כך הושג המימון להדפסת הספר הראשון של שי עגנון

מבוקר עד ערב עבד עגנון על הסיפור "והיה העקוב למישור", כשסיים היו אלה חבריו שלקחו את המושכות לידיהם

מימין: שער המהדורה העברית השנייה של "והיה העקוב למישור". משמאל: ש"י עגנון הצעיר

עגנון בן ה-25 עבד על הנובלה בסתיו 1911, בשבתו ביפו. הוא כתב את הסיפור ברצף, כשהוא עובד במשך ארבעה ימים, מארבע בבוקר ועד ארבע אחר-הצהריים, ניזון מלחם וזיתים, ואינו מרפה ממלאכת הכתיבה.

"מתי כותב אדם את הסיפור הטוב? בשעה שלא חשב כלל לכתוב אותו. זה נוצר בלבו מאליו. לפתע הוא מקבל כוויה, הצורבת ואינה מרפה, הוא מנסה לכתוב, וזה 'הולך'…", יאמר לימים עגנון בראיון.

עגנון מיהר להראות את הסיפור לרב הראשי של יפו והמושבות היהודיות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שישב בשכונת נוה-צדק. הרב קוק התלהב מהסיפור ואמר עליו "זהו סיפור עברי באמת, נובע מן הצינורות בלא שום חציצה." עגנון, שהיה צמא לשמוע דעות על סיפוריו, בוודאי דעותיהם של מי שהוא החשיב כגדולים בספרות, החליט לשלוח את כתב-היד לחברו הטוב י"ח ברנר, שהתגורר אז בירושלים. ברנר נשבה כליל ביצירה ומיהר להכיר באיכותה הספרותית – לאחר שנים יכתוב המבקר ברוך קורצווייל על "והיה העקוב למישור" כי זוהי "יצירת נעורים מזהירה שכולה בגרות מתמיהה ושלמות אפית שאין למעלה ממנה"

לאחר קריאת כתב-היד, ברנר כינס חבורה של אינטלקטואלים בחדרו הקטן וקרא להם את הסיפור, יושב על ספת קרשים מתיבות נפט, והוא קורא שורה-שורה, כמי שקורא בספר תורה. הוא רצה להוציא אותו לאור כספר. נוצרה מחלוקת בין צדדים מעוניינים שונים. העיתונאי והסופר ר' בנימין רצה שברנר יפנה לסופר א"ל בן-אביגדור, עורך הוצאת "תושיה" בוורשה, שיוציא את הספר. יוסף אהרונוביץ' רצה לפרסם את הסיפור בהמשכים ב"הפועל הצעיר". הכול רצו חלק בפרסום "והיה העקוב למישור".

פתיחת הסיפור ב"הפועל הצעיר", 1912

לבסוף, הושגה פשרה. תחילה יתפרסם הסיפור ב"הפועל הצעיר" ולאחר מכן ברנר יפרסם אותו כספר. הסיפור הופיע בשבעה המשכים, בין ינואר ומאי 1912. עבודת סידור הטקסט לדפוס נעשתה בבית-הדפוס של אהרן איתין ביפו. לוחות-הדפוס ששימשו לפרסום ב"הפועל הצעיר" שימשו את ברנר להפקת הספר, וכך הוא חסך חלק מההוצאות. מי שסידר את הספר לדפוס היה ר' מאיר אנשין שכונה גם ר' מאיר בראצלאבר, חסיד ברסלב, שעבד לצדו של ברנר. כפי שכתב גרשם שלום, השילוב בין השניים בישר את היחס ליצירה של עגנון מאז ועד היום: "בעיני ברנר היה סיפור זה יצירה ראשונה של ספרות עברית חילונית, שבה הפכה המסורת לאמצעי ביטוי אמנותי טהור… בעיני הסדר, מאיר בראצלאבר… היווה הסיפור התגלמות אמיתית של תורת החסידות ורוחה".

ברנר נזקק לסיוע כספי כדי להוציא לאור את "והיה העקוב למישור". מעבר לחיסכון שהשיג תודות לשימוש בסדר של "הפועל הצעיר", הוא חיפש בין חברי הקהילה הספרותית הארץ-ישראלית מקורות מימון כדי להשלים את דמי הקדימה לאהרן איתין, בעל בית-הדפוס. נרתמו לעניין האחים שלום וישעיהו שטרייט, חבריו של עגנון ובני-גליציה כמוהו. נוסף עליהם ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן), שברנר הציע לו להיות שותף-משקיע בספר. ר' בנימין, עוד בן גליציה ממקורבי עגנון, הסכים לשאת במחצית ההוצאות, וביקש שהעותקים המודפסים יהיו עירבון להשקעתו.

מצד ימין למטה: מודעה על הוצאת הספר ב"הפועל הצעיר", יולי 1912

תוך כדי פרויקט הפקת ספר הביכורים של עגנון, עלה הסופר הצעיר לירושלים. אולי כדי לספוג מדמויותיה הססגוניות, שילוב של ישן וחדש, אולי כדי לבקר את ברנר חברו, ואולי כדי לבלות ימים ארוכים בקריאה בלתי-פוסקת ב"בית נאמן", הספרייה הגדולה בעיר (שהייתה אחד הגלגולים הראשונים של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, לימים הספרייה הלאומית).

בירושלים מיהר עגנון להיפגש עם יוסף חיים ברנר. בחדרו הצר של ברנר, חלקו השניים לחם וזיתים וגבינה וקקאו, המשקה החביב על עגנון. אגב הארוחה, סיפר עגנון לברנר כי המדפיס איתין דורש עוד ארבע או חמישה פרנקים תמורת ההדפסה. ברנר לא אמר דבר. הוא נטל בידו איזה חפץ והזמין את עגנון לטיול רגלי. שני החברים הגיעו לחנות ליד שער יפו, ושם התבררה לעגנון מטרת הטיול. ברנר הניח כתפיות שקנה בחנות לא מזמן, וביקש לקבל בחזרה את תמורתן. אומר על כך עגנון: "עכשיו שהוצרך לארבעה-חמישה פרנקים לשם הוצאת ספר עברי החזיר את הכתפיות לחנווני וחזר לחגור עצמו ברצועתו הישנה והמרופטת…."

עגנון חותם את הסיפור במלים הבאות:

"בבקשה מכם הנמצא בזה איש שמוותר על עצמו בשביל ספר של אחר".

 

נכתב על סמך "חיי עגנון" מאת דן לאור, ו"גם אהבתם, גם שנאתם: ביאליק, ברנר ועגנון" מאת חיים באר.

איך תרצה ללמוד את העברית שלך?

לוחות לשינון אלפבית, מקראות עמוסות שירים וספרי לימוד בשלל שפות: בראשית דרכה חיפשה העברית המתחדשת כל עזרה שרק יכלה לקבל

רמי קוב עברית

רמיקוב גרסת אותיות העברית. "אלף בית מטלטל", הוצאת J. Kauffmann, פרנקפורט, 1928

עד ראשית המאה העשרים, ובקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם גם אחריה, ילדים רכים בשנים למדו עברית כשפה זרה, כשפת תפילה, כשפת לימוד. הם לא למדו אותה כשפה חיה, ווודאי לא כפי שילד לומד לקרוא ולכתוב בשפת אמו, כשפה שהוא מכיר מיום היוולדו. מחנכים יהודיים בכל רחבי העולם היהודי הגדול הבינו שעל מנת שתתעורר העברית מתרדמתה, זקוקים הלומדות והלומדים לשפע של חומרי לימוד בעברית – לוחות אלפבית, מקראות וספרי לימוד – שיסייעו להם במסע הלא פשוט שהם ניצבים בפניו.

בכתבה זו נציץ לכמה מחומרי לימוד העברית שהודפסו והופצו ברחבי העולם היהודי כדי להעיר את העברית מתרדמתה. מלבד הפריט הראשון, כל שאר הפריטים הודפסו במאה העשרים במקומות שונים ומשונים ברחבי העולם היהודי המפוזר.

 

כך ייעשה לתלמיד הסורר

 

1

1
לוח אלף-בית, שם היוצר ושם ההוצאה לא ידועים. ונציה, ת"ק / 1740

 

לכל קהילה דרכי לימוד העברית שלה. הקהילה היהודית באיטליה למשל, אהבה לוחות ללימוד האלפבית. דוגמה מייצגת ללוח כזה אנו מוצאים כבר במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה(!), בלוח ללימוד עברית שנדפס בשנת ת"ק (1740) בוונציה שבאיטליה. במרכז הלוח צורף ציור המתאר כיתת לימוד מלאה תינוקות של בית רבן. למעלה מלאך משליך פירות לתלמידים הטובים, ובצד שמאל המלמד/ המורה מכה בשוט את התלמיד הרע.

כבר בשנת תשמ"ח/ 1988 רכשה הספרייה הלאומית אוסף לוחות ללימוד האלף בית – רובם מיהדות איטליה. דפים אלו שימשו ללימוד קריאה ותפילה. המוקדם שבהם נדפס בשנת 1672, והמאוחר שבהם בשנת 1846. בכולם נמצאת הפרשה הראשונה של קריאת שמע, מספר פרקי תפילה וברכות (ביניהן ברכת המזון מקוצרת) ופרקי תהילים.

הציורים הקדומים הם מלאכת חיתוך עץ, בעוד המאוחרים שבהם (מן המאה התשע-עשרה) הם פיתוחי נחושת. כפי שמציין יצחק יודלוב במאמר שכתב על לוחות האלף בית האיטלקיים (קרית ספר, סב, שנת תשמ"ח / 1988), "הספרים הראשונים שיש לראותם כספרי לימודי לילדים נדפסו באיטליה".

 

עברית ב'גן הילדים'

 

1

1

1
"גן הילדים: ספר מקרא לילדים מבני שש עד בני שמנה", מאת שלמה ברמן. הוצאת "תושיה", תרס"א

 

מהמאה השמונה עשרה הרחוקה אנו מדלגים אל ראשית המאה העשרים, אז יצא לאור בעיר פטריקוב שבבלרוס הספר 'גן הילדים: ספר מקרא לילדים מבני שש עד בני שמ(ו)נה שנים (עם ציורים רבים)'. על אף השם שהעניק המחנך שלמה ברמן לספרו, הספר יועד לתלמידי השנה הראשונה בבית הספר. בתקופה זו גני הילדים – המצאה חדשה יחסית – טרם השתרשו בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

מטרת הספר של ברמן לא הייתה להקנות את ידיעת האלף בית, אלא "להקל על התלמידים המתחילים לימוד שפת עבר, להעבירם מהקל אל הכבד לאט לאט, לחנכם על פי צרכם לבל יסורו ממנה גם בהזקינם כאשר יעצו כבר החכם מכל אדם". לדעת ברמן, מטרתו של לימוד העברית להקנות ליהודי רוסיה (באותה תקופה הייתה בלרוס חלק מהאימפריה הרוסית עצומת הממדים) מוסר וערכים יהודיים המרכזיים לחייהם.

 

עברית ב"גולדן מדינה"

 

1

1
"ספר התלמיד", מאת צבי שרפשטיין. הוצאת "לשכת החנוך העברי", ניו יורק, תרפ"ז / 1927

 

משנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד שנת 1914 משכה אליה ארצות הברית, שנודעה למדינת הזהב (וביידיש: הגולדן מדינה), מעל שני מיליון מהגרים יהודים ממזרח אירופה. גלי ההגירה ההמוניים הולידו מחדש את אותו צורך נושן: שמירת המסורת והעבר היהודי במקום מושבם החדש של המהגרים היהודים.

לשם כך גוייס מערך החינוך היהודי, שעבר בעשורים האחרונים תהליכי מודרניזציה מואצים. עתה היה על יהודי אמריקה להקים מערך חינוכי חדש באמריקה. שתי מקראות שראו אור בשנים 1918-1917 מספקות הצצה לתחילת המהלך: 'שחרית' שחיברו מ. מ. תומרוב, ב. הירש ושכנא שטיין, ו'ספר התלמיד' שחיבר צבי שרפשטיין. הספר הראשון ראה אור בבוסטון, והשני בניו יורק.

כבר בפתיחת 'שחרית' עונים המחברים על השאלה המתבקשת עבורם: האם חסרו לנו ספרי לימודי "כי אלו (המחברים של הספר הנוכחי) באים לזכות אותנו בספר חדש?", ומיד עונים, "הרי יש לנו כבר, ב"ה, תריסרים אחדים!

אולם אם יתבוננו היטב אל ספרי-הלימוד שנתחברו עד עכשיו בשביל מתחילים ואל מה שנחוץ לנו בארץ זו, יודו גם הם כי ספר לימוד המתאים לתנאי המקום אמנם חסרנו.

החינוך העברי באמיריקה (כך במקור) עודנו יצור חדש שלא נסתמנה צורתו, ועוד טרם תפש בחיים את המקום הראוי לו לפי ערכו: זה דורש טיפול רב וזהירות יתרה כדי להביא אותו לידי שכלול".

 

ובינתיים בעולם הישן

 

1 1

1
"לשון וספר: פרוזדור", ערך יעקב פיכמן. הוצאת "ספר", ורשה, שנת תרפ"ו/ 1925

 

בעולם הישן, באירופה, וספציפית בפולין, התקיים עד השואה היישוב היהודי הגדול בעולם, ולכן אין זה מפתיע שנשמרו מקהילה זו מקראות רבות. בשנת תרפ"ו/ 1925 פורסמה בוורשה המקראה "לשון וספר: פרוזדור" שערך וחיבר המשורר והעורך העברי יעקב פיכמן. בספר זה אנו מוצאים עשרות שירים וסיפורים, כולם כתובים עברית רהוטה ועם זאת נגישה המתואמת ללומדי עברית שנמצאים – אם לא ממש בתחילת דרכם, אז בשלבים מתקדמים מעט יותר. ככל שהספר מתקדם, כך עולה רמת העברית והסיפורים מתארכים.

 

אָלֶף בֵּית מִטַּלְטֵל

 

1

1
"אלף בית מטלטל", הוצאת J. Kauffmann, פרנקפורט, 1928

 

שנתיים לאחר מכן, בגרמניה של 1928 יצאה לאור 'קופסת הקריאה בעברית', הגרסה היהודית-גרמנית ל'רמיקוב'. ההוראות, הכתובות גרמנית, מזמינות "כל ילד לגזור את האותיות החדשות שהוא מכיר מהלוח ולשים בתא של הקופסה עצמה… הילדים נהנים להרכיב מילים באמצעות שינוי מיקום האותיות או באמצעות הוספת אותיות". "הקופסה", ממשיכים המו"לים, "מיועדת לשימוש ביתי ובית ספרי, והיא צריכה להיות בידי כל ילד וילד".

מפתה לקבוע שהקופסה הופצה בעיקר בחוגים ציוניים בגרמניה, אך כפי שהסביר לנו אוצר אוסף מדעי הרוח ד"ר סטפן ליט – בהחלט אפשר שהיא הופצה גם בחינוך היהודי המסורתי כדי לסייע לתלמידים ללמוד את שפת הקודש וכך, בין השאר, לקרוא בתנ"ך.

 

התבססות הדיבור העברי בארץ

 

1

1

1
"אלף בית: תוצרת ארצנו", מאת המרכז למען תוצרת הארץ. דפוס אחדות, תל-אביב, תש"א / 1941

 

ואם בציונות עסקינן: עם התבססות היישוב העברי בארץ ישראל אנו עדים לתופעה מעניינת: אם בחומרי הלימוד המסורתיים שירת לימוד העברית את הקריאה בספרות הקודש, במקראות ובספרי הלימוד שהנפיקה התנועה הציונית ותומכיה שימשה העברית לא רק שפה חיה, אלא דרך להנחיל לילדי ולילדות היישוב ערכים ואידיאלים ציונים מובהקים. במקרה שלפנינו, בספרון 'אלף-בית: תוצרת ארצנו' שהנפיקה הקרן הקיימת לישראל בשנת תש"א/ 1941, אידיאל עבודת האדמה וההנאה מתוצרתה עומדים במרכז.

לכל אות באלף בית העברי מוצמד שם עצם, ויחדיו הם מרכיבים שיר קצרצר הקשור בתוצרת הארץ.

בפתיחת הטקסט ציין המשורר העברי אברהם ברוידס, האמון על השירים בספרון, כי "גם השנה, כמו בשנים הקודמות, אנו באים להזכירכם על מצוות תוצרת הארץ שכולנו חייבים בה. והפעם אנו מטילים על כל אחד ואחד מכם תפקיד של כבוד: היה "נאמן תוצרת הארץ".

בשעה שאתם שותים כוס חלב בבית או אוכלים כל פרי וירק מתוצרת המשק העברי, בלבשכם בגדיכם או בהשתמשכם בכל דבר הנוצר בבית-חרושת יהודי – ידוע תדעו, כי בזה אתם מסייעים בידי המשק העברי לגדול ולקלוט עוד פועלים ופועלות, אשר יאכלו גם הם את לחמם לשובע".

בסוף הספרון הקצרצר הודפסה מפת ארץ ישראל המורחבת, ועליה נכתב כי "גם בזמנים קשים הוסיפה (הקרן הקיימת) עשרות ישובים חדשים".

 

1

 

באותה שנה (תש"א/ 1941) ראה אור בהונגריה, אז עוד בעלת בריתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, החוברת 'שפה חיה: ספר להוראת השפה העברית, דקדוקה וספרותה – לשיעורי-ערב ולמתלמדים'. בהקדמה לספרו, הקרויה 'דברים אחדים', פורש המחבר משה אברמוביץ את חזונו עבור "מנהלי קורסים עבריים ונותני שעורים פרטיים". וכך הוא כותב:

"מובטחני שכמוני כמוכם התעכבתם לא פעם ופעמים ושאלתם: מדוע השפה העברית […] בכל זאת לא הגיעה עדיין לא רק להיות שפת הרחוב היהודי-הציוני אלא אפילו להיות שפה מלומדת במידה הגונה! מדוע? חושבני ששני גורמים שהם אחד חייבים בדבר. א) כי עוד לא עלה בידינו להוכיח לאחינו שאך שקר הדבר ששפתנו היא שפה כה קשה עד שכמעט אי אפשר לרכוש אותה אפילו אחרי הרבה שנות-לימוד, ב) הגורם השני הוא לאמתו רק תשובה על המדוע של א' – חסר ספר שיטתי שישמש למתלמדים ולומדי שפתינו חוץ מכותלי בית-הספר. מוכרחים אנו, מרביצי שפתנו בתוך עמנו, להשתדל ולהתאמץ להוכיח במהירות הכי אפשרי שיכולים גם במשך של חצי שנה, כשלומדים שלוש פעמים בשבוע, לדעת לדבר, לקרוא ולהבין עברית.

למטרה זו, עלה בידי אחרי הרבה ניסיונות, לאסוף ולסדר חומר שניסיתיו בהרבה מקומות וארצות וכמעט בכל אתר ואתר ראיתי בו ברכה".

עיון בספרון המקסים הזה משכיח מאיתנו עובדה איומה: שלוש שנים מהדפסתו יובלו מרבית יהודי הונגריה אל מותם בידי הנאצים ועוזריהם ההונגריים עם כיבוש הונגריה במרץ 1944.

 

1

1

1
"שפה חיה: להוראת השפה העברית, דקדוקה וספרותה", מאת משה אברמוביץ. הוצאת המחבר, הונגריה, תש"א / 1941

 

כתבות נוספות

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה

תדע כל אם עבריה: כך הוקמו גני הילדים הראשונים בעברית

אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"

עברית למתחילים עם קפקא

 

כך חמסה האנטישמיות את כתרה של מלכת היופי היהודיה של אירופה

חרף התהילה שידעה מולדתה בזכותה, נאלצה ארז'בט סימון להתמודד עם אנטישמיות חריפה

Erzsébet (Elisabeth) “Böske” Simon

אֶרְזֶ'בֶּט סימון. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

עם תום מלחמת העולם הראשונה וחתימת חוזה טריאנון חוותה הונגריה תקופה של אי-יציבות קיצונית ושל אי-נחת פוליטית.

התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית והולדתה-מחדש של הונגריה כרפובליקה עצמאית הובילו לתהפוכות אדירות. המדינה התקשתה – פוליטית, כלכלית ותרבותית – לכונן מחדש את מקומה בקרב שכנותיה ולשוב ולזכות במעמדה ביניהן. בשנת 1929, אחרי שנים של שינויים דרמטיים, נהנתה סוף סוף הונגריה מטעמה של הנורמליות, כאשר קיימה בפעם הראשונה בתולדותיה את תחרות מלכת היופי ההונגריה בתקווה שאחרי שנים של אי-נחת פוליטית מכוערת, תוכל האומה לשוב ליופיה מפעם.

עם פתיחת התחרות, ביום 6 בינואר 1929, היה האוויר טעון תחושת התרגשות. מאתיים ושמונה-עשרה מועמדות התייצבו להתחרות זו בזו בתחרות היופי הלאומית הראשונה שהתקיימה במדינה אי פעם. עם חבורת מלכות היופי נמנתה גם ארז'בט (אליזבת) "בּוֹזְ'קֶה" סימון, צעירה יהודיה ילידת 1909, בתו של שאנדוֹר סימון, אדם חשוב והרופא הראשי של העיירה הקטנה בה התגוררו, קֶסְטְהֵיי (Keszthely). בוז'קה עלתה לבמה ומיד לכדה את אור הזרקורים, כשהתבלטה בין המתחרות האחרות בשל יופיה הקלאסי, על עיניה הכחולות והבורקות ושיערה הבלונדיני המרשים. עד מהרה דורגה בראש טבלת המתחרות ושבתה את לב הקהל והשופטים. ארז'בט סימון הוכתרה למלכת היופי של הונגריה וזכתה בתואר הנערה היפה ביותר במדינה כולה.

הזכייה במקום הראשון במולדתה-שלה זיכתה את ארז'בט בתהילה ובכבוד, אך גם בכרטיס כניסה לתחרות מלכת היופי של אירופה. היא נסעה מהונגריה לפריז, שם התמודדה ביום 18 בפברואר 1929 מול שש-עשרה מלכות יופי אחרות מרחבי היבשת. כנגד כל הסיכויים הוכתרה הנערה היפה ביותר בהונגריה לנערה היפה ביותר באירופה כולה. בוז'קה זיכתה את מדינתה בכבוד גדול והשיבה את הונגריה למרכז הבמה. אצולת החברה הצרפתית בירכה אותה על בחירתה, ונשיא הרפובליקה הצרפתית, אמנים, מפורסמים ודיפלומטים הרעיפו עליה כולם שבחים.

 

: ארז'בט (אליזבת) "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית
ארז'בט (אליזבת) "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית

 

חודש לאחר שהוכרזה כמלכת היופי של אירופה, שבה סוף סוף סימון לביתה מפריז. קהל של אלפים קיבל אותה בתשואות וחגג את ניצחונה בשם הונגריה. היא זכתה לקבלת פנים מראש העיר של בודפשט, שהודה לה על כך שחלקה את יופיה עם מולדתה והשיבה לאומה את תהילתה מידי יריביה במלחמה הגדולה.

לרוע מזלה של בוז'קה, לא הכול שמחו בניצחונה. עד מהרה גילתה סימון, ששום הצלחה, גדולה ככל שתהיה, לא תחבב אותה על האנטישמים. במהלך קבלת הפנים לכבודה בתחנת הרכבת קראו לעברה כמה אנשים בקהל קריאות גנאי ובהן "מלכת היופי של פלשתינה" ו"יהודיה מלוכלכת", הגם שרוב הקהל התעלם מקריאותיהם.

 

ארז'בט "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית
ארז'בט "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית

 

סימון בחרה להימנע מקיום אירועים פומביים מרובים ותחת זאת החליטה לקיים אירוע חתימות יחידי, שתוכנן ליום 17 במרס, 1929 – אירוע שהופרע גם הוא בידי מפגינים אנטישמים רבים שהגיעו למקום על מנת להביע מחאה. הקהל תקף אותה, לעג לה, קרא לעברה קריאות בוז וכינה אותה "יהודיה מכוערת" כמו גם "הונגריה מזויפת". מאוחר יותר באותו היום הפגינה קבוצת סטודנטים לאומנים מחוץ לדירתה של בוז'קה, תוך הטחת עלבונות אנטישמית וקולנית, נגדה ונגד היהודים ככלל.

התואר "מלכת היופי של אירופה" זיכה את בוז'קה בהשתתפות בתחרות מיס עולם, שאמורה היתה להתקיים באותה שנה בטקסס. בשל לחצים פוליטיים והתמשכות התופעות האנטישמיות נגדה, ויתרה בוז'קה על מקומה בתחרות כמו גם על מספר הצעות עבודה במשחק שהגיעו אליה מארצות הברית. האנטישמיות החריפה שחוותה הניעה את ארז'בט סימון לפרוש מהחיים הציבוריים, תוך ויתור על הבטחה לעתיד עתיר תהילה ועושר.

ארז'בט בחרה לחיות חיים פשוטים ושקטים יותר כאזרחית במדינתה. היא נישאה לעובד טקסטיל בשם פאל בראמר, אך נישואים אילו היו קצרי מועד. מאוחר יותר נישאה פעם נוספת למנהל תיאטרון בשם דניאל ג'וב, והזוג שרד את השואה בבודפשט. הם הצליחו להימנע מהשילוחים למחנות ומהאלימות. יתר בני משפחתם, לעומת זאת, לא זכו לכך ונרצחו.

דניאל ג'וב הלך הלך לעולמו בשנת 1950, ואילו אֶרְזֶ'בֶּט סימון, האישה היפה ביותר באירופה, נפטרה ב-8 באוקטובר 1970 בעקבות סיבוכים רפואיים.

 

עוד בנושא:

The Year of Jewish Beauty Queens

כתבות נוספות

הכירו את מלכת אסתר – מלכת היופי הראשונה של ארץ ישראל

והזוכה בתחרות עקרת הבית לשנת העשור היא…

גם אלף דפים לא יספיקו לתת את דמותה: חנה סנש כותבת לאמא

נס החנוכה של לוין קיפניס

סיפורו של שיר הילדים הראשון שכתב לוין קיפניס לחג החנוכה

8

דורית לבל, חנוכה 1953. אוסף משפחת לבל.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה

"מאה וחמישים ספרים, מעל 1,200 סיפורים, למעלה מ-1,000 שירים, עשרות מחזות וחזיונות, משחקים לימודיים, מאות אגדות, משלים, פתגמים, חידות, ומעשיות שפורסמו במאות כתבי עת בארץ ובתפוצות, קובצו בלמעלה מ-550 ספרים ותורגמו לשפות שונות. כל ילד וילדה שגדלו בארץ הזאת, מכירים את לוין קיפניס. כבר חמישה דורות של ילדים שרים את שיריו, בעיקר את שירי החגים הרבים שלו. הוא המשורר ששיריו המולחנים והמושרים רבים יותר משל כל משורר אחר, בארץ, ואולי גם בעולם. לפעמים אנחנו שרים אותם ולא יודעים שהם שלו. מזמן הם עברו מרשות היחיד לרשות הרבים ונחשבים לשירים של המשורר הפורה מכולם, מר עממי."

(דברי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן בערב מיוחד לכבוד קיפניס במלאות 95 שנה להולדתו 19.12.1989 במכללת לוינסקי, תל אביב)

המספר והמשורר לוין קיפניס נחשב לחלוץ ספרות הילדים העברית בארץ. הוא זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, וב-1978 הוענק לו פרס ישראל. חמישה דורות ישראליים כבר גדלו על יצירותיו לילדים והוא מכונה "אבי ספרות הילדים העברית". אך את תחילת עבודת חייו בתחום הוא חב לחג החנוכה, שהצית בו את אור השראה וגילה לו את הנס הגלוי שהוא ייעודו – כתיבה לילדים.

אבל רגע. לפני נס החנוכה של קיפניס, המשורר של חג האור, נחזור רגע לתולדות חייו. לאה נאור, שכתבה על קיפניס ביוגרפיה נהדרת בשם "מלך הילדים", מסכמת כך את קורותיו עד החנוכה ההוא: "הוא לא ידע לדבר עד גיל שלוש, אבל לפני שמלאו לו 13 שנים כבר היה מורה 'מלמד' כמו שקראו לזה אז. בילדותו כבר התנסה בכל תחומי האמנות, ציור, מלאכת יד, כתיבת סיפורים שירים, מחזות, הלחנה, בימוי והפקה בעיירה שלו, אושומיר שברוסיה. כשהחליט לעלות לארץ ישראל, ללמוד ציור בבית הספר לאמנות 'בצלאל' ליוותה אותו העיירה כולה אל תחנת הרכבת. חודש אחד לאחר שעלה לארץ כבר שרו את שיר החגים הראשון שלו בגנים רבים בכל הארץ, בלי אמצעי התקשורת של היום."

8
לוין קיפניס הצעיר

ב-1913 עלה קיפניס ארצה והתחיל ללמוד בירושלים בית הספר לאמנות בצלאל. בשנה הזו גם נוסדו בתי ספר וגני ילדים עבריים. בעקבות "מלחמת השפות" הוקם בבית העם בירושלים סמינר מיוחד לגננות שניהלה חסיה פיינסוד-סוקניק, לצידו נפתח גן ילדים עברי לדוגמה. ליד הגן הזה היה קיפניס עובר בכל בוקר בדרכו ללימודיו בבצלאל. הוא שמע את השירים מעבר לגדר, ואהב לעצור, לעמוד ולשיר את המנגינה, אבל לא תמיד הצליח לתפוס את המילים. הוא היה מציץ בגננות ובילדים עד שהגננות הזמינו אותו להיות אורח בגן ולשיר איתן ועם ילדי הגן. קיפניס מספר:

"עד שפרצה מלחמת השפות והתקרבנו לחנוכה, ואני נכנסתי לשם ושמעתי ששרים שיר כל כך יפה, עם מנגינה כל כך יפה ושאלתי 'מה עם המילים?' מסתבר שזה שיר גרמני של חג המולד, ואת המילים של חג המולד התאימו לחג הנר. תכף נדלקה לי חנוכייה בראש. וכתבתי את השיר 'חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה', והבאתי את זה לגן, לחסיה סוקניק שהייתה המנהלת והיא קראה והתרגשה והיא רצה אל הכיתה, דפקה בדלת, פתחה את הדלת: 'בנות, יש לנו שיר!' והיא קראה את הטקסט בהתרגשות רבה עד שגם הבנות התרגשו. והיא נתנה את השיר לאידלסון, זה כבר היה קרוב לחנוכה, לא היה לו זמן לחבר לחן חדש והוא התאים את זה למעוז צור."

הנה לוין מספר את הסיפור בקולו לפזמונאי דן אלמגור:

זו הייתה היצירה הראשונה שלו לילדים עבריים בארץ, ובעקבותיה יבואו עוד אלפי יצירות לילדים.

קיפניס מצוטט באתר דף-דף: "השיר הזה, 'חנוכייה חנוכייה' שהיה מעין הצגה, נחטף ועבר מפה לאוזן, עד שנתפשט בכל ערי הארץ ומושבותיה, אחריו באו 'גליונות לגננות' שבהם פרסמתי שירים מסוגים שונים, דקלומים, סיפורים ומשחקים לגן הילדים, ובעקבותיהם יצאו לאור הספרים 'מחרוזת', 'אלף בית', ' מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת' ורבים אחרים."

8
אלף : ספר הבית לילדי כתה א’ / מאת לוין קיפניס ; החלק הדידקטי – דבורה קיפניס ; הציורים – איזה. ‬ תל-אביב : קרני, 1967

חוקרת ספרות הילדים זהר שביט סיפרה לרמה מסינגר בתוכנית "זו ילדותי: לוין קיפניס" (חינוכית, 2012): "אי אפשר לגדל ילדים בארץ בלי לוין קיפניס. הוא כתב כל כך הרבה, ערך את עיתון הילדים הראשון, את המקראה 'גן גני', שיצאה ב-47 מהדורות. שהוא תיקן. הוא כתב גם תחת פסבדונים. האיש היה חתום על הרבה יותר יצירות מאשר השם לוין קיפניס. לוין קיפניס כתב שירים שהפכו אחרי חמשדקות לשירי עם… הוא כתב הרבה מאוד שירים שיצרו את התשתית. הוא גם דאג להפיץ אותה. הגיע לגננות. לימד אותן את המילים. ודאג שהשירים יגיעו מהגנים הביתה. היה צריך ליצור משהו חדש לעם העברי החדש שנוצר בארץ ישראל. ולוין קיפניס במידה רבה דאג ליצירה הזו. הוא לימד את הילדים והילדים לימדו את ההורים."

8
לוין קיפניס ובנו שי

לאה נאור מסכמת: "האיש הקטן והצנוע הזה בנה כמעט בעצמו את מסורת החגים בגנים ובבתי הספר בארץ ישראל. לא הייתה שנה לאורך כל המאה העשרים שלא פרסם בה את יצירותיו. הוא יכול להגיע לספר השיאים של גינס גם במספר היצירות שכתב (קרוב לחמשת אלפים) ובמספר השנים שכתב (קרוב לתשעים שנה – משנת 1908, אז התפרסם שירו הראשון בתור ילד, ועד מותו ב-1990). במחקר שערכה עליו הפרופסור לספרות ילדים מירי ברוך, היא מצאה שיש לקיפניס יותר שירים שכל ילד בישראל מכיר אותם מאשר לביאליק וטשרניחובסקי ביחד. אין חגיגה בארץ ישראל עד היום שאינה נפתחת בשירי של לוין קיפניס."

8
חגי, לוין קיפניס. איורים: נחום גוטמן. הוצאת נ. טברסקי, 1949

הדבר נכון במיוחד לחג החנוכה, החג שלכבודו כתב קיפניס את שיר החג הראשון שלו. קיפניס הוא "המשורר של חג האור", אחרי "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" הוא חיבר גם את  "סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב" את "חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ", "הָבָה נָרִימָה נֵס וַאֲבוּקָה", "לְבִיבוֹת" (קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק), "שִׂימוּ שֶׁמֶן", "נֵר לִי" ועוד שירים רבים אחרים.

8
שער "חנוכה", מתוך "חגי". איור: נחום גוטמן.

והנה הטקסט המלא של "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" לפי הלחן של "מעוז צור":

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
לִפְנֵי רַבּוֹת רַבּוֹת שָׁנִים
לִירוּשָׁלַיִם בָּאוּ יְוָנִים
אֲהָהּ! אֲהָהּ! צָרָה גְּדוֹלָה
צָרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה שָׁם.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שֵׁנִי שֵׁנִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
יְוָנִים הָרְגוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים
אָבוֹת אִמּוֹת וִילָדִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׂמוּ יְוָנִים
פְּסִילִים שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רְבִיעִי רְבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
גָּזְרוּ יְוָנִים, אוֹיָה! נוֹרָא:
צָרִיךְ לִשְׂרֹף אֶת הַתּוֹרָה.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר חֲמִשִּׁי חֲמִשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
קָם מַכַּבִּי עִם חֲמִשָּׁה בָּנִים
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד
נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם!

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שִׁשִּׁי שִׁשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
שִׁשָּׁה הָיוּ הַמַּכַּבִּים
וְהֵם הָרְגוּ אֶת הַיְּוָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
אֶחָד הָאָב וַחֲמִשָּׁה בָּנִים
שִׁבְּרוּ כָּל פְּסִילֵי הָאֲבָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁמִינִי שְׁמִינִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בִּטְּלוּ אֲזַי כָּל הַגְּזֵרוֹת
עָשׂוּ חַג הִדְלִיקוּ נֵרוֹת.
הֵידָד…

(הטקסט כפי שהופיע ב"ספר השירים – קובץ חדש, לגני ילדים, לבתי ספר עממיים ותיכוניים", יידישר פרלאג, ברלין, תרפ"ב, עמודים 9-8)

 

לקריאה נוספת

לוין קיפניס מלך הילדים, לאה נאור, הוצאת יד בן צבי, 2008

לוין קיפניס ביבליוגרפיה, אליהו הכהן

נס החנוכה באתר זמרשת

לוין קיפניס וחג החנוכה, הפנקס, כתב עת מקוון לספרות ילדים

הצצה לארכיונו של לוין קיפניס באתר "גנזים"

מכתב הבקשה של לוין קיפניס להתקבל ללימודים בבצלאל

 

כתבות נוספות

מי רוצה, רוצה לשמוע מעשה בלפת?

אני הרגתי את השיר הזה בגלל 'סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב'

"לכבוד החנוכה"": נתגלה לחן בן מאה שנה לשיר של ביאליק