הספרייה הדיגיטלית > מסע בזמן > מן המיטב > החזרה ללימודים: הסיפור לפי כרזות בספרייה הלאומית

החזרה ללימודים: הסיפור לפי כרזות בספרייה הלאומית

​מדי שנה, במחצית השנייה של החופש הגדול, מופנית תשומת לבנו לחזרה ללימודים בבתי הספר. דומה שמה שמקובל להזכיר בחום של אוגוסט, לקראת ההתרגשות של ספטמבר, הוא בעיקר המחזור החדש של ילדי גן שעולים לכיתה א', תחת הסיסמה המסורתית "שלום כיתה א'", המעוררת בכולנו נוסטלגיה ברורה. למוטיב הכניסה לכיתה א' אוהבים אמצעי התקשורת להוסיף גם את העצב על סוף החופש וההתרגשות לקראת השנה החדשה. אין ספק, תחילת שנת הלימודים בבתי הספר, בתאריך אחיד לכל הגילאים, היא נקודת ציון קבועה בשנה הישראלית, ומטופלת כאחד המועדים במעגל החיים שלנו.

 

יחד עם זאת, אוסף הכרזות הדיגיטלי בפרויקט "מסע בזמן" שמקורו בספרייה הלאומית ובאוספים רבים אחרים, מציג תמונה מגוונת לאין ערוך של תחילת שנת הלימודים. הפרויקט, שבמסגרתו נסרקים ומונגשים לציבור כ-150,000 כרזות ופריטי אפמרה (דברי דפוס בני חלוף) דומים מן ההיסטוריה הישראלית והארץ-ישראלית, מאפשר הצצה אינטימית גם למועד הזה של השנה.

​הכרזות הישנות, החל מסוף שנות ה-20 של המאה שעברה, מזכירות לנו שאחת הסיבות העיקריות לשלוח ילדים לבית הספר היא פשוט הצורך למצוא להם "סידור". בעולם שבו ההורים עובדים, ובוודאי כשיותר מהורה אחד עובד, מישהו צריך לשמור על הילדים, והתפקיד מוטל על מערכת החינוך, מהגן ועד בית הספר. בשנת 1931, בתל-אביב, מתפרסמת מודעה ל"בית ספר וקלוב לילדים". המוסד מייעד את עצמו לבני שש ושבע, ומכריז שהוא "נועד להיות בית לילדים שיסודותיו הם: תורה, עבודה, אמנות ושעשועים". ושעות הפעילות הן מ-8 בבוקר ועד 4 אחר-הצהריים, בדיוק שעות העבודה הנורמטיביות באותם ימים. בשנת 1934 מפרסם עצמו בית ספר "נחמניה" על שם חיים נחמן ביאליק, ברחוב המגיד 3 בתל-אביב. גם בית-הספר הזה, שקיבל תלמידים מגיל שש ומעלה, מודיע ש"הילדים יכולים להישאר במעון לפי רצון ההורים עד שעה 5 ולקבל אוכל, הכנת שעורים, עבודה בגינה, שעורים למוסיקה, ספורט וכו' בהדרכת מורים". כלומר, שמרטפות חינוכית ופעילה. מעניין לראות שהמודעה של "נחמניה" התפרסמה בעברית ובגרמנית, וגם הציעה כתות הכנה ועזרה מיוחדת לילדי עולים, ללא ספק לאור העלייה הגדולה מגרמניה, מיד לאחר עלייתו לשלטון של היטלר.

 

שמדובר בגילאים מבוגרים יותר, עולה מיד עניין ההכשרה המקצועית. בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30, ההרשמה לבתי הספר משמעה לא פעם עלייה על מסלול של רכישת מקצוע. הצד הפרקטי מוביל: "בית ספר למסחר ולשפות" ברחוב לילינבלום בתל-אביב מציע לימודי אחר-צהריים וערב ב"הנהלת פנקסים" (הנהלת חשבונות), חשבון מסחרי ותורת המסחר, בעברית ובאנגלית, וכן קורסים בכתבנות בעברית ובאנגלית ולימודי אנגלית. המודעה, משנת 1929, מציינת כי "התלמידים עוברים את הלימודים בשעות הנוחות להם ומתוך עבודה עצמית ואין איש אחד תלוי בלימודיו בחברו". כלומר, הלימודים מתאימים לנוער עובד ולצעירים שצריכים להתפרנס. הכתיבה במכונה נלמדת, "לפי השיטות הכי חדישות – עבודה בכל 10 האצבעות ב'כתיבה עיוורת'..." דומה לכך היוזמה העולה ממודעה אחרת, משנת 1928, המבשרת על פתיחת בית ספר לבנות מטעם ההסתדרות העולמית לנשים ציוניות (ויצ"ו). המודעה מציעה "השכלה והכשרה מקצועית בשביל בנות 13-16 העסוקות ביום ואין באפשרותן לבקר בי"ס עממי". הלימודים התקיימו בין 5:30 ל-8:30 בערב, והתכנית שילבה תכנים עיוניים (עברית, תנ"ך, מולדת, טבע, היסטוריה וחשבון" עם תכנים מעשיים (משק בית, תעשייה ביתית, הכנה לעבודה במשרד). בית הספר לבנות נועד לפעול לאחר יום הלימודים הסדיר בבית הספר לבנים "אחד העם" בתל-אביב.

 
 
בעיר העברית הראשונה, השוכנת לחוף הים, פעל בית הספר התיכוני "זבולון" למקצועות הים והנהר. גם הוא שם דגש על מקצועות שהיו מקור פרנסה: עבודת הנמל, דיג, גידול דגים בבריכות, מסחר ימי וכו'. המודעה, משנת 1930, מבטיחה שההנהלה תמצא עבודה לבוגרי בית הספר ותדאג גם להכשרתם האקדמית. להרשמה נדרשה תעודת בית-ספר עממי. בתי ספר מקצועיים המשיכו לפעול בערים השונות בארץ שנים רבות, והמודעות הקוראות להרשמה לכיתות ח', ט', ו-י' מדגישות את האפשרות לקבל תעודת בגרות, תעודת גמר ממשלתי ודירוג מקצועי רשמי שיאפשר לבוגרים להשיג עבודה.

 

מודעות אחדות מאפשרות לנו, דרך נושא החינוך ופתיחת שנת הלימודים, להתוודע למציאות החברתית הישראלית המורכבת. למשל, בשנת 1927 מודיעה עיריית תל-אביב על העלאת מס החינוך כדי לכסות את הוצאות העירייה על החינוך היסודי, נוכח העברה לא מספקת של תקציב מממשלת המנדט. הנימה מסגירה פתוס לאומי וגם תחושה של דחיפות: "אזרחי תל-אביב! בשעת חרום זו דורשת העיריה מכם קרבנות כסף... אנו בטוחים שאתם המצפים לפתיחת בתי הספר והמעוניינים בחנוך הדור צעיר, תעריכו את קושי המצב ותמלאו בהתאמצות המכסימלית, בהכרה וברצון, את דרישת השעה". מודעה אחרת, של המועצה המקומית הרצליה, משנת 1951, מגבילה את המועד האחרון שבו אפשר להעביר ילדים בין זרמי החינוך השונים, עדות למתח ששרר בימי העלייה ההמונית וראשית המדינה בין החינוך הממלכתי והחינוך הדתי לסוגיו, מתח חברתי לאומי מובהק.

 
 
 
בסופו של דבר, הכרזות הרבות הנאספות ומונגשות בפרויקט "מסע בזמן" נותנות תמונה נאמנה גם בכל הקשור לתחילת שנת הלימודים: סוציאליזציה וצרכים של ההורים, תחרות על תלמידים, הכשרה מקצועית לאחר בית הספר היסודי, לא מעט עדויות למצב החברתי והכלכלי, וכמובן, שמחת קבלתם של הקטנים והקטנות העולים לכיתה א' ופוגשים את המלים הראשונות על הלוח: "שלום כיתה א'", תמימות, טריות ומרגשות תמיד.

בתאריך 4.9 יתקיים בספרייה הלאומית האירוע "מכתב למורה"  – ערב מיוחד לקראת החזרה ללימודים, אשר יעסוק בדמות המורה בספרות העברית. מנחה: פרופ' מירון אייזקסון, משתתפים: הסופרת יהודית קציר, המשורר רוני סומק ואחרים.
רכישת כרטיסים לאירוע
 
NLI_ImageGallery
NliImageGallery
מכתב למורה
מכתב למורה
בתאריך 4.9 יתקיים בספרייה הלאומית האירוע "מכתב למורה" – ערב מיוחד לקראת החזרה ללימודים, אשר יעסוק בדמות המורה בספרות העברית.
For more information