מוצג מס' 1:
איגנסיו באואר אי לאונדאואר (Ignacio Bauer Y Landauer, 1961-1891) איש עסקים מלומד ופטרון תרבות, שימש במשך המחצית הראשונה של המאה העשרים נציג בית רוטשילד במדריד, וכן יושב ראש הקהילה היהודית. איגנסיו תרם לספריה הלאומית את ארכיונו האישי ומאות ספרים, חלקם נדירים, בעיקר בנושא היסטוריה של ספרד. לרגל מאה ועשרים שנה להולדתו וחמישים שנה לפטירתו אנו מקדישים לזכרו תערוכה וירטואלית קטנה זו.
מוצג מס' 2:
אף שההיסטוריה של ספרד או איספניה (Hispania) לא התחילה בכיבוש הרומי (218 לפני הספירה-456 לספירה), ועוד קודם לרומאים התישבו בה הפיניקים היוונים ותושבי קרתגו, הרי שרק הרומאים הצליחו לאחד את חצי האי תחת שלטון מרכזי אחד. הם חילקו את ספרד לשלושה מחוזות מינהלתיים (Baetica, Lusitania, Tarraconensis) והביאו אליה את התרבות, את השפה ואת הארכיטקטורה הרומית, ועם הזמן גם את הדת הנוצרית.
מוצג מס' 3:
תרשים האקוודוקט של העיר סגוביה שנעשה באמצע המאה השמונה עשרה. אקוודוקט זה נחשב כאחד מהמונומנטים הרומיים המרשימים בעולם.
מוצג מס' 4:
עם זאת, ספרד המודרנית נוצרה שנים מאוחר יותר. לאחר הרומאים הגיעו הויזיגותים (711-456) ולאחר מכן הערבים, אשר במאה השמינית כבשו כמעט את כל חצי האי האיברי. בצפון חצי האי, שם לא הצליחו הערבים לבסס את שלטונם, התאוששו הנוצרים והקימו ממלכות אחדות שמהם נותרו במאה השלוש עשרה ארבע. ממלכת קסטיליה ליאון, ממלכת אראגון, ממלכת נבארה וממלכת פורטוגל. המוסלמים הלכו ואיבדו בהדרגה את מאחזיהם, ואחרי סוף המאה השלוש עשרה שלטו רק במלכוּת גרנדה. כיבוש מלכוּת גרנדה בשנת 1492 על ידי המלכים הקתולים פרננדו ואיסבל הביא לסיום את תהליך דחיקת המוסלמים מחצי האי האיברי, אשר נקרא בקרב ההיסטוריוגרפיה הספרדית נוצרית בשם רקונקיסטה (כיבוש מחדש).
מוצג מס' 5:
ספרד של ימי הביניים הייתה אפוא מגוונת מבחינה מדינית, אך גם מבחינה תרבותית ודתית-אתנית. בחצי האי ישבו בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים, הן תחת שלטון מלכויות האסלאם והן תחת שלטון הממלכות הנוצריות. אוכלוסיות אלו קיימו ביניהם קשרים כלכליים ותרבותיים, והפכו את ספרד לארץ בעלת התרבות המפותחת ביותר באירופה, ולשער שדרכו חדרו דברי המלומדים והפילוסופים הערבים, ודברי הפילוסופים היוונים שתורגמו לעברית ולערבית עבור אירופה הנוצרית.
מוצג מס' 6:
כתובות הקבר על מצבתו של מלך קסטיליה וליאון פרננדו השלישי (1252-1217), כובש אנדלוסיה, אשר נשתמרו בקתדרלה של סביליה הן עדות לגיוון האתני והלשוני של ספרד בימי הביניים. אחת מהכתובות היא בשפה העברית.מוצג מס' 7:
ברבות הימים, לאחר שגורשו היהודים והמוסלמים, והאוכלוסייה הספרדית הפכה להיות כולה קתולית, התדרדרו גם לימודי העברית. ניתן לחוש בהדרדרות זאת בשיר זה אשר נכתב לכבוד כלולותיהם של יורש העצר קרלוס (לימים המלך קרלוס הרביעי) ומריה לואיסה לבית בורבון על ידי ההיסטוריון והסופר איגנסיו לופס דה איאלה (1789-1745)
מוצג מס' 8:
בנו של פרננדו השלישי היה אלפונסו העשירי (1284-1252) אשר נקרא בשם "החכם". מלך זה אסף בחצר מלכותו בטולדו מלומדים בני שלוש הדתות והטיל עליהם משימות תרבותיות מהשורה הראשונה, כגון עדכון הלוחות האסטרונומיים של האסטרונום תלמי ותרגום מיטב יצירתה של המדע והפילוסופיה הערבית ללטינית ולקסטיליאנית. בכך יצר מעין אקדמיה המשותפת לבני שלוש הדתות אשר פעלה למען קידום התרבות. בתקופת מלכותו נעשתה פעולת חקיקה מואצת שתוצאותיה הן ספר החוקים "שבעת החלקים" (las Siete Partidas), אשר נחשב מחייב בספרד ובאמריקה הלטינית במשך מאות שנים.
מוצג מס' 9:
אחת מהעבודות שהוצאו לפועל בחצרו של אלפונסו העשירי הייתה "ספר האבנים" (Lapidario), תרגום לקסטיליאנית של חיבורו הערבי של אבולאיה (Abolays) על תכונותיהן של האבנים. החיבור נערך על ידי יהודה בן משה הכהן, ממתרגמיו של אלפונסו.
מוצגים מס' 11-10:
הלוחות האסטרונומיים של אלפונסו העשירי.
מוצגים מס' 13-12:
כיבושה של מלכות גרנדה ואיחודן של מלכויות אראגוניה, קאסטיליה ונאברה תחת כתרם של המלכים הקתוליים פרננדו ואיסבל (1516-1474) יצרו את הבסיס הטריטוריאלי למדינת ספרד של היום. מלכים אלו בכופם שמד או גירוש על האוכלוסייה היהודית והמוסלמית, החליפו את אופיה של המדינה הספרדית החדשה ממדינה רב אתנית ודתית, למדינה קתולית אשר נשאה על שכמה את משא האורתודוכסיה הקתולית. בתמיכתם של המלכים הקתוליים יצא קולומבוס בשנת 1492 למסעותיו מתוך תקווה לגלות דרך ימית חדשה למזרח הרחוק. במקום להגיע למזרח הרחוק הגיע קולומבוס לאמריקה, ובעקבותיו במשך מאה שנה השתלטו הספרדים על רוב אמריקה הדרומית והמרכזית וייסדו שם מלכויות דוברות ספרדית הכפופות לכתר.
מוצג מס' 14:
בין השנים 1524-1519 נכבשה הממלכה האצטקית במקסיקו ובמרכז אמריקה על ידי חילות ספרדיים, בסיוע כוחות אינדיאניים מקומיים בהנהגתו של ארנן קורטס (Hernán Cortés).
מוצג מס' 15:
איור המקדש האצטקי הגדול בעיר טנוצטיצלן.מוצג מס' 16:
תרשים העיר מקסיקו סיטי העתיקה שנעשה במאה השמונה עשרה.
מוצג מס' 17:
תרשים העיר מקסיקו סיטי החדשה שנעשה במאה השמונה עשרה.
מוצג מס' 18:
תמונה מהווי הכיבוש. אינדיאנים הנמסרים כשבויי מלחמה לארנן קורטס, ביניהם מי שעתידה להיות פילגשו מרינה.
מוצג מס' 19:
תהליך הגילוי והקולוניזציה של אמריקה, העמיד לפני אנשי המדע האירופיים אתגרים לא פשוטים שנבעו מהצורך לשלב בין התפיסות המקראיות על העולם והאדם לבין התגליות החדשות ביבשת. אחד מהנושאים שעניינו את המלומדים היה שאלת מוצאם של האינדיאנים. כיוון שבאותה תקופה התבסס הידע על מוצאם של העמים על האמור בפרשת נח, ניסו המלומדים הספרדיים למצוא מוצא מקראי לאינדיאנים. בין הרעיונות שהוצעו היה אופיר, תירס ואפילו עשרת השבטים. את הדעות בנידון סיכם המלומד גרגוריו גרסיה (Gregorio García) בראשית המאה השבע עשרה.
מוצג מס' 20:
תהליך הכיבוש והקולוניזציה הספרדי היו טראומטיים במיוחד עבור האינדיאנים, אשר גוועו בהמוניהם הן עקב התעמרות הכובשים הספרדיים אשר הטילו על האינדיאנים חובות עבודה קשות, והן עקב המחלות שהביאו איתם הספרדים אשר המנגנון החיסוני של האינדיאנים לא עמד בפניהם. כנגד מעשי התעמרות אלו יצא הנזיר הדומיניקני, ולימים בישוף חבל ציאפס שבמכסיקו, ברטולמה דה לס קסס (Bartolomé de las Casas, 1566-1484) בחיבור בשם "על ההרס של העולם החדש" (La destrucción de las Indias). את החיבור אשר האשים את הקולוניזטורים הספרדים באכזריות וברשעות, מיהרו אויביה של ספרד לתרגמו לכל הלשונות האירופיות. ברבות הימים השפיע חיבור זה על תעמולת הזוועה הפרוטסטנטית האנטי-ספרדית. בספרד השפיע החיבור על חקיקתם של חוקים מיוחדים לאדמיניסטרציה של ממשלת אמריקה. חוקים אלו נחקקו במחצית המאה השש עשרה והעניקו לאינדיאנים הגנה מסוימת.
מוצג מס' 21:
כך ביבשת אמריקה. אולם במהלך המאה השש עשרה ובראשית המאה השבע עשרה, ספרד עצמה חיה בתקופה של פריחה תרבותית וכלכלית גדולה, אשר נקראה בשם "תור הזהב" (Siglo de Oro). אפשר לומר שספרד היתה המקום שבו פוּתח סגנון הברוק המאפיין את התקופה. באותו זמן נוצרו יצירות גדולות בכל תחומי הידע האנושי, ואף התפתחו תפיסות חדשות לגבי האדם והעולם. אחת מהיצירות הגדולות שנוצרו בספרד באותה תקופה היתה מהדורה פוליגלוטית של התנ"ך הכוללת את השפות עברית, ארמית, יוונית ולטינית. העבודה נעשתה באוניברסיטת אלקלה דה אנרס (Alcalá de Henares) תחת השגחתו של הקרדינל חימנס דה סיסנרוס (Jimenez de Cisneros). בעבודה זו לקחו חלק יהודים מומרים רבים (קונברסוס) אשר המירו את דתם בגירוש של 1492.
מוצג מס' 22:
דף משירת הים מתוך מהדורה פוליגלוטית זו.
מוצג מס' 23:
דף מספרו של המלומד אלוורו אלונסו ברבה (Alvaro Alonso Barba) על אומנות המתכות.
מוצג מס' 24:
גם הספרות והשירה הספרדית התפתחו מאוד בתור הזהב, ואחדים מהיוצרים המפורסמים ביותר של ספרד כגון קלדרון דה לה ברקה או מיגל דה סרוונטס חיו בתקופה זו.
מוצג מס' 25:
המוזות הקסטליאניות מכבדות את אחד מגדולי הספרות הספרדית במאה השבע עשרה, פרנסיסקו דה קוודו (Francisco de Quevedo).
מוצג מס' 26:
הפיכתה של ספרד למרכזה של אימפריה הצריך את הקמתה של בירה וחדשה קבועה, אשר תשמש כמקום מושבו העיקרי של המלך וכמרכז העצבים של ממלכותיו באירופה, באמריקה ובאסיה, אשר בהם השמש אינה שוקעת לעולם. בשנת 1561 החליט המלך פליפה השני לבחור במדריד לבירתו, אשר מכאן ואילך נחשבת בירתה של ספרד.
מוצג מס' 27:
האחו של סן פרמין (San Fermin) בפאתי מדריד של סוף המאה השבע עשרה.
מוצג מס' 28:
גם עריה האחרות של ספרד התפתחו והתרחבו הודות לתנופה הכלכלית והתרבותית והזהב שהגיע מאמריקה.
מוצג מס' 29:
העיר סביליה הפכה להיות במאה השש עשרה מרכז הסחר העיקרי של ספרד עם אמריקה ולאחת הערים העשירות בספרד.
מוצג מס' 30:
אחד מהמוסדות אשר אפיינו את ספרד של המאות השש עשרה והשבע עשרה היתה האינקוויזיציה הספרדית. מוסד זה הוקם בשנת 1480 על ידי המלכים הקתוליים פרננדו ואיסבל במטרה לשפוט ולהעניש את המומרים או האנוסים אשר נחשדו בקיומם של מנהגים יהודיים. עם הזמן התמודד המוסד עם איומים נוספים על האורתודוקסיה הקתולית מטעם הפרוטסטנטים או המתאסלמים. כאשר התמעטו הנאשמים מקרב שלוש הקבוצות האלה, עסקה האינקוויזיציה באישומים חמורים פחות, כגון גידופים כנגד האל והקדושים, ריבוי נשים, פיתוי בתא הווידוי ודברים כגון אלו.
מוצג מס' 31:
תרשים תהלוכת האוטו דה פה שצורף לספר.
מוצג מס' 32:
מותו של מלך ספרד קרלוס השני בשנת 1700, שם קץ לשלטונו של בית הבסבורג והעלה לשלטון בית מלוכה חדש, הוא בית בורבון. המלך החדש פליפה, בן אחיו של לואי הארבעה עשר, נאלץ להילחם במשך 14 שנה עם מועמד מתחרה מבית הבסבורג, הארכידוכס קרל מאוסטריה, שנתמך על ידי אנגליה, מלחמה אשר נודעה בשם מלחמת הירושה הספרדית. לאחר תום המלחמה ויתרה ספרד על נחלות הכתר הספרדי באירופה וגם הפסידה את גיברלטר, שעברה לרשות בריטניה, אך הותירה ברשותה את הטריטוריה האמריקנית.
מוצג מס' 33:
עלייתה לשלטון של השושלת הבורבונית שינתה את המדיניות הספרדית המסורתית, מאוריינטציה אוסטרית או מרכז-אירופית לאוריינטציה צרפתית. כתוצאה מכך החלו ההשכלה והאבסולוטיזם המלכותי נוסח צרפת לחדור לספרד. אחד מהאישיים הבולטים בהשכלה הספרדית במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה היה בניטו חרונימו פאיחו (Benito Jerónimo Feijoo). פאיחו, נזיר בנדיקטיני ומרצה באוניברסיטת אובידו, החל בשנת 1726 במאמץ ספרותי-תרבותי שלם לחנך מחדש את ספרד ברוח ערכי המהפכה המדעית שהתרחשה באירופה במאה השבע עשרה. בחיבוריו "זירת ביקורת כללית" (Teatro Crítico Universal) ו"מכתבים מחכימים ומסקרנים" (Cartas eruditas y curiosas) אשר התפרסמו בכרכים רבים עד למותו בשנת 1764, תקף פאיחו אמונות עממיות חסרות יסוד כגון הטענה שליהודים יש זנב, קרא לזניחת המתודה הסכולסטית למען שיטות המחקר האמפיריות-מדעיות שמעבר להרי הפירנאים וקרא לבני עמו ללמוד צרפתית על מנת להתעדכן בחידושי המדע והמחקר.
מוצג מס' 34:
במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה התחוללו בספרד רפורמות רבות שמטרתן לרכז את השלטון בידי הכתר ולעודד את התרחבות התעשייה והמסחר. במהלך המאה בוטלו הזכויות המיוחדות של אזורים מסוימים בספרד, כגון האזורים השייכים למלכות אראגון. בוטל המונופול של קאדיס על המסחר עם אמריקה, הושג הסכם עם הוותיקן שאִפשר לכתר להציע בישופים לאישור, ונעשו מאמצים על מנת להחליש את יכולת הגילדות לפקח על החברים בהן. כדי לעודד את התפתחות המסחר והתעשייה הוקמו חברות מקומיות לעידוד המלאכה והמסחר שנקראו ידידי הארץ (Amigos del País), והוצאו לפועל עבודות ציבוריות גדולות. כדי לעודד את העיסוק במלאכה ביטל המלך קרלוס השלישי את האיסור על אצילים לעסוק במלאכות (1783).
דף מס' 35:
הרפורמות גם עודדו את פיתוח המדעים.
