התלמוד הינקאי מ-1892 חוזה מי ינצח בבחירות בארה"ב

הסיפור של מערכת הבחירות ב-1892 ו"מסכת עמיריקא" של גרשון רוזנצוויג, סופר עברי ומהגר יהודי בעולם החדש. לשאלה מי ינצח בבחירות היה רוזנצוויג עונה ודאי – מי שיש לו יותר זהב.

מהגרים יהודים ממזרח אירופה מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי אחיהם האמריקאים, שלהי המאה ה-19. מתוך הספר "בעקבות קולומבוס: יהודים באמריקה", בית התפוצות, תשמ"ז

בשנת 1881 החלה ההגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה אל אמריקה. אמריקה הייתה בעבורם ארץ לא נודעת, אבל גם "דער גאלדענע מדינע", ארץ שיש בה הבטחה למקום מקלט בטוח, לחופש ולזכויות שוות, בלי כל קשר לדת.

יהודים ראו באמריקה גולה מסוג אחר לגמרי, שאפשר היה להמשיך בה את החיים היהודיים וגם לקחת חלק בבניית חברה חדשה ומתוקנת, שונה מהממשלים הלא-סובלניים והמדכאים שמהם באו.

אך מול הדימוי הנשׁגב של הארץ החדשה, היה גם דימוי שלילי של אמריקה: אמריקה שתושביה הם מהגרים מהשכבות הנמוכות, אמריקה שאורח החיים החדש בה מאיים על היהודים האורתודוכסים, אמריקה שחסרים בה תורה ויראת שמים, אמריקה קפיטליסטית שהאלוהים שלה הוא הזהב.

בעולם שלא היו בו אינטרנט וטלוויזיה, מי שעיצבו את דמותה של אמריקה בעיני היהודים במזרח אירופה, היו סופרים ועיתונאים כמו שלום עליכם (שלום יעקב רבינוביץ) וגרשון בן זלמן לייב רוזנצווייג שכתב מסכת היתולית על המידות הלא מהוגנות ועל המעשים והמנהגים המכוערים, "אשר לא נקו מהם בני עמיריקא".

רוזנצוויג נולד בביאליסטוק בשנת 1861. הוא למד ועבד שם בתור מורה וב-1888 עזב לאמריקה כדי לבנות לעצמו עתיד חדש. הוא חי בניו יורק והתפרנס שם ממלאכות שונות: הוראה, עבודה בחנות נעליים וכתיבה בעיתוני היידיש. במקביל הוא פעל גם "לזכות את ישראל באמיריקע בעיתון עברי". למרות אהבתו לארצו הטובה והחדשה, הוא לא היה עיוור גם לחסרונותיה וכתב עליהם בסגנון הכתיבה המיוחד שלו, סגנון פרודי ועוקצני. במילותיו, הוא היה אחד מאותם אַמעריקנים "היודעים את הארץ הזאת ואת המחיה ואת ה ק ל ק ל ה  אשר בתוכה, ולא היושבים מעבר לים ורואים חלומות באמיריקה".

הפרודיה המפורסמת ביותר שלו היא "מסכת עמיריקא", גמרא היתולית שבה מובאת ביקורת על החומרנות ועל הדלות הרוחנית ועל רדיפת הבצע ועל שלטון הממון שגם הם היו חלק מחיי היהודים באמריקה.

 

מסכת עמיריקא מן תלמוד ינקאי, גרשון ראזענצוויג. ניו-יורק, 1892. חתומה על ידי המחבר

 

את ה"מסכת" כתב רוזנצוויג בלשון התלמוד, בנוסח של הגמרא ופירוש רש"י. כך למשל, "סוגיה" דמיונית של רוזנצוייג שואלת: למה עמיריקא?

ו"הגמרא" עונה: "כי באו בה ריקים ופוחזים והיא מקום של עמא ריקא (עם ריק וטיפש)". וגם: "כי היא ממרקת את עוונותיהם של בני אדם חוטאים שנעשים בה טהורים ושל בני אדם פסולים שנעשים בה מיוחסים".

ומסכת עמיריקא ההיתולית ממשיכה: "עשרה יוחסין עלו בראשונה לעמיריקא ואלו הן: רוצחים, גנבים, מוסרים, מדליקי בתים, מדפיסי שטרות, מוכרי נפשות, עדים זוממים, פושטי רגל, עוברי חרם ובנים סוררים ומורים. ויש אומרים אף נערות שנתפתו".

רוזצוויג גם מסביר שמסכת עמיריקא היא  חלק מתלמוד "ינקאי" (Yankee). למה ינקאי? על שם  היאנקים – תושבי המדינות הצפון מזרחיות בארה"ב, ו"על שם האזרחים שינקו תורת עמיריקא בילדותם".

מוזמנים לקרוא את דף התלמוד הינקאי , להרחיב ולהתפלפל בנושא:

 

הכל זהב

המהדורה הראשון של מסכת עמיריקא ראתה אור בניו יורק בשנת 1892, שהייתה גם היא שנת בחירות. הנשיא שנבחר אז היה סטיבן גרובר קליבלנד, הנשיא ה-22 וה-24 – הנשיא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנבחר לשתי כהונות לא רצופות. זו הייתה הכהונה השנייה שלו. קליבלנד היה ידוע בתור לוחם בשחיתות, אדם ישר כסרגל וקפיטליסט מושבע שתמך בהפחתת מכסים והאמין שהממשל הפדרלי צריך להתערב בכלכלה כמה שפחות.

חלק מקמפיין הבחירות שלו נסוב סביב מדיניות המטבע של ארה"ב. קליבלנד לחם אז בעד "תקן הזהב" – מעין "הצמדה של המטבע" לזהב – שבזכותה יכול היה כל אדם לגשת לכל בנק ולקבל זהב בעד שטר הכסף שלו. בתקופה שקדמה לכהונתו של קליבלנד, "הצמידו" את הדולר לא רק לזהב אלא גם לכסף, שהיה יציב פחות. הדבר גרם לטלטלות במשק שהמשיכו גם בכהונתו של קליבלנד ואף החמירו. שלא באשמתו של קליבלנד, הכהונה השנייה שלו ידועה בשורה של אסונות כלכליים: התמוטטות של חברת רכבות, סגירה של מאות בנקים, אלפי חוואים ובעלי עסקים שפשטו רגל, נפילת הבורסה ומשבר כלכלי עמוק. המשבר היה כה קשה עד שהוא ריסק את המפלגה הדמוקרטית וגרם לפילוג בשורותיה.

אז איך נבחר נשיא באמריקה? הנה כמה "סוגיות" הנוגעות לדבר שמובאות ב"מסכת עמיריקא", אפשר שאפילו בהקשר של אותה מערכת בחירות סוערת, ושל "תקן הזהב":

איך נבחרים נשיאים באמריקה?

"כל נשיא ונשיא שממנין בעמיריקא, על פי הגורל ממנין אותו. מאי גורל שוחד".

לפי הגמרא ההיתולית של רוזנצוויג, אין נשיא נבחר בלי ששיחד את מצביעיו ופיזר מזהבו "לבעלי הפוליטיקין".

והוא מוסיף ומפרש:

"מתני' הזהב קונה את הנשיא ואת השופט ורבי ינקא אומר אף את הנוגש"

ומיד לאחר מכן בא דיון למדני עמוק שסופו המסקנה: "מכאן שכל מי שיש לו זהב נעשה נחמד טוב וטהור".

לא מאמינים? "הסוגיה" לפניכם:

 

במסכות ההיתוליות וברשימותיו בעיתון, המשיך רוזנצוויג לכתוב סאטירה על חבלי הקליטה של המהגרים ממזרח אירופה ועל חייהם החדשים ב"עמיריקא".. הוא ידוע גם בזכות "מסכת כזבים" על מתיחות האחד באפריל וב"מסכת מסווה" על תחפושות לפורים.

רוזנצוייג נפטר בניו-יורק ב-1914, אך הוא לא נשכח ועד היום קוראי עברית חוזרים וקוראים בתענוג ביצירותיו מ"העולם החדש" של אז, שרלוונטיות גם בימינו אנו.

הרב קוק: מנהיג ומשורר, רב ופילוסוף

הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה דמות ייחודית בנוף היהודי בעת החדשה, גלו פרטים נוספים על אודות הרב קוק בכתבה שלפניכם

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה, מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית.

ההתחלה: עלייה מהירה של גדול בתורה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה דמות ייחודית בנוף היהודי בעת החדשה. הוא נולד בשנת תרכ"ה (1865), בעיירה גריבה שבלטביה, והתקדם במהירות בעולם התורני. בהיותו בן פחות מעשרים הוסמך לרבנות ושימש מספר שנים ברבנות בערים זיימל ובויסק שבליטא. לא היה ספק כבר אז שמדובר בעילוי בתחום ההלכה. ואכן, הרב קוק הרבה לפרסם חיבורים הלכתיים ובנה לעצמו שם ומעמד בתחום. אלא שהרב קוק התפתח גם כמשורר וכהוגה דעות ועוד בגיל צעיר גם ניכרו בו תכונות של איש ציבור ומנהיג.

 

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1902 (תרס"ב) נפטר רבה של יפו, ר' נפתלי הירץ הלוי, ועלתה השאלה מי ימלא את התפקיד. יואל משה סלומון המליץ לפנות לרב קוק בעיירה בויסק שבליטא, ולבקש ממנו לשמש כרב של יפו. הרב קוק, שהיה אז בן 37, היה מקובל הן על רבני ירושלים והן על מנהיגי הציבור ביפו כמו שמעון רוקח ואחרים. בירושלים תמכו בו רבני העיר, הרב שמואל סלנט ור' אליהו רבינוביץ תאומים, האדר"ת, שהיה חותנו של הרב קוק. הרב אליהו רבינוביץ' תאומים היה אביה של אשתו הראשונה של הרב קוק, אלטה בת-שבע. לאחר פטירתה, נשא הרב קוק את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, הוא הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים.

וכך, לאחר משא ומתן ממושך, ניאות הרב קוק להתמנות למשרת רבה של יפו. בתוקף תפקידו הוא היה אחראי גם על המושבות סביבה, כלומר על קהילות של חלוצים שלפחות חלקן התרחקו כבר מאורח החיים הדתי המסורתי המלא. הרב קוק שימש כרבה של יפו במשך עשור, בין השנים 1904 ו-1914. בתקופת שהותו ביפו פרסם את חיבוריו אדר היקר, עקבי הצאן, קול בהדר, על אתרוגי ארץ ישראל, הכשר שמן השומשומין לפסח, בטאון הניר, בו פרסם קבצים ספרותיים, ועוד.

 

הרב קוק "נתקע" באירופה וחוזר ארצה עם הבריטים

בשנת 1914 יצא הרב קוק לאירופה. מטרת נסיעתו הייתה השתתפות בוועידה העולמית של "אגודת ישראל". אלא שמלחמת העולם הראשונה מנעה מן הרב את האפשרות לשוב לארץ ישראל. כך הוא נאלץ להישאר בשווייץ, בעיר סנט-גאלן, עד לשנת 1916. בחורף של שנת 1916 הוא קיבל הזמנה מלונדון, מראשי קהילת מחזיקי הדת, לכהן בה ברבנות. הרב קוק הגיע ללונדון במועד רב משמעות: מלחמת העולם הראשונה עמדה אז בשיאה, ואיתה גם הפעילות המדינית של התנועה הציונית. כך היה הרב קוק לחלק מהפעילות שהובילה לבסוף להצהרת בלפור.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה ותחילת השלטון הבריטי בארץ-ישראל, החל פרק חדש בחייו בפעילותו של הרב קוק. בשנת 1919 הוא שב ארצה וכיהן כרב של ירושלים. בשנת 1921 (תרפ"א) הוא הקים את "הישיבה המרכזית העולמית", הידועה היום כ"מרכז הרב", מוסד מרכזי של הציונות הדתית. בקיץ של אותה שנה הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל, והרב קוק עמד בראשה עד פטירתו בג' אלול תרצ"ה (1935).

 

יוצר מגוון ומפתיע: רב, משורר ופילוסוף

הרב קוק הותיר אחריו שפע עצום של כתבים. הללו מתפרשים על פני תחומים רבים מאוד: הלכה, פרשנות והסכמות לספרי בתחום ההלכה, ולצדם גם כתבי הגות רחבי יריעה, שירה עברית ומאמרים בענייני השעה. בימי חייו, ובוודאי בשנותיו בארץ ישראל, הוא מיעט לפרסם את יצירתו ההגותית. לאחר מותו, פורסמו חלקים ניכרים ממנה על ידי בנו, הרב צבי יהודה קוק, ועל ידי תלמידיו. עד היום מצוי חלקה בכתבי יד השמורים באוספים פרטיים, ולמרבה הצער כלל אינם זמינים לציבור. הגותו של הרב קוק משלבת יסודות של פילוסופיה גרמנית, רעיונות מתחום הקבלה והחסידות, ורעיונות חדשניים ואפילו נועזים ומהפכניים. הרב קוק כתב בשפה גבוהה, ולא מעט מכתביו שראו אור לוו בהערות ובפרשנות. בין חיבוריו החשובים בתחום ההגות ניתן לציין את: אורות, אורות הקודש, אורות התורה, אורות התשובה, ערפלי טוהר, מוסר אביך, אדר היקר, ובתחום ההלכה:  חבש פאר, עץ הדר, דעת כהן, עזרת כהן, משפט כהן וכתבים נוספים.

הרב קוק עצמו התבטא על יצירתו במלים הבאות: "מתוכי, מתוך מעיני, הנני צריך תמיד לקחת את האוצרות הגנוזים. תמיד אני קשור באותו הצער הקדוש של דרישת השלמות העליונה, וזו אינה מתמלאת ואינה צריכה להתמלאות, כי זאת היא תכונת העריגה הנצחית, שיסודה הוא הצימאון האלוהי, אשר כל דבר אחר שבעולם לא ירווה אותו, כי אם המבקש לבדו, הצימאון לבדו, שייחשף תמיד יותר ויותר, ויוכר תמיד יותר ויותר, הוא בעצמו הוא מתהפך למקור כל עונג, למכון כל העדנים הרוחניים, לזיו שדי" (חדריו, מבשרת ציון תשנ"ח, עמ' יט).

 

​ ​ מתוך כרטסת דברי הגות של הרב קוק
אוסף רבקה שץ, מספר תיק: Scholem MS RS 11
​ ​ מתוך כרטסת דברי הגות של הרב קוק
אוסף רבקה שץ, מספר תיק: Scholem MS RS 11

 

​מנהיג רב השפעה, חוצה גבולות

כאיש ציבור וכמנהיג, כרב הראשי הראשון של ארץ-ישראל וכדמות כריזמטית ומקובלת על קהלים רבים ומגוונים, הרב קוק היה יחיד במינו. באוסף העלונים בחתימתו של הרב קוק השמור בספרייה הלאומית מצויות פניות לקהלים רבים בארץ ובחוץ לארץ. החל מפנייה לחקלאי ארץ ישראל "אחים חביבים בני הקבוצות בישובנו המתחדש בא"י … גדולה היא דרישתי מכם שתסדרו את ארחות חייכם … בדרכי המסורת" (1932, תרצ"ב). פניות לגיוס כספים למוסדות בארץ ישראל "אחינו שבגולה אשר עינם ולבם לציון" (לטובת "קופסאות הצדקה אשר זכו בהם המוסדות היותר עתיקים). באוסף המכתבים של הרב קוק המצוי בספרייה הלאומית ניתן למצוא פניות לאישים מכל גווני הקשת היהודית והארץ ישראלית, ביניהם אחד העם, מנחם אושיסקין, הוגו ברגמן, דוד תדהר (מפקח המשטרה בירושלים), זלמן דוד לבונטין, הנהלת בנק אנגלו-פלשתינה, וכמובן לרבנים רבים מכל רחבי העולם היהודי. כך, למשל, מכתב גלוי שהוא כתב לאנשי ועד הסתדרות "המזרחי" שבו הרב קוק מתגלה כמתנגד לזכות הבחירה לנשים. הוא אהב את החלוצים והתלהב ממפעלם, אך דרש מהם לשמור על עיקרי הדת. הוא פעל במציאות הציבורית המודרנית, אך היה שמרן באשר למעמד האישה. הוא חש קירבה גדולה לציונות המדינית, אך לא ויתר כהוא-זה בכל הקשור לצורך להחיל את ההלכה על כל אורחות החיים של הציבור היהודי.

 

הרב קוק: דמות שקשה לסווג

היום, במבט לאחור ומתוך המציאות כפי שהיא מוכרת לנו, קשה להגדיר את דמותו של הרב קוק, ועוד יותר קשה למקם אותו בקשת הדעות והגוונים ביהדות. האם הוא היה חדשן או שמרן? פוסק ציוני שתמך במפעל התחייה הלאומי, או שמא רב חרדי מהטיפוס הישן, שהתאים עצמו לפוסקי דורו? מנהיג לאומי שחצה את גדרי הציבור הדתי, או שמא מנהיג דתי שביקש לקרב את כל הציבור לעולם הדת וההלכה?

סידור התפילה שניצל מידי הנאצים

שנה לפני ליל הבדולח, ב-1937, יצא סידור התפילה בהוצאת שוקן. קוראת בספרייה התפלאה למצוא בו, עשרות שנים לאחר הוצאתו, חותמת שלמה וברורה של הנשר הנאצי, ומתחתיו - צלב קרס

סדר עבודת ישראל עם חותמת "מכון הרייך לתולדות גרמניה החדשה"

בספרייה הלאומית, השוכנת בבניין שהוקם בשנת 1960, אין בית כנסת מסודר. תפילות מתקיימות באזור של מסדרון בקומה העליונה. נשים המעוניינות להתפלל מוצאת לעצמן מקום בעזרת נשים מאולתרת בין העמודים באותה קומה, או שהן מתפללות ביחידות. לשם כך יש באולמות הקריאה השונים סידורי תפילה העומדים לרשות כל מי שנזקק להם. והינה, לפני זמן מה, סטודנטית שעבדה בספריית המוזיקה רצתה להתפלל וביקשה לשם כך סידור תפילה מאלו המצויים במקום.

הצעירה קיבלה סידור עב-כרס, כבד וגדול יותר מהרגיל, ופנתה לתפילתה. אך ברגע שהיא פתחה את הסידור, הוכו עיניה בתדהמה למראה שנגלה לפניה: חותמת שלמה וברורה של הנשר הנאצי, מתחתיו צלב קרס, וסביב-סביב כיתוב בגרמנית. החותמת הוטבעה בעמוד השער של הסידור, מתחת לכיתוב העברי: "סדר עבודת ישראל, כולל התפלות והברכות לכל השנה עם סדר הפרשיות והמעמדות והיוצרות לשבתות והסליחות לתעניות והוספות אחרות ועליהן באור הנקרא יכין לשון, הכל מחובר ומסודר ומוגה על ידי ר' יצחק בן אריה יוסף דוב המכונה דר' זליגמן בער". בשער מצוין גם כי מדובר במהדורה חדשה ומתוקנת, בהוצאת שוקן, "שנת תרצ"ז לפ"ק", כלומר משנת 1937. שנה בלבד לפני ליל הבדולח, שנתיים לאחר קביעת חוקי נירנברג הגזעניים. החותמת הנאצית היא חותמת הספרייה של ה-Reichinstituts für Geschichte des neuen Deutschlands, כלומר "מכון הרייך לתולדות גרמניה החדשה".

 

ספרנים בספרייה הלאומית מכירים היטב את החותמת ואת המכון שזאת חותמתו, שכן היא מופיעה בספרים רבים המצויים באוספים של הספרייה. מדובר בספרים שהתקבלו בספרייה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר השואה, מידי ה-Jewish Cultural Reconstruction, עם מדבקת "אקס ליבריס" של הארגון, ובה מגן דוד וכיתוב עברי: "תקומה לתרבות ישראל".

הסידור מכיל עוד פיסה של היסטוריה: מדבקה בעברית, המציינת שהסידור נדפס על פי הסכם עם בית הוצאת הספרים של מ. לעהרבערגער ושותפיו בפרנקפורט ענ"מ, "שזכה בשעתו להוציא את המהדורה הראשונה של סדר עבודת ישראל". הוצאת "שוקן" המשיכה לפעול בגרמניה גם לאחר עליית משפחת שוקן לארץ-ישראל, כל עוד היה הדבר אפשרי בגרמניה הנאצית. סידורים כמו זה הודפסו עד סמוך לפני השואה. כמו ספרים רבים של יהודים בגרמניה ובארצות הכיבוש הנאצי, הם נבזזו ורוכזו בידי הנאצים כחלק מרצונם לתעד את התרבות שהם עסקו בהשמדתה השיטתית.

במקרה הזה, מדובר על סידור שיצא לאור ברדלהיים (פרבר של פרנקפורט) בשנת תרכ"ח (1868) ובמאות מהדורות בחלוף השנים. יצחק זליגמאן בר היה דקדקן שעסק בעיקר בתפילות ובפיוטים. הסידור נועד גם ליהודים "מודרניים" שידעו לקרוא עברית אך דיברו גרמנית ולכן ההוראות הן בגרמנית באותיות "צאינה וראינה", כלומר לא ביידיש אלא בגרמנית באותיות עבריות. הפירוש המלווה את התפילות והפיוטים הוא פילולוגי ומסכם מחקר מודרני בנוסף ללמדנות המסורתית. היהודים שהיו הקהל הטבעי של הסידור היו אורתודוקסים אך גם בעלי השכלה כללית בלשונות אירופה, בלטינית, בתולדות המחקר הפילולוגי ובחקר המקרא.

כך או אחרת, עבור מי שאינו ספרן הרגיל לפתוח ספרים בספרייה הלאומית של מדינת ישראל ולהיתקל בחותמת הבוזזים הנאצים, המפגש עם סידור תפילה כזה הוא מרטיט. אכן, בידיים רועדות ובעיניים כלות אחזתי בסידור ועיניי עברו מהחותמת הנאצית לחותמת "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי". כמה חדה האירוניה ההיסטורית, שהסידור משמש כעת בירושלים, בספרייה הלאומית של מדינת ישראל ושל עם ישראל.

 

כתבות נוספות

סיפור שוד הספרים היהודיים בידי הנאצים

היומן מגטו לודז' שנכתב בשוליו של סידור

 

 

 

מי אתם סנוי סנסנוי וסמנגלף?

סיפורם של שלושת המלאכים ששומרים על היולדת והנולד

החיפוש אחר קמע בדוק ומוכח, כזה שעל כוחותיו העל-טבעיים יוכל המשתמש להסתמך בבטחה, הוביל את קוני הקמעות להעדיף נוסחאות קבועות ומוכרות המופיעות על הקמעות שרכשו. היות שהקמעות הנפוצים ביותר הידועים לנו הן הקמעות להגנת היולדת, אפשר לשער ששלושת המלאכים המעטרים את סוג הקמעות הזה הם מהדמויות הנפוצות ביותר בקמע העברי. שמם: סנוי סנסנוי וסמנגלף.

הקמע, הכתוב על קלף, נכתב במזרח, כנראה בתחילת או אמצע המאה העשרים

 

הקמיע בתמונה מתוך אוסף ביל גרוס, פרויקט "מסע בזמן"

 

מהו מקור המלאכים? בספרות חז"ל המקיפה יותר מאלף שנה של יצירה ופרשנות, התפתחו כמה דמויות שטניות הפועלות ללא הרף כדי לחזק את אחיזת הרע בעולם. ראש וראשון לשדים התלמודיים הוא סמאל, המכונה לא פעם בלשון נקייה בשם "סטרא אחרא" – הצד האחר. הוא נחשב לשרו של עשו הרשע, ובספרות התלמודית מרבית חטאו היא בניסיון להכשיל צדיקים.

מסוף תקופת התלמוד יזוהה סמאל כמקור כל רע, ובשליחותו מוכרע הטוב האנושי. עזר כנגד סמאל היא אשתו לילית. הזיווג המפלצתי הזה נוצר ככל הנראה במאה השלוש-עשרה, אז הוצמדו השניים עד שנעשו לכוחות השליטים בתחום הטומאה.

קמיע ללידה עם תיאור אדם וחוה, הקמיע היהודי הקדום ביותר שיצא בדפוס נייר. אמסטרדם, 1700 בקירוב. מתוך הספר: "לכל הרוחות והשדים", עורך: פיליפ ווקוסובוביץ

 

במיתולוגיה היהודית נחשבת לילית אשת האדם הראשון, שסולקה מצידו בטרם הספיקה ללדת לו בנים. בניסיון נואש לנקום באדם ובכל צאצאיו, מתנכלת לילית לרך הנולד וליולדת. שני תפקידים עיקריים לשדה: חונקת ילדים רכים בשנתם, ויצור מיני המפתה גברים לשכב איתה – מן הזרע היוצא לבטלה מתעברת לילית ויולדת בנים חורגים דימוניים. בנקודה זו נכנסים שלושת המלאכים לתמונה.

בחיבור "אלפא ביתא דבן סירא" בן המאה העשירית לספירה מופיע סיפור היחסים בין האדם הראשון ללילית, הנזכרת כמי שנבראה (כמו האדם הראשון) אף היא מעפר, "ומשום כך" משער החוקר יוסף דן, "ראתה עצמה כשווה לו בכל".

לזכר אדם וחוה חוץ לילות, קמע מגן מפני שדים ומזיקין, מתוך ספר התערוכה "בחזרה לעיירה: אנ-סקי והמשלחת האתנוגרפית היהודית", מוזיאון ישראל, 1994

 

כיצד התבטאה תחושת השוויון? לילית ראתה עצמה כמי שרשאית לעזוב את בעלה, ובשעה שהוא סירב "לקבל גזירת שוויון זו בחיי המין שלהם" – כשהכוונה כנראה לכך שרצתה להיות מעל בעלה בזמן יחסי המין, "פרחה לה ונמלטה לו".

המלאכים שנשלחו להשיב את האישה לבעלה היו סנוי, סנסנוי וסמנגלף. השלושה לא הצליחו להשיב את לילית לבעלה. היא טענה כי "כבר בא עליה השד הגדול", הוא סמאל, ולכן לא תוכל לחזור לאדם. המלאכים הצליחו לסחוט ממנה את ההבטחה שלא תפגע בצאצאי אדם מאשתו השנייה חווה.

קמיע עם שמות המלאכים ושמות אדם וחוה, חוץ לילית. השמות מוקפים בשלוש מסגרות: הראשונה עם איורים של לידה וברית מילה; השנייה עם פסוקים, השלישית עם עטורים

 

הבטחה זו היא היסוד לקמע המפורסם המשמש יולדות ונולדים עד היום, והחיבור "אלפא ביתא דבן סירא", הפך את 3 המלאכים לפופולריים, זאת לצד איורים של דמותם המופיעים בקמיע.

עלי יסיף שחקר את סיפורי בן סירא בימי הביניים,  טוען כי מנהג כתיבת קמיע עם שמות המלאכים, היה קיים עוד קודם למאה ה–8, והסיפור המובא בו נועד לנמק מנהג קיים. כך גם לגבי סיפורה של בריאת לילית כאישה הראשונה ובריחתה מאדם. נראה שאלו היו ידועים עוד לפני שפרצו לתודעה בעקבות סיפורי בן סירא.

שמות המלאכים סנוי, סנסנוי וסמנגלוף בולמים את פעולותיה של לילית. הם עושים זאת בעזרת הטקסט הכתוב ובעזרת מוטיבים גרפיים של דמות המלאכים. עוד נוסף לקמע זה מוטיב ווקאלי מאיים, הנובע מעצם צליל האונומטופיאה היוצר חיקוי של קול טבעי, המהסה ומזהיר את לילית כלחשוש הנחש או כרחש האש, לבל תתקרב אל היולדת או אל תינוקה.

החזרה המרובעת על הצליל סנסנסנסמ, מחדדת את תנועת הצליפה השורקנית של פעולת האיום.

שמם של סנוי וסנסנוי חוזרים ונשנים בעברית מן המאה הראשונה לספירה, וניתן למצוא אותם גם בקערת השבעה שנמצאה בחפירה בניפור.

קמיע לשמירה לילד וליולדת ובה השבעה נגד לילית, היא חוה ראשונה. על הדף נשמר מקום ריק לרישום שם היולדת. בפריט זה רשום שם קונה הקמיע: סילמאן בן כאתון, להגנה "לכל אנשי ביתו"

בקערת ההשבעה הנמצאת אצלנו בספרייה שנכתבה בעת העתיקה, לפני סיפורי בן סירא מימי הביניים, ניתן למצוא את הנרטיב של הקמיע להגנה על היולדת.  בקערה זו שנכתבה על ידי סופרת בשם דוכתיש בת בהרוי מסופר על דמות בשם שממית, אם לשנים עשר בנים שנהרגו בידי שד אלים בשם סידרוס  .(Sideros)שממית בורחת מפני השד אל הר מבודד שעליו היא בונה בית מבוצר. ארבעה אורחים מגנים על שממית מפני השד. שמות שלושה מהם הם: סוני, סוסוני, סניגלי. כמו שניתן לשמוע, הצליל השורקני של סנסנסנסמ בשמות האורחים שומר על הצליל המקורי.

קערה בעלת כיתוב בארמית בבלית יהודית. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

בגרסאות נוצריות של קמעות להגנה על היולדת, הכוחות העוזרים מכונים קדושים. מבחינה אטימולוגית ניתן לעקוב אחרי שינויי שמות המלאכים שהתגלגלו לאורך שנים והשתנו כדי להתאים עצמם לכל תרבות שאמצה אותם, וכך – סנוי הפך לקדוש Sisoe, סנסנוי ל-Sisynios  וסמנגלוף מופיע כ-Synidores.

קמיע ליולדת, מתוך אוסף הקמיעות של הספרייה הלאומית

 

לקריאה נוספת

יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית (כרך ג'), מרכז זלמן שזר, תשס"ט

שדים, רוחות ונשמות: מחקרים בדמונולוגיה מאת גרשם שלום (בעריכת אסתר ליבס), הוצאת מכון בן-צבי, תשס"ד

דורית קידר, מי כתבה קערת השבעה, הוצאת אדרא, 2019

 

כתבות נוספות

מי אתה המלאך מטטרון?

לא לילדים: הכירו את לילית הערפדית היהודית

קערות מכסחות שדים מבבל