אחד העם נולד בשם אשר גינצברג בשנת 1856 בעיירה סקווירה באוקראינה. אביו היה סוחר מצליח ומכובד בקהילה החסידית בעיר, והוא גדל בבית מבוסס ואמיד. הוריו שלחו אותו ללמוד בישיבה, ושם קיבל חינוך דתי מסורתי, אך בשלב די מוקדם הוא החל להתעניין בפילוסופיה יהודית ונחשף לספרות ההשכלה העברית. בהגיעו לגיל עשרים החל אחד העם ללמוד, בכוחות עצמו, לימודי תרבות וספרות כללית חילונית. בשנת 1886 עבר לגור בעיר אודסה ושם, בכוחות עצמו, למד היסטוריה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.

בשנת 1889 פרסם אחד העם לראשונה מאמר בכתב העת העברי ''הַמֵלִיץ''. הוא כתב את המאמר לאחר שסייר בארץ ישראל וראה את מצב המושבות ומתח בו ביקורת קשה על חובבי ציון. כותרת המאמר "לא זה הדרך'' ביטאה את התנגדותו לעלייה והתיישבות המונית בארץ ישראל. לדעתו, יש לפעול להתחדשות תרבותית בעם ולשינוי ערכים בתהליך הדרגתי ועל ידי מיעוט איכותי. על מאמר זה חתם גינצברג בשם "אחד העם" – כינוי המבטא את צניעותו ואת תחושתו שהוא כותב בשמו של אדם פשוט, אחד מבני העם היהודי שבעיית היהודים וגורלם מעסיקה אותו.

אחד העם היה ממתנגדי הציונות המדינית. הוא טען שתהליך החילון של יהודי מערב אירופה ושוויון הזכויות שניתן להם מסכנים את התרבות הלאומית היהודית ומאיימים לבטל את הייחוד התרבותי הלאומי. יש להבחין בין בעיה זו שהוא כינה "צרת היהדות" לבין "צרת היהודים". את צרת היהודים אפשר לפתור בכל טריטוריה, אבל את צרת היהדות אפשר לפתור רק בארץ ישראל בתהליך אטי של יצירה תרבותית רוחנית. אחד העם הציע להקים מרכז תרבותי רוחני בארץ ישראל שיהיה מקלט בטוח – לא מקלט ליהודים, אלא לתרבות היהודית. תפיסה הידועה בשם הציונות הרוחנית.

המיוחד במחשבתו הציונית של אחד העם הוא הפיתוח של זהות יהודית חילונית לאומית. לדעתו, לא מצוקה חומרית או רדיפות אנטישמיות הולידו את התנועה הלאומית היהודית, אלא בעיה רוחנית תרבותית.

אחד העם השתתף בשנת 1897 בקונגרס הציוני הראשון. בשנת 1907 עבר אחד העם להתגורר בלונדון והקים שם סניף של חברת התה "ויסוצקי". בשנת 1921 עלה לארץ והשתקע בתל אביב עד מותו בשנת 1927. תושבי תל אביב העריכו אותו מאוד ודאגו לא להפריע את מנוחתו. חדרו האישי וספרייתו של אחד העם נשמרים בספריית בית אריאלה בתל אביב.

להרחבה עיינו באתר האבות המייסדים של הציונות – חזון ומעשה.