שמעון פרס. צילום: דוד שנקבון

כבר 3500 שנה שהעם היהודי מהלך על במת ההיסטוריה – נאבק, יוצר, הוגה, מחדש, תורם ואינו נמוג גם מול משברים ואסונות. הוא נותר עם אחד, מסור לתורתו ולאדמתו.

 

בגולה הוא הפנה את פניו לירושלים ובמדינת ישראל הוא הפריח את אדמתו ושמר על תורתו. הוא החיה את שפתו, שמר על עשרת הדיברות ושאף לתיקון עולם. את כוחו הוא שואב מרוחניותו, וזו גלומה בספריו.
 

מפליא כיצד שתי מילים בלבד יודעות לבטא בדייקנות מדהימה מהותו של עם: "עם הספר".

 
הספר שבו חקוקים דברי הנביאים, שבו חרוטות עשרת הדיברות, וכן הספרים בכלל: מדף אינסופי של הגות, של חשבון נפש, של ערכים, של שירה, של תשוקה לתיקון עצמי ולתיקון עולם. ולכן, כמה נכונה המשימה שנטלה על כתפיה הספרייה הלאומית:
 

להתחדש ולהעמיק את הקשר שבין עם הספר וספריו. להתחדש ולהפוך למוקד אינטלקטואלי תוסס המגשר בין תבונת הדורות לבין אתגרי ההווה. במסע ארוך זה יש לחזור ולשנן – התואר "עם הספר" מחייב. לא די להתהדר בתפארת יצירתם של אבותינו. עלינו לעמול ולשקוד על הספרים יום–יום כדי להיות ראויים לתואר הנשגב. עלינו לחנך את ילדינו לאהבת הספר ולחיים של רוח. עלינו להיות פתוחים לתרבויות האזור ולתרבויות העולם. להעניק ברוחב לב משלנו, וללמוד, להכיר ולהוקיר הישגיהם של אחרים. בצעירותי, עבדתי שנים רבות במחיצתו של גדול מנהיגי ישראל בעת החדשה – דוד בן גוריון. ראיתיו מנהל את המאבק הגורלי על כינונה של מדינת ישראל כשהספר לעולם אינו מש מידיו. כשהחזון והערכים הספונים בספר תמיד מכתיבים את הכרעותיו, מעניקים השראה לדרכו ומניחים בידיו מצפן שתמציתו: ההחלטה הנכונה חייבת להיות החלטה מוסרית.
 

אני תקווה כי כינוסו בירושלים של "הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית" יהפוך לאירוע של קבע בחיי עמנו. ההתעמקות המשותפת בספר ובספרים ובזיקתם לסוגיות השעה חיונית לזהותנו ולמחר של כולנו.