ב-31 במרץ 1492 חתמו פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה על הצו המלכותי: על היהודים לבחור – להתנצר או לעזוב את ספרד.
גירוש יהודי ספרד סיים אלף וחמש מאות שנה לישיבתם בארץ זו. כובשים ושליטים שונים ידעה יהדות זו במשך כל אותה תקופה, החל בשלטון הרומי, אחריו הכיבוש הוויזיגוטי והמוסלמי, וכלה בכיבוש מחדש על-ידי הנוצרים במלכויות קסטיליה-ליאון ואראגון-קטלוניה. כל אותן שנים השכילה יהדות ספרד לבנות חיי ציבור שלא היו כדוגמתם בתולדות עם ישראל. אישים דגולים, חכמים ומלומדים, אנשי מדע, משוררים, פייטנים ואנשי הגות הביעו ביצירותיהם לא רק את ערגתם לעבר עמם אלא יצרו ערכי תרבות מיוחדים. רבנים גדולים ידעה יהדות זו והם שהטביעו את חותמם כפוסקי הלכה לכל בית ישראל. היו לה ליהדות זו גדולי אומה שפעלו בחצרות שליטים ומלכים, במלכות המוסלמים – כמו ר' חסדאי אבן שפרוט במאה העשירית, ר' שמואל הנגיד במאה שלאחריה וגם בחצרות מלכי ספרד הנוצרים ממש עד סוף ישיבתם של יהודים בארץ זו. הם שהשכילו להציג את ענייניה של היהדות ושימשו שליחיו של הציבור היהודי בפני השלטונות והיו דבריה שלה. אף היו מהם שיצאו בשליחות מטעם השלטון ושימשו לו כנציגים דיפלומטיים במשא ומתן פוליטי ורב אנפין.
יוצריה הגדולים תרמו תרומה מיוחדת במינה לציבור בכלל וליהדות בפרט. תערוכה זו, שהוצגה בשנת 1992 לציון 500 שנה ליהודי ספרד, מבקשת להציג מקצת פעלם, המשתקף באוספי הספרייה הלאומית ובמוזיאון ישראל בירושלים.
