כשם שהעידן הדיגיטלי לא הכחיד את הדפוס, כך לא הביאה מהפכת הדפוס את מסורת הכתיבה ביד אל סופה. בתצוגה מרהיבה שמוצגת בימים אלו בספרייה הלאומית אנחנו מציגים לקהל הגדות פסח שנכתבו ואוירו ביד, מהמאה השתיים עשרה ועד המאה העשרים. ההגדות מגוללות את סיפורן של קהילות יהודיות המובחנות בלשונותיהן ובסגנונות כתיבתן, בתפיסת עולמן ובשלל הסיבות שהביא את מעתיקיהן למשוך בעט, אך כולן שומרות אמונים לטקסט העתיק, המוכר והאהוב.
בין ההגדות בתערוכה שתיים מיוחדות ביותר. האחת היא הגדת וולף, אחת ההגדות הקדומות שנשתמרו בידינו, שהגיעה מדרום צרפת בסוף המאה ה-14, עברה דרך ברלין, ורשה וז'נבה ונחתה בישראל בסוף המאה ה-20. השנייה היא הגדת רוטשילד, אחת ההגדות היפות והמעוטרות שבאוסף הספרייה, שעשתה מסע ארוך מצפון איטליה באמצע המאה ה-15, לאוניברסיטת ייל באמצע המאה ה-20 ולישראל בסוף המאה ה-20, בעזרת נדבנים אלמונים.