הגדות בכתב יד ב-360 מעלות: יציאת מצרים של ההגדות לפסח

בואו למסע של 1,000 שנה בין הגדות של פסח מסביב לעולם - ב-360 מעלות

ביקור בתערוכה של הגדות פסח, שנכתבו ואוירו ביד, שולח אותנו למסע בעקבות קהילות יהודיות מימי הביניים ועד המאה העשרים, ובעקבות הגדות עתיקות שנדדו ועברו "יציאת מצרים" משלהן עד שהגיעו אל הספרייה הלאומית. צפו בכתבי היד העתיקים באמצעת סיור וירטואלי חדשני וקראו על הגלגולים והתלאות שעברו על "הגדת רוטשילד" ו"הגדת וולף" הנדירות.

כשם שהעידן הדיגיטלי לא הכחיד את הדפוס, כך לא הביאה מהפכת הדפוס את מסורת הכתיבה ביד אל סופה. בתצוגה מרהיבה שמוצגת בימים אלו בספרייה הלאומית אנחנו מציגים לקהל הגדות פסח שנכתבו ואוירו ביד, מהמאה השתיים עשרה ועד המאה העשרים. ההגדות מגוללות את סיפורן של קהילות יהודיות המובחנות בלשונותיהן ובסגנונות כתיבתן, בתפיסת עולמן ובשלל הסיבות שהביא את מעתיקיהן למשוך בעט, אך כולן שומרות אמונים לטקסט העתיק, המוכר והאהוב.

בין ההגדות בתערוכה שתיים מיוחדות ביותר. האחת היא הגדת וולף, אחת ההגדות הקדומות שנשתמרו בידינו, שהגיעה מדרום צרפת בסוף המאה ה-14, עברה דרך ברלין, ורשה וז'נבה ונחתה בישראל בסוף המאה ה-20. השנייה היא הגדת רוטשילד, אחת ההגדות היפות והמעוטרות שבאוסף הספרייה, שעשתה מסע ארוך מצפון איטליה באמצע המאה ה-15, לאוניברסיטת ייל באמצע המאה ה-20 ולישראל בסוף המאה ה-20, בעזרת נדבנים אלמונים.​

 

הגדת רוטשילד

הגדת רוטשילד: נכתבה ואוירה בצפון איטליה, בשנת 1450 בערך. מאוירת כנראה על ידי יואל בן שמעון. / Ms. Heb. 4°6130

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

הגדת רוטשילד נוצרה בסביבות שנת 1450 בצפון איטליה, נכתבה בכתב אשכנזי גותי ואוירה, כנראה, על ידי יואל בן שמעון, שנודע באיוריו מלאי ההומור, ונחשב לגדול המאיירים של ההגדות והספרים היהודים במאה ה-15. בהגדת רוטשילד, הפסוקים הספורים שבהם מוזכרת ירושלים, ובהם "לשנה הבאה בירושלים", עוטרו והוגדלו כדי להעצים את חשיבותה. היא שווה מיליונים אף שהיא לא כרוכה ועדיין חסר בה לפחות דף אחד.

ההגדה קיבלה את שמה משום שעברה מדור לדור במשפחה המפורסמת עד 1939. בזמן מלחמת העולם השנייה שדדו הנאצים את ההגדה, והיא נעלמה. אחרי המלחמה היא הגיעה לידי פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שקנה אותה באירופה והוריש אותה לאוניברסיטה בשנת 1948.

ב-1980 באוניברסיטת ייל, הסטודנטית ברברה הורביץ והפרופסור ג'יימס מארו זיהו את ההגדה כרכוש משפחת רוטשילד לפי המספר הסידורי 92, שהיה כתוב בשוליה, והתאים למספר בקטלוג של יצירות בבעלות משפחת רוטשילד מלפני השואה. מספר דפים היו חסרים בהגדה של משפחת רוטשילד וגם בעותק בייל, והזיהוי היה ודאי. אוניברסיטת ייל החזירה את ההגדה לבני המשפחה והם תרמו אותה לספרייה הלאומית.

הדפים החסרים נתלשו מההגדה עוד לפני שמשפחת רוטשילד קנתה אותה. בשנת 2007 התמזל מזלה של ההגדה שוב, כשחוקרת האמנות אוולין כהן זיהתה שניים מהדפים במכירה פומבית בצרפת. הדפים נרכשו עבור הספרייה הלאומית וצורפו להגדה שבתערוכה.

 

הגדת וולף, הגדה מאוירת, כתובה בכתב-יד, מהמאה ה-14 / Ms. Heb. 38°7246

 

הגדת וולף נכתבה ככל הנראה באוויניון שבצרפת במאה ה-14, אך לפי נוסח ההגדה הספרדי-פרובאנסאלי, כאשר משולבים בה גם מנהגים מצרפת. היא מורכבת מ-36 דפי קלף, היא כתובה בכתב יד ומאוירת בשוליה בציורים של דמויות אנושיות. להגדה נוסף פיוט שבו כל בית מכיל פִסקה על החיים בגולה ופסקה על ארץ ישראל, שבא לבטא את החיבור לציון. מעתיק ההגדה ובעליה הראשון היה יעקב בן שלמה צרפתי, רופא ומחבר יהודי, שכתבים שלו נשמרו עד ימינו.

מדרום צרפת נדדה ההגדה עד שהגיעה ללייפציג בשנת 1889, שם נרכשה על ידי האספן היהודי אלברט וולף, שעל שמו היא נקראת. ב-1907 העניק וולף את ההגדה במתנה לקהילה היהודית בברלין, שם היא הופקדה למשמרת במוזיאון היהודי. ההגדה נשמרה שם עד 1938, ואז אבדה כאשר הוחרמה על ידי הנאצים בליל הבדולח.

אז התחיל עוד מסע נדודים שלה: היא הועברה לגלאץ שבפולין יחד עם עוד אוצרות יהודיים, ובשנת 1948 הועברה ל"מוסד ההיסטורי היהודי בוורשה". מסע הנדודים מסתבך כאשר בשנת 1984 הושאלה ההגדה לתערוכה בארה"ב ונעלמה (כנראה הועלמה) בדרך חזרה, אך נתגלתה מחדש כעבור כמה שנים כשהוצעה במכירה פומבית בז'נבה. מאבק משפטי בן מספר שנים התנהל סביבה, כשהקונגרס היהודי העולמי, שייצג את הקהילות היהודיות של ברלין, הגיש תביעה נגד המוכרים, שאליה הצטרפה גם ממשלת פולין. אם התביעה תוכתר בהצלחה, הסכימו התובעים, הגדת וולף תימסר לספרייה הלאומית. אחרי שבע שנות מאבק משפטי ושלוש ערכאות משפטיות זכו התובעים, וההגדה הנדירה הועברה מבית המשפט בז'נבה לשגרירות פולין בשוויץ, והובאה אל הספרייה הלאומית בירושלים ב-15.1.97. תמורת ההגדה קיבלה ממשלת פולין במתנה העתק פקסימיליה מהודר של "מחזור וורמס", כתב יד מאויר ומפואר משנת 1272, שהעותק המקורי שלו נמצא בספרייה הלאומית.

המאבקים המשפטיים שליוו את החזרת הספר היוו תקדים בהחזרת נכסי תרבות, שהיו שייכים לפני השואה למוסדות יהודיים, לספרייה הלאומית של העם היהודי.

 

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים




ברכה עתיקה בת 3500 שנה מחכה לכם בחול המועד

יש יומיים בשנה להם אני מחכה, הימים בהם נערכת ברכת כהנים בכותל - בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות

זבח תודה, הודו, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

מאת: טליה בר

הנה תיאורם: בהליכה לכיוון הכותל, המתחילה ברחוב טשרניחובסקי, לא ניכר דבר. שקט של בוקר חול המועד, שקט ונעים. ברחוב עזה מתחילה התנועה להיות מורגשת – מתגברת בכביש ובמדרכות. ממהרים, לכיוון אחד. ומכאן והלאה, התרגשות. עליה לרגל פשוטה כמשמעה. ברחוב אגרון מדובר כבר על נחל קטן של אנשים, בממילא מתרחב לנהר ובשער יפו-זרם רחב, נרגש, נחפז. הרחובות מלאים, חגיגיות באוויר. זורמים כמו נחלים אל הים אל רחבת הכותל.

והים איננו מלא ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום. בכל שנה מגיעים יותר אנשים, ובכל שנה אני מוצאת את עצמי עומדת בלב הרחבה, סמוך לכותל, עומדת ברווחה ועוקבת אחר התפילה. כן. עם ישראל חי. וכמו תמיד יש טלפונים, הערות, בכי, עצבנות. עד לאותו הרגע.

מתפללים בדרכם מהר ציון אל עבר הכותל המערבי, סוכות 1945. צילום: צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

"כהנים" מכריז החזן. הס בקהל. הס, לא בלשון פיוטית, אלא דממה שמשק היונים ברחבה נשמע בה. ואז זה מתחיל: " יְבָרֶכְךָ " אומר החזן ברוך. והכהנים- מאות כהנים – עונים אחריו "יברכך" "ה'", " וְיִשְׁמְרֶךָ ". מילה מילה. חזן וכהנים.  את כל האהבה, הרצון לברך, המקום שהוא מעל טרדות החיים והחלקים המבדילים- שומעים בברכה זו של כהני ישראל. המגיעים מכל קצוות הארץ. לברך את אחיהם.

והעם עונה "אמן" אמן חרישי. אמן שקט. אמן מלא כוונה. וממשיך החזן אל המשפט השני של הברכה

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"

והעם עונה "אמן"

והשלישי

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"

והעם עונה "אמן"

נגמרת הברכה. הפנים מסביב שטופי דמעות. שקשה להבין מה מקורן. לרגע אחד היו הנשמות בניקיונן. מחוץ לעולם הזה ממש. ואז, ברגע חוזרים למציאות, ההמולה חוזרת. חלק הולכים, חלק חוזרים. למרבית המזל יש מוסף, שבו חוזרת הברכה, ואפשר להיות עוד רגע אחד בשעה הזו שאין למעלה ממנה. ומתקיימת רק פעמיים בשנה.

ברכת כהנים במגוון מסורות באתר הפיוט והתפילה

בפעם הראשונה שהייתי בברכת כהנים נדהמתי מהמעמד, המעמד הכי קרוב לזה שהתקיים בבית המקדש. מעבר לכותל הזה ממש, לפני 2000 שנה. הכהנים מברכים את העם. באותן מילים ממש. באותו כח שניתן להם, שאין לו אח ורע:

במדבר, פרק ו':

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אָמוֹר, לָהֶם יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ:.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ:.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם"

זבח תודה, הודו, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

הקב"ה מעביר דרך בני האדם ברכה לעם. יש רצון מלפניו לברך את העם, והכהנים מופקדים להעביר ברכה זו. ברכת ה' נמסרת בפיהם. ובאותן מילים. במדבר, בארץ, במקדש, בגלות, ושוב, בירושלים.

לפני שהכהנים מברכים את העם, הם אומרים ברכה זו: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". ופשוטו כמשמעו – יכול לברך כהן רק אם הוא מברך את עמו באהבה. והאהבה הזו שורה ברגע אחד מוחלט אצל כל אחד ואחד בקהל.

זוהי חוויה שכולה רוח, שמנשבת במפרשי עד המעמד הבא.

נדיר: תנ"ך הכיס הפצפון שהוקדש לג'ורג' וושינגטון

סיפורו של התנ"ך המיניאטורי שמכיל הקדשה ללא אחר מאשר נשיא ארצות הברית הראשון

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

מאתיים שנה לאחר שהודפס והוקדש ל"הוד מעלתו ג' וושינגטון" הגיע עותק של תנ"ך הכיס אלינו – לספרייה הלאומית שבירושלים. מידותיה של מהדורה זו, השייכת לסוגת 'תנ"ך אגודל' (Thumb Bible), הן 51 מילימטר על 35 מילימטר, והיא כוללת את סיפורי התנ"ך והברית החדשה מנוסחים בקצרה.

 

תחריט עץ המציג את צליבת ישו, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

תחריט עץ של שמשון הגיבור, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

לדעת מומחים, פחות מתריסר עותקים של מהדורה זו נותרה בידיים ציבוריות. העותק נסרק והועלה לרשת ונגיש עתה לציבור הרחב. 

"ספרי תנ"ך מסוגת 'תנ"ך אגודל' היו פופולריים בתחילת המאה ה-19 בארה"ב הצעירה. השתמשו בהם לחינוך ילדים", סיפר ראש אגף האוספים בספרייה הלאומית ד"ר אביעד סטולמן. הנוסח של תנ"ך ג'ורג' וושינגטון נכתב בידי ג'ון טיילור, המשורר האנגלי הנודע שחי בין המאות ה-16 וה-17.

הספר מכיל מספר תחריטי עץ גסים שנחרטו באופן אופייני לארה"ב באותה התקופה. התחריטים מציגים דמויות וסצנות מוכרות מהתנ"ך ומן הברית החדשה. הספר הודפס ברוטלנד שבמדינת וורמונט, בין השנים 1815-1813.

 

דוד וגוליית, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

עמוד ההקדשה לנשיאה הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון

 

תנ"ך ג'ורג' וושינגטון הגיעה לספרייה הלאומית כחלק מספריית קרן הוולמדונה, האוסף הפרטי החשוב ביותר של ספרים וכתבי יד עבריים בעולם. האוסף נרכש במשותף על ידי הספרייה הלאומית ואספני הארכיאולוגיה, הספרים והיודאיקה ד"ר דוד וימימה יסלזון במכירה פומבית בבית המכירות סותביס.

בימים אלה נסרק אוסף הוולמדונה ומועלה לרשת. האוסף יוצג במשכנה החדש של הספרייה הלאומית הנמצא עתה בבנייה.

 

עמוד השער של תנ"ך וושינגטון

 

לצפייה בתנ"ך המלא:

 

 

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

כך נולד הנאום ששינה את העולם

הַמַּגְהֵץ לוֹהֵט, וְדִמְעָתִי הָאֻמְלַלָה: שירים מ"הגטו היהודי" בניו-יורק

כשסבא של אסא כשר חיבר את הקוד האתי של הירח




מצדקת הצדיק לצדקת הצדיק המלא לצדקת הצדיק השלם

שלבי הדפסתו של ספר צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס"

בין גדולי אדמו"רי פולין בדורות האחרונים בלט רבי צדוק הכהן רבינוביץ' מלובלין (1823-1900) כתלמיד חכם עצום ומחבר פורה במיוחד. חיפוש פשוט בקטלוג של הספרייה הלאומית מעלה יותר ממאה ספרים הרשומים תחת שמו, בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. אחד מהיצירות המפורסמות שלו היא ספר צדקת הצדיק, שנכתב קצת אחרי שנחשף לראשונה לחסידות, בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, אבל כמו כל יתר כתביו, הספר יצא לאור לראשונה מכתב ידו רק אחרי פטירתו, בלובלין תרס"ב (1902), ע"י חתנו-חורגו ר' ברוך דוד הכהן.

 

שער המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק, העותק הוא עותקו האישי של גרשם שלום

 

במהדורה  זו הושמט חומר רב על ידי המביא לדפוס. פסקאות נד, סט, עה, קמו, קסב וקסג הושמטו לגמרי ובמקומם נכתב לדוגמה "אות נד חסר". בנוסף הושמטו חלקים מפסקאות קב, קכא וקסא ללא כל אזכור שחלק מהחומר חסר.

 

"אות נד חסר", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק

 

בשנת תשכ"ח (1968) הסופר הנודע הרב אליהו כי טוב הוציא לאור את הספר "צדקת הצדיק המלא", בו הוחזר כל החומר שהיה חסר במה' הראשונה, חוץ מקטע אחד – פסקה קסב. במעין הקדמה כותב המהדיר: "המאמרים…נשמטו בשעתם מכל המהדורות הקודמות, והועתקו מעצם כתב ידו של המחבר זצ"ל ע"י אחד המסתופפים בצלו, החסיד ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד [מדובר באביו של הרב כי טוב שהיה בין חסידי רבי צדוק ונספה בשואה]. העתק זה היה לפני עינינו והוספנו את כל החסר ולכן קראנוהו ,צדקת הצדיק המלא'".

שער מהדורה הראשונה חתום ע"י ר' מיכאל ור' אברהם מוקוטובסקי הספר בבעלותה של נינתו של ר' מיכאל, שרה פרידלנדר בן ארזה
פסקה נד החסרה בכתב ידו של ר' מיכאל

חומר הזה סומן כך: "(מכת"י)". ובכל זאת, לא ניתן כל הסבר על סיבת ההשמטות מהמהדורה הראשונה וגם במהדורה "מלאה" זו, פסקה קסב לא הודפסה…

 

שער צדקת הצדיק המלא משנת 1968

 

פסקה נד' חזרה אל צדקת הצדיק המלא

 

במהדורה השניה של צדקת הצדיק המלא, תשמ"ז (1987) הוסיף חנוך בן ארזה, חתנו של הרב כי טוב, כמה פרטים ב"עם הספר". ובין היתר הוא כותב: "אחד מהמסתופפים בצלו של רבי צדוק הכהן זצ"ל, היה ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד. משיצא הספר לאור בראשונה, נסע לבית רבו בלובלין והעתיק מתוך כתב יד המחבר את המאמרים שהושמטו בדפוס, על עותק הספר שברשותו. עותק זה של הספר מסר ר' מיכאל הי"ד לבנו ר' אברהם אליהו ז"ל עם עלייתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ו. בשנת תשכ"ח הוציא לאור מו"ח ר' אברהם אליהו כי-טוב ז"ל את הספר 'צדקת הצדיק המלא…באותה מהדורה נדפסו לראשונה המאמרים החסרים בדפוסים הקדומים". וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

שנה אחר מכן בתשמ"ח (1986) ישיבת בית אל הוציא לאור מהדורה של צדקת הצדיק עם הערות ומקורות. וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

בשנת תשנ"ב (1992) הרב יהושע מונדשיין, ספרן בספרייה הלאומית וחוקר חסידות ידוע, השלים את המלאכה ופרסם את הפסקה המסתורית – קסב, בקובץ "שפתי צדיקים" ד, תחת הכותרת, "כחה של תשובה: מאמר מכת"י שלא נדפס ב'צדקת הצדיק' לאדמו"ר הכהן מלובלין" (עמי' כז-כט) עם הערותיו. בהקדמה סקר מונדשיין את המהדורות הקודמות ובסוף הוסיף: "משום מה גם באותו עותק [צדקת הצדיק המלא] חסר היה מאמר שלם – הוא סעיף קסב שנעדר מכל המהדורות, ושאת חסרונו משלימים אנו עתה מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות הנ"ל….המעיין במהדורה השלימה יווכח כי גם התורה שלפנינו מהווה חטיבה אחת עם האמור לפניה באות קס"א ועם הבא אחריה באות קס"ג".

נשאלת השאלה, מהיכן לקח מונדשיין את הטקסט של פסקה קסב שלא פורסמה עד ימיו? הוא רק כותב "מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות". מסתבר שלא רק הרב מיכאל מוקוטובסקי השלים את החסר ורשם את ההשמטות לעצמו מתוך כתב ידו של רבי צדוק הכהן. באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית קיים עותק נדיר של המהדורה הראשונה שהיה בבעלותו של גרשם שלום (R3637). בסוף הספר כרוך כתב יד של ארבעה דפים, בכותר "השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס". בתוך כתב היד הזה מסתתרת גם פסקה קסב החסרה בכל הדפוסים הקודמים, וכנראה שמכתב יד זה מונדשיין הדפיס אותו!

 

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום
פסקה קסב בכתב ידו של המעתיק. מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום

ועדיין נשאלת השאלה, למה חתנו של המחבר החליט להשמיט את החומר הזה ממהדורתו? ולמה גם במהדורה המלאה של הרב אליהו כי-טוב פסקה קסב לא הודפסה? מבלי להיכנס לפרטים ניתן לומר שהקטעים המושמטים עוסקים בשאלה של הטוב שיוצא מהעבירה על מצוות התורה. חלקם נוגעים בנושא של "מקרה לילה" [קרי לילה] והחטא של הוצאת זרע לבטלה, שנחשב בקבלה כחמור ביותר, ושרבי צדוק הרבה לכתוב עליו במקומות אחרים, ובמיוחד בספרו "תקנת השבין" (פיעטרקוב תרפ"ו 1926). כנראה שהמביא לדפוס חשש שהקוראים עלולים להתבלבל ובמקום להבין שרבי צדוק חיפש להבין בדיעבד למה אנשים עוברים עבירות, ואיזה טוב יכול לצאת מהן, ויחשבו שמדובר במתן היתר לכתחילה. לכן החומר המסוכן הוסתר מעיני הציבור הרחב. יתכן שהחסידים גם חששו שפרסום החומר עלול להזיק לשמו הטוב של רבם הנערץ. על כך כתב הרב גרשון קיציס (חתנו של ר' אליהו כי-טוב) במאמר ביבליוגראפי מקיף "מפרי צדיק, כתבי ר' צדוק הכהן מלובלין" בספר שהוא ערך לציון מאה שנה לפטירתו של רבי צדוק, "מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו" (ירושלים תש"ס, עמ' 347): "להשמטה זו לא ניתן כל טעם. מפי בנו של אחד הרבנים שהשתתפו בועד המפקח על הוצאת כתבי ר' צדוק שמעתי שהשמטה זו נעשתה על ידי ועד זה, בשל חריפותם היתירה של הקטעים שהושמטו. אכן, ראויים הדברים לדיון שאין זה מקומו".

לגבי פסקה קסב, שגם היא עוסקת בתחומים הנ"ל, קשה להבחין ב"ראדיקליות" מעבר מה שנמצאת בהשמטות האחרות. ולכן, למה היא איננה מופיעה בצדקת הצדיק המלא? גם לזה יש לקיציס הסבר: "קרא ר' אברהם אליהו לספר צדקת הצדיק המלא, על שום שהתמלא הספר במאמרים ובקטעים החסרים בו. ולא קרא לו צדקת הצדיק השלם, על שום שהיה חסר עדיין מאמר קס"ב, שלא היה לפניו להעתיקו" (שם). יוצא שפסקה זו לא הושמטה בגלל "חריפות יתר" בהשוואה להשמטות האחרות. כנראה שהיא פשוט פוספסה בהעתקה של ר' מיכאל מוקוטובסקי. התמזל מזלו של יהושע מונדשיין שעבד בספרייה הלאומית והכיר את העותק של גרשם שלום, ושם כתב היד לא רק מלא, אלא גם שלם, ולכך זכה להשלים את הדפסתו של ספר צדקת הצדיק.

אחרית דבר

לאחר פרסום הראשוני של המאמר, חוקר צעיר, ד"ר איתן אברומוביץ, העיר לי שפסקה עד עדיין חסרה בכל הדפוסים! לאחר בדיקה נוספת ראיתי שפסקה זו חסרה לא רק בדפוסים, אלא גם בשני כתבי היד הידועים לנו. מכיון שלא יתכן ששני המעתיקים מכתב ידו של ר' צדוק פספסו אותו הקטע, סביר להניח שר' צדוק עצמו דילג על פסקה זו תוך כדי כתיבת הספר. כל עוד שלא נגלה עוד כתב יד עם פסקה עד נצטרך להישאר בספק לגבי שלמותו של "צדקת הצדיק השלם".

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

"האין זה מוזר? רק התנצרתי וכבר כועסים עליי שאני יהודי": היינריך היינה במכתב לחבר

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין