו) אותה – גם שמרו עליה זמן רב בסוד. לא ברור מתי ומדוע שינו את דעתן, אך הן החליטו להפיצה בדפוס.

מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע

 

מחברת התחינה פותחת את פנייתה לאל בציון דמויות נשיות מהמקרא. באופן זה מבקשת המחברת מהקדוש ברוך הוא שיעשה עמה ועם המתפללות האחרות הנעזרות בתחינה את החסד שעשה עם חוה, שרה, רבקה, רחל, לאה ונשים נוספות במקרא ולא יתבייש לקבל מהן את תפילתן. המתפללת האוחזת בתחינה נעזרת בכוחן ובהשראתן של אותן דמויות מופת, ומבקשת שבזכותן תנצל משפחתה מהגזירות הקשות שנפלו על בני הקהילה היהודית.

מבין כל התפילות והבקשות המסורתיות שמבקש יהודי מאלוהיו – שמירה על יהודים בנסיעותיהם, הצלה מכל רע ותפילה המבקשת שכל העמים יכירו באלוהים כבורא, עולות בתחינה בקשות בעלות אופי אמהי ונשי יותר: המחברת מצרפת בקשה לפרנסה, תחינה שהבנים יגדלו להיות תלמידי חכמים שומרי מצוות, ובקשה מהאל שישמור עליהם מפני לילית ושדים אחרים.

מתוך 'איין גאר שיני תחינה'. מוציא לאור לא ידוע

עולמן של התחינות הוא עולם של פחדים ודאגות יומיומיות של נשים: פחד מקשיי הלידה, דאגה לבריאות הילדים והמשפחה ואפילו שמירה מפני עין-הרע. מול גרסאות מגובשות ומעובדות יותר של התפילה והסידור, עמדה התחינה כתפילה קרובה יותר ללב המתפללים, כזו המספקת הצצה לצדדים רבים בתרבותם ובחייהם של יהדות אשכנז – צדדים שהיו נותרים חבויים אלמלא נשמרו יצירות רבות ומגוונות באותו ז'אנר יידי.

כשתלמידו של האר"י הקדוש ייעד את עצמו למשיח

במהלך פעילותו קצרת השנים בארץ ישראל, קיבץ האר"י הקדוש עדת מאמינים ושינה לעד את הדרך בה אנו מבינים את הקבלה ותורת הספירות האלוהיות

מיקווה האר"י - בסמוך אל קברו בבית הקברות העתיק של צפת

גדול תלמידיו האמין שהעובדה שזכה להעביר את תורת רבו לכתב מזכה אותו בתפקיד רם עוד יותר: תפקיד המשיח שיגאל את עם ישראל.

​עד גיל 36, חי רבי יצחק לוריא בן שלמה בבית דודו המוכס במצרים. הוא העביר את מרבית ימיו בהתבודדות ובהתעמקות בספר הזוהר ובתורת הנסתר היהודית. מספרים, שבאחד מן הימים נגלה לפניו אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל. למרות שזכה לחיות בה בסך הכל שנתיים (עד מותו בשנת 1572), היו אלו שנתיים סוערות מבחינה רוחנית והגותית – שנתיים בהן קיבץ סביבו האר"י הקדוש (כפי שנודע לימים) קומץ תלמידים נאמנים.

המורה הרוחני הרבה ללמד ומיעט לכתוב. הוא סיפר שבכל פעם בה הוא מנסה להעביר את החזיונות האדירים שנגלו אליו, הוא מרגיש כמו אדם המנסה להעביר נהר שוצף דרך נקודה קטנה. לכן, נודעה תורתו של האר"י בעיקר דרך כתביהם של תלמידיו. החשוב שבהם היה רבי חיים ויטל: הוא שמר בקנאות על כתבי האר"י המעטים והרחיב את "קונטרס הקיצור" – דרשותיו של רבו לפי הסדר ששמע אותם – למשנה סדורה.

מערכת הספירות האלוהיות, הבסיס לתורת הקבלה של האר"י ובכלל

תלמידו הגדול של האר"י ראה עצמו מוסמך להמשיך ולהרחיב את (וגם להעיר על) קבלת האר"י. כסופר הרשמי של מורו ורבו, דומה כי רבי ויטל הבין שהפרשנות שלו לתורת האר"י היא זו שתתקבע ברבות השנים – כפי שאכן קרה לבסוף.

כנראה שלשם כך חיבר רבי ויטל בעשור הראשון של המאה ה-17 את מה שאהב לכנות "יומן מיסטי" – אוטוביוגרפיה אינטימית שככל הנראה מעולם לא תכנן לפרסם. החלק הראשון בספר מוקדש לתיאור חייו. ויטל נוקט בחלק זה בטכניקה מעניינת: במקום לכתוב על עצמו, הוא מתפקד כמעין מספר אובייקטיבי המתעד את השבחים והתיאורים החיובים של אחרים אודותיו. בכך פועל המפרש של האר"י הקדוש למצב את עצמו בתור מי שכבר מילדותו נועד להיות תלמיד גדול.

'ספר חזיונות', האוטוביוגרפיה המיסטית שחיבר הרב חיים ויטאל בהשראת מורו ורבו. לקריאת לחצו הספר באתר הספרייה הלאומית

בחלק השני של ספרו, מתאר הרב ויטל בפירוט רב וביד אומן את החזיונות שנגלו אליו בחלומותיו: הוא מגיע לפתחו של גן העדן, נפגש עם אליהו הנביא, שט על כנפיו של נשר אדיר ומדמה את עצמו למשיח בן יוסף ומלך ישראל. גולת הכותרת היא ללא ספק פגישתו עם האל בכבודו ובעצמו, היושב על כסא כבוד בשמיים.

הייעוד האדיר שמימש בחלומותיו לא התגשם בשעות הערות שלו. למרות שפרשנותו שלו לתורת האר"י היא זו שתתקבע ברבות השנים, נתקל בחייו בהתנגדות עצומה לניסיונותיו להמשיך את האר"י הקדוש, רבו. היו לו אמנם לא מעט תלמידים, אך הם דרשו ממנו להתמקד בלימודי ההלכה ולא התעניינו בתורת הסוד שפיתח.

'שאגת הארי', ביאור הרצאותיו וכתביו של האר"י הקדוש מאת חיים ויטאל. לחצו להורדת הספר המלא באתר Hebrew Books

 

'שאגת הארי', ביאור הרצאותיו וכתביו של האר"י הקדוש מאת חיים ויטאל. לחצו להורדת הספר המלא באתר Hebrew Books

אנחנו עם סגולה וקמיע

עולם שלם של פתרונות קסם שהיה ואיננו

אחד הדברים שהופכים את אתגרי החיים בעולם המודרני לקשים יותר, הוא אובדן התמימות והוויתור על עולם המאגיה והמיסטיקה. בימים עברו האמינו האנשים בקיומם של כוחות שאפשר לרתום לטובת האדם, וסברו כי באמצעים פשוטים יחסית יכולים הם לרפא ולפתור בעיות רבות. ז'אנר הסגולות והקמעות נפוץ מאוד בין כתבי היד, ונראה שהיה לו ביקוש רב. בכתבי היד הללו אנו מוצאים הוראות ברורות כיצד לפתור כמעט כל בעיה בעזרת סגולות שכוללות סדרת פעולות מוגדרות; קמיעות; שמות קדושים, וכדומה. על סעיפים רבים בכתבי היד הללו כתבו המעתיקים: "בדוק ומנוסה", ואפשר להבין את תחושת הביטחון שהשרה הדבר על אנשי התקופה. הם הרגישו כי לכל בעיה יש פתרון. כל שעליך לעשות הוא למצוא שן זאב או לשון אווז, קיבת ארנבת או לב של כלב שחור, לעשות איתם כך וכך, ודי. האדם המודרני לעומת זאת אינו חשוף לדרכים הללו, והוא נאלץ למצוא פתרונות אמיתיים לבעיותיו. זה כבר לא פשוט כל כך.

כדי להדגים את מגוון הבעיות ודרכי הפתרון שעולם הסגולות עוסק בו, אציג שלוש סגולות שמצאתי בכתב יד שהגיע לאחרונה לספרייה. כתב היד נכתב באיטליה בסביבות שנת 1800, ויש בו מגוון סגולות והשבעות.

הסגולה הראשונה באה לעזרת מי שרוצה לשלם בחנות ולקבל את כספו בחזרה. מעוניינים? כל שעליכם לעשות הוא:

  1. לקחת 3 מטבעות ולכתוב על הראשון כחלטב, על השני כראבש, ועל השלישי שאטאנז.
  2. לשים את המטבעות בעור חתול שחור, ולהניחם תחת גשר למשך שלושה ימים ושלושה לילות.
  3. לתת צדקה לשלושה עניים ולומר את השמות הנ"ל.
  4. לצאת מאוחר בלילה, להאזין לאיזה קול שישמע אז, ולזכרו.
  5. כשתלך לקנות זכור את הקול הלילי, תן את אחד המטבעות למוכר, הסתכל ימינה, וכשתבדוק בכיסך תמצא שם את המטבע שנתת.

את המתכון להחזרת הכסף מסיים המעתיק במילים: "והוא מנוסה", שמשמעו "ניסיתי וזה עבד לי". נסו גם אתם והיווכחו. יודגש עם זאת כי המשמעויות המשפטיות של העניין טרם נבדקו, והאחריות על כתפיכם בלבד.

סגולה להחזיר המעות

הסגולה השנייה נחוצה מאוד לצערנו, ולעיתים אף עשויה להציל חיים. היא עוסקת באלימות נגד נשים, וכותרתה: "לאשה שלא יכה אותה בעלה". הפעולה הנדרשת כאן היא פשוטה מאוד, אך היא כרוכה בהפעלת אלימות קלה. כל שיש לעשות הוא: לקחת מקל שמודדים בו את המת, להכות בו את הבעל, ולומר: "כשם שהמת הזה אינו יכול להזיק לשום אדם, כך לא תוכל אתה לעשות לי שום דבר רע". גם על הסגולה הזאת מעיד המעתיק: "בדוק ומנוסה", ורצונו לומר: אני לא עוסק בסיפורי מעשיות אלא מביא לכם חומר בדוק ואמין.

סגולה לאישה המוכה

הסגולה האחרונה עוסקת במקרה מאוד לא נעים בעניינים שבינו לבינה. הכותרת היא: "למי שלא יוכל לשכב עם אשתו מחמת כישוף". דרך הפעולה לא מסובכת גם הפעם, אך דורשת קשרים במעבדת הזיהוי הפלילי במשטרה (מז"פ):

  1. קח ביצת תרנגולת ובשל אותה.
  2. קח סכין שנעשה בו רצח, וחתוך את הביצה לשני חלקים.
  3. בני הזוג יאכלו את הביצה בערב, חצי האישה וחצי האיש.
  4. "ילכו לישן ויעשו כל חפצם".

גם על הסגולה הזאת כותב המעתיק: "והוא סוד גדול ומנוסה".

סגולה למוכי כישוף

אין בכל האמור לעיל המלצה לפעולה כל שהיא, כי לעולם המודרני שיטות משלו להתמודד עם בעיות שכאלה.

 

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית

סצינות מחייו של אברהם אבינו בכתבי-יד עבריים

תלאותיו הרבות של אברהם אבינו מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית

אברהם שולח ידו אל הנער, מתוך פנקס המוהל של יחיאל בן משה דוד, 1844

מאז חתימתו הסופית של "ספר הספרים", שאבו קוראיו הרבים מספור את השראתם מהמאבקים, התלאות והאתגרים האדירים שנאלצו גיבורי התנ"ך לשאת. לכן, אין זה מפתיע שתלאותיו הרבות של אחד מהאהובים והמוכרים שבגיבורי התנ"ך –  אברהם אבינו – מועלות ומעובדות שוב ושוב בספרות ובאומנות המערבית.

אחת מאותן תלאות שזכתה למספר הרב ביותר של עיבודים בידי מעטרי כתבי יד יהודים בימי הביניים, הייתה גזר הדין שהטיל נמרוד, מלך אור כשדים על אברהם – מוות בהשלכה לכבשן אש. הסיפור הזה כלל אינו מופיע בתנ"ך אלא בבראשית רבה (פרשת ל"ח, יג), מדרש אגדה קדום שחיברו חז"ל כדי להשלים את הרקע החסר בסיפור אברהם.

בסיפור הידוע מושלך אברהם אל כבשן האש בשל התנגדותו לעבודת אלילים, אך ניצל בנס על ידי התערבות אלוהית. בשלושה כתבי יד מהמאה ה-14 מופיעה ההתערבות האלוהית הזו בשלוש דרכים שונות: ב"מחזור מנהג קרפנטרץ" לפסח השמור בספרייה הבריטית אנו רואים את אברהם וסביבו להבות, כששני מלאכים (הכנפיים מבהירות במי מדובר) נכנסים לתוך הכבשן להצילו.

מחזור מנהג קרפנטרץ לפסח | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

התיאור השני של השלכת אברהם אל כבשן האש נמצא ב"מחזור לייפציג" שחובר בערך באותה השנה. במחזור, אשר נמצא בספריית האוניברסיטה בלייפציג, נראית יד ה' בכבודה ובעצמה מצילה את אברהם מתוך כבשן האש.

מחזור לייפציג | ספריית אוניברסיטת לייפציג, לייפציג, גרמניה, המאה ה-14

 

בתיאור השלישי הלקוח מתוך "הגדת ברצלונה" – הגדת פסח שחוברה בברצלונה סביב שנת 1320, נראה נמרוד, מלך אור כשדים, כשהוא מצווה על נתיניו להשליך את אברהם לכבשן האש. מתוך כבשן האש נוכל להבחין במלאכים (שאותם נזהה באמצעות הכנפיים), הדואגים שאברהם כלל לא יכנס אל תוך הכבשן הרותח.

הגדה של פסח כמנהג ספרד | הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה, המאה ה-14

סצנת הצלת אברהם מהכבשן הבוער אינה הסצנה היחידה מחיי אברהם המצוירת בכתבי יד עבריים. כמה מאות שנים לאחר מכן, ואנו מוצאים דוגמה לסצנה מוכרת בהרבה, ככל הנראה הסצנה התנ"כית המוכרת מכולן – עקדת יצחק.

יותר מחמישים שנה ניהל המוהל האיטלקי מצליח יחיאל בן משה דוד פנקס עבודה. הכיתוב הראשון ב"פנקס המוהל" של יחיאל הוא משנת תקנ"ב (1792), האחרון משנת תר"ד (1844). מרבית דפי הפנקס מוקדשים לתיעוד ברית המילה שערך לאורך חמישים ויותר השנים האלה.

התיעוד עוקב אחר נוסחה קבועה: התאריך שבה מהל המוהל את העולל בן שמונת הימים, שם אביו, מקום מוצאו של הנימול (למשל "פירמי" – היא העיר האיטלקית פרמה), על ברכי מי ישב (הסנדק) ומי שימש בתפקיד "הסנדק הקטן". לאחר מכן מכריז המוהל על שם העולל בצירוף ברכה: "יהיה רצון שיגיעהו לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים וכן יהי רצון שנאמר אמן".

מלבד תיעוד עבודתו, מה שמכנה בעל הפנקס בשם "פרטים", מכיל הפנקס גם כמה פזמונים ותפילות לברית המילה, כמה ציורים של סצנות תנכ"יות ו"הקדמה של פרטים". הציור הפותח את הפנקס הוא ציור עקידת יצחק. החיבור מעט משונה: בספר בראשית מופיעה עקדת יצחק לאחר כריתת הברית בין האל לאברהם. יצחק העקוד אמור להיות נימול בשלב זה.

פנקס מוהל | בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ארצות הברית, המאות ה-18 וה-19

המוהל המאייר לא היה היחיד שערבב בין העקדה לבין ברית המילה שעבר יצחק ועבר אברהם עם כריתת הברית בין האל לאברהם בפרשת 'לך לך'. קישור ברור יותר בין העקדה לברית המילה הן טיפות הדם הניתזות מיצחק, מתוך ציור שלקוח מ"ספר עברונות" שנכתב וצויר בשנת תע"ו (1716) בפרוסיה. אנשי מחלקת כתבי יד בספרייה שיערו כי הציורים ברובם מושפעים ממראה עיניו של המצייר בהווי הסביבה שבה הוא חי, וכפי הנראה גם מדוגמאות של לוחות מצויירים שהיו נהוגים בסביבתו הנוכרית.

ספר עברונות | הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל, המאה ה-18

 

לקריאה נוספת:

בצלאל נרקיס, כתבי יד עבריים מצוירים, הוצאת כתר, 1992

 

כתבות נוספות:

מדוע לא דומה כתב רש"י לכתב ידו של רש"י?

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת של כתבי יד מארצות ערב