ראש השנה
גלויה לראש השנה, 1978

ראש השנה

ראש השנה הוא חג יהודי מהתורה הנחגג בימינו במשך יומיים בתאריכים א'-ב' בתשרי. במסורת היהודית מיוחסת לו חשיבות רוחנית עמוקה, והוא פותח את "עשרת ימי תשובה" המסתיימים ביום כיפור. ראש השנה הוא הראשון בארבעת חגי תשרי ואחריו חלים יום כיפור, סוכות ושמחת תורה (שמיני עצרת).

לפי המקור המקראי, החג נקרא "יום תרועה" ו"זיכרון תרועה" ונחגג יום אחד בלבד שבו שובתים ממלאכה ומקריבים קורבנות. השם "ראש השנה" נוסף בידי חז"ל, וכך גם שתי המשמעויות המרכזיות של החג המקובלות כיום במסורת היהודית: זהו יום הדין שבו אלוהים מעמיד למשפט את "כל באי עולם" ובו נפסק דינם על פי מעשיהם בשנה החולפת. המהות השנייה היא המלכת האל, ולפי מסורת זו בראש השנה ממליכים מחדש את האלוהים ומדגישים את מלכותו על העולם.

יומו השני של החג נוסף בשל הספק שהתעורר בעבר בנוגע למועד המדויק של תחילת החודש, שנקבע לפי מחזור הירח. ראש השנה נקרא גם כֶּסֶּה, לפי אחד הפירושים לציון הירח המכוסה שמתחיל להתגלות עם כניסת החג בא' בתשרי. בתקופת המקרא תשרי כונה החודש השביעי וסימן את תחילתה של שנה חקלאית חדשה, בעוד שניסן נחשב לחודש הראשון. מאוחר יותר התקבעו השם תשרי והיותו החודש הראשון בלוח השנה העברי, וכך העמיקה משמעותו של החג כראשית השנה החדשה.

תקיעת שופר ותפילות החג

תקיעת שופר היא המצווה המרכזית בראש השנה. למצווה הוצעו הסברים שונים ולפי אחד מהם מטרת השופר לעורר את הלבבות. תוקעים בשופר בשני ימי החג, מלבד ביום חג שחל בשבת. נהוג לתקוע בכל יום לפחות מאה תקיעות המחולקות לשלושה סוגי צלילים: תקיעה, שברים ותרועה.

בראש השנה מאריכים בתפילות מיוחדות, ומשתתפים בהן גם רבים שאינם מבקרים בבית הכנסת במהלך השנה. נוסחי התפילות שונים בין עדה לעדה והם כוללים פיוטים רבים בלחנים מגוונים. חלקים מיוחדים הנאמרים בתפילת מוסף, סמוך לתקיעה בשופר, הם "מלכויות", "זיכרונות" ו"שופרות" שתוכניהם מבטאים את מהות היום. תפילות החג מכונסות במחזורי תפילה ייחודיים לעדות השונות.

בערב החג יש הנוהגים לערוך טקס "התרת נדרים", ובחג אחר הצוהריים נהוג ללכת למקור מים (למשל ים, נחל או בריכה) ולומר תפילת "תשליך" להשלכה סמלית של החטאים. בסעודות החג רבים עורכים "סדר סימנים" ובו מברכים על סדרת מאכלים ברכות מיוחדות לשנה החדשה, ואחרים נוהגים לברך על מאכלים ספורים כמו רימון, תמר ותפוח בדבש.

ברכת "שנה טובה"

בראש השנה נוהגים לברך זה את זה בברכת "שנה טובה". מקור המנהג בתפיסה היהודית העתיקה שבראש השנה נפסק אם מזומנת לאדם שנה טובה או רעה. העדות המפורשת הראשונה לכתיבת איחולי "שנה טובה" איש לחברו נמצאה בתשובה שכתב הפוסק האשכנזי מהרי"ל במאה ה-14, המעידה על קיומו של המנהג בקהילות היהודיות בגרמניה. מהמאה ה-18 התפשט המנהג לקהילות נוספות במזרח אירופה, ובפרט בפולין. בסוף אותה מאה כבר קיבלו איגרות הברכה של חודש אלול דפוסים ייחודיים כגון נייר מכתבים מיוחד, ובמאה ה-19 נפוץ המנהג בקרב כל הקהילות האשכנזיות.

בספרייה הלאומית שמורים פריטים היסטוריים רבים הנוגעים להיבטים מגוונים של ראש השנה. בספרייה נאספו מחזורים נדירים עם ערך היסטורי רב, טקסטים בעלי השפעה על התרבות היהודית והישראלית, גלויות שנה טובה מיוחדות, לוחות שנה והקלטות של תפילות, פיוטים ושירים לחג. נוסף על כך, אפשר לעיין בסיפורים על החג בבלוג הספרייה וכן במערכי שיעור, תצלומים, מודעות ופשקווילים הקשורים לראש השנה.