​​

היה זה בשנת 1959. כאיש המוזיקה בקול ישראל בערבית, יזמתי מפגש ראשון בין נגני תזמורת השידור וזמריה, שהיו כולם יהודים מבגדאד ומקהיר, ובין הקהל הערבי שהיה צמא למוזיקה ותאב ליהנות מקסמה, בעיר נצרת. במופע כללנו שירים נוסטלגיים, שירים שחיברנו במיוחד לאירוע, וגם חדנו לקהל חידות שהיו קשורות לשירה המילולית הערבית הקלאסית. מהעיר נצרת השתתף באירוע זמר חובב אחד בלבד.

האירוע בנצרת, בשנת 1959, סימן התחלה של שיתוף פעולה הדוק וממושך בין קול ישראל בערבית ובין המוזיקאים הערבים בארץ. הללו החלו להשמיע בשידורי הרדיו לחנים שחיברו ולהעשיר את שידורינו בביצועיהם למוזיקה הערבית. שידרנו מגוון תכניות בשיתוף המוזיקאים הערבים, ובהם פסטיבלים, תחרויות זמרה, ומגוון יוזמות לעידוד מוזיקאים חובבים. בין המוזיקאים הראשונים שהחלו לפרוח באותם ימים והעשירו את השידורים של קול ישראל בערבית אפשר למנות את יוסוף אלח'יל שחיבר ניגונים כנסייתיים; מישל דירמלכוניאן שהלחין וניגן בפסנתר; מישל חדאד, משורר שהגיש תכנית שעודדה את חובבי הזמרה;  סוהיל רדואן שלימד שירי ילדים ונוער והתמנה למפקח במשרד החינוך.

 

מה שהחל בנצרת, התפתח במהלך שנות הששים והגיע לנקודת ציון משמעותית בשנת 1970, כאשר בהיכל התרבות בתל-אביב, קיימתי מטעם קול ישראל בערבית את פסטיבל המוזיקה הערבית בישראל. הפסטיבל כלל תכנית עשירה וברמה גבוהה, כך שהקפנו את המגוון הרחב ביותר האפשרי של סגנונות המוזיקה הערבית. יחד עם כל הזמרים והנגנים בתזמורת השידור, שהורחבה, שיתפנו שורה של אמנים ערבים שהספיקו להבשיל באותן שנים. בפסטיבל הופיעו: התזמורת מהעיר עכו בראשות מייסדה ומנהלה צדקי שכרי; להקת הריקוד הערבי העממי; להקת הצעירים הערביים ששרו בערבית בסגנון ה-Beatles; פסנתרן ממזרח ירושלים.

פסטיבל המוזיקה הערבית, 1970

השנים חלפו וצמח גם דור חדש. נביל עזאם, בן למשפחה מוזיקלית, כנר וחוקר מוזיקה; הזמר סמיר שכרי, בנו של צדקי שכרי, זכה להצלחה בארה"ב ושב להופיע בארץ והופיעו גם זמרים שהיו לכוכבי הפסטיבלים המשודרים כגון יוסוף מטר, מתרי בולוס ונצרי אלקֻט. אמצעי ההפצה למוזיקה התפתחו אף הם: הטלוויזיה, האפשרות להופיע באירופה ובאמריקה, והאפשרות להקליט אלבומים ולהפיצם. כך למשל צמחה הזמרת אמל מורקוס, ששרה וגם הנחתה תכנית טלוויזיה, וכך עלה לגדולה תייסיר אליאס, נגן וירטואוז שהופיע עם תזמורת סימפונית, יצר הרכב של מוזיקה אמנותית, "בוסתן אברהם", ובשנים האחרונות משמש פרופסור וראש מחלקה באקדמיה.

 

עם הזמן עלו והבשילו נגנים מעולים לרוב וקמו תזמורות בהרכבים רחבים למדי. כאשר סוהיל רדואן ניגש להרכיב את התזמורת למוזיקה ערבית בנצרת, עמד לרשותו מבחר רחב של נגנים: צעירים מקומיים וגם ותיקים מנגני בגדאד, נגניות עולות מרוסיה שניגנו בכינור ובצ'לו ולראשונה במוזיקה המזרחית-ערבית אפילו נגנית ויולה. הללו היו צריכות לסגל לאוזנן את ממד שלושת-רבעי הטון שאינו קיים במוזיקה במערב.

 

והפעילות בתחום המוזיקה הערבית בישראל התרחבה והלכה: הקהל היהודי ממוצא מזרחי התעורר והחל להתוודע למוזיקה וליהנות מהופעות הזמר הערבי הנוסטלגי. לא פעם הזמנתי את התזמורת למוזיקה ערבית מנצרת להופיע בפני קהל ברמת-גן, יוזמה שנמשכה על פני שנים והבליטה זמרים ונגנים מחוננים בכינור, בקאנון, בחליל ובעוד.

 

בין הזמרים והזמרות בזמר הערבי בלטו סמיר אבו פארס ואבי כהן, ויולט סאלמה הוותיקה ואחייניתה לובנא, יאסמין לובנאן, נסרין קדרי והצעירה שבלטה כבר בגיל העשרה, הִבָּה, שהשתתפה יחד עם הזמר ח'ליל אבו ניקולא בקונצרט מיוחד בפסטיבל העוד וכן באלבום בביצוע יצירות של המלחין הישראלי, כותב דברים אלו.

 

תופעה נוספת שחשוב לציינה הוא שבשנות השבעים הקמתי תזמורת בת 17 נגנים, "תזמורת רמת גן", שנגינתה שודרה למאזינים הערבים ברחבי המזרח התיכון. ליוזמה היה המשך בשנים האחרונות, כשקבוצות של נגנים יהודים החלו לבצע את החומרים הללו ולהופיע יחד עם הזמר הצעיר והמוכשר זיו יחזקאל, שנותן קולו גם בשירת הפיוט העברי.

 

לסיכום, אפשר לומר שהמוזיקה הערבית זוכה היום להצלחה רבה במדינת ישראל. לאור ההצלחה ונוכח הנאת הקהל, הדור הצעיר הפועל בארץ משתלב כחלק מפריחת המוזיקה הערבית בארצות המזרח התיכון בכלל: בבירות, בקהיר, בבגדאד, וגם בסעודיה ובקטאר. 

 

 

יצחק אביעזר (אסחאק אבו-אלעיז)