אוצרות מן העולם הנוצרי

מה בספרייה אוספים וארכיונים קטלוגים ומאגרים הספרייה הדיגיטלית חינוך מוזיקה

English עברית العربية

סודותיו של ניוטון

ספרד בספרייה

ולטר בנימין – 120 שנה

הרמן הסה – 50 שנה למותו

80 שנה לשריפות הספרים

הקנון האקספרסיוניסטי

אוסף אליזבת' אנה גורדון

אוצרות מן העולם הנוצרי

הספרייה הלאומית היא הספרייה המובילה בעולם בכל הקשור לנכסי התרבות והרוח של העם היהודי ושל החברה בישראל. בנוסף לכך, בין אוספי הספרייה ישנם גם פריטים רבים שמקורם בעולם הנוצרי, ביניהם גם אוצרות ייחודיים. חלק גדול של הפריטים מקורם בארצות אירופה. עם זאת, הספרייה מחזיקה גם בכתבי יד ייחודיים שמוצאם בקבוצות שונות במזרח. הפריטים הללו לא נרכשו על ידי הספרייה, אלא ניתנו לה במתנה במהלך שנות קיומה על ידי תורמים נדיבים שהפריטים הללו נכללו בין אוצרותיהם. לכל פריט סיפור ייחודי משלו, אך רק לעיתים זכינו שיגיע הסיפור לידינו; לעיתים נותרים תולדותיו של כתב היד עלומים. לרגל ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס בסוף חודש מאי 2014, בחרנו להציג בפניכם מספר כתבי יד נוצריים נבחרים מאוצרות הספרייה.

בולה של האפיפיור פיוס הרביעי שניתנה בותיקן ב-6 במאי 1565
בולה אפיפיורית היא מסמך רשמי שניתן מטעמו של האפיפיור. הבולה קיבלה את שמה על שמו של החותם (BULLA) שהיה מחובר למסמך בשרוך. הבולה עצמה הייתה חותם עשוי בדרך כלל עופרת (במקרים יוצאי דופן זהב), והשרוך לעתים עשוי ממשי, ולעתים מחבל פשוט יותר. בבולה שלפנינו, האפיפיור מעניק פריבילגיות קרקעיות לבישוף של נרני (NARNI) שבחבל אומבריה שבאיטליה. בצדו האחד של החותם מופיע שמו של האפיפיור פיוס ה-IV, ואלו בצדו השני מופיעים שני השליחים שפעלו ברומא, פטרוס (SPE – Sanctus Petrus) ופאולוס (SPA – Sanctus Paulus) וביניהם הצלב על גבעת הגולגותא. דגם זה היה מקובל בימי הביניים והוחלף ברנסאנס. לרשומה בקטלוג

כתביו התיאולוגיים של אייזק ניוטון
אייזק ניוטון (1727-1642), שנחשב לגדול הפיזיקאים בכל הזמנים, עסק בנושאים רבים מלבד פיזיקה, ובכללם פרשנות כתבי הקודש, מבנה המשכן והמקדש, תאולוגיה, חישובי קיצין, אלכימיה והיסטוריה עתיקה. ניוטון האמין כי כתבי הקודש מכילים ידע מוצפן של תרבויות עתיקות; הוא ניגש לחקירתם באותה שקדנות המשתקפת בעבודתו המדעית, והתייחס למדע באותו להט דתי ואף ראה עצמו כעין נביא. בעוד שבתחום עבודתו של ניוטון בפיזיקה לא נותרו כלל טיוטות מכתביו, בתחומי עבודתו האחרים נותרו בידינו טיוטות רבות המעניקות לנו מבט מרתק על הסדנה הרוחנית שלו. כתבים אלה מעניינים במיוחד שכן הם מעוררים לחשיבה מחודשת לגבי הניגודים המקובלים: דת ומדע, חדשנות ומסורת, רציונליות ואי-רציונליות. כתביו הלא-מדעיים של ניוטון נמכרו בשנת 1936 במכירה פומבית של בית המכירות סות'ביס בלונדון. מיד לאחר המכירה, שני מלומדים רכשו את המסמכים מסוחרים: הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, והמזרחן אברהם שלום יחזקאל יהודה (1951-1877). יהודה ציווה את כתבי היד של ניוטון (כמו גם כתבי יד אחרים שהיו ברשותו) למדינת ישראל. האוסף הגיע אל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בשנת 1969, והוצג בתערוכה בספרייה הלאומית בשנת 2007.

מפת המזרח התיכון (1680-1670 לערך)
מפה זו של המזרח התיכון שניוטון שירטט היא חלק מחיבורו המוקדם על ההתגלות (חזון יוחנן). ניוטון הוסיף את המפה כדי להראות את הגאוגרפיה של האזור שיעמוד במוקד ההתרחשות של אירועי השופר החמישי והשישי (חזון יוחנן, פרק ט'). ניוטון סבר שתקופה זו מנבאת את עליית האסלאם (השופר החמישי) והאימפריה העות'מאנית (השופר השישי), שניהם כוחות שהאל שלח כעונש לנצרות הכופרת. בכיתוב מסביב למפה ניוטון דן גם בצלאח אל-דין (1193-1138) ובהופעת המנהיג המונגולי צ'ינגיס חאן (מת בשנת 1227), אשר זרע הרס בציביליזציה האסלמית הערבית-תורכית. ניוטון האמין כי אירועים אלו הם גילוייה של השגחה עליונה. ניוטון מזהה את המחוזות של אסיה (קוניה), סוריה (דמשק), מוסול ומַיאפַרִקין (מרטירופוליס) עם ארבעת המלאכים היוצאים לחופשי על נהר הפרת במהלך מאורעות השופר השישי (חזון יוחנן ט', י"ד), ומציין את הערים הראשיות של מחוזות אלו בבירור במפה. עוד משורטטים על המפה הים התיכון, הפרת והחידקל, והערים אל-חמאה, חלב, תִכְּרית, בגדד ובבל. ניוטון גם ציין בספרות את קווי הרוחב והאורך בשוליים השמאליים והעליונים. ציון קווי הרוחב תואם את השיטה המודרנית אך שיטת ציון קווי האורך שונה מן השיטה הנקוטה כיום.

ספרי שעות

ספרי שעות הם ספרי תפילה אישיים שהיו נפוצים מאד בימי הביניים. המונח ספרי שעות מקורו במונח הלטיני LITURGIA HORARUM ("עבודת השעות"), והוא מתייחס לתפילות הנערכות בשעות קבועות, כפי שנערכו התפילות במקדש (ר' התייחסות לכך במעשי השליחים ג' 1). ספרי השעות כוללים בעיקרם קטעים מספרי הבשורה בברית החדשה, מזמורי תהילים ותפילות המותאמות לחגים ולאירועים שונים. בנוסף, בתחילת הספר מופיע לוח שנה הכולל את החגים וימי הקדושים המקובלים אצל מי שעבורו נעשה הספר.

ספרי השעות היו נפוצים ביותר בימי הביניים המאוחרים, ולעיתים קרובות ניתנו לנשים כמתנת חתונה. בין ספרי השעות היו ספרים פשוטים ביותר, ואילו אחרים, ובמיוחד אלו שנעשו עבור נשים מן המעמד הגבוה, היו מאוירים בשפע של עיטורים וציורים והיו יקרי ערך.

בספרייה הלאומית ישנם מספר ספרי שעות ייחודיים מן המאה ה-15 שנרכשו על ידי אברהם שלום יהודה ונתרמו על ידו לספרייה.

שתי דוגמאות לספרי שעות הן "Horae canonica" ו-"Horae". דוגמה מרהיבה במיוחד היא ספר השעות מהמאה ה-15, מהעיר ברוז' שבבלגיה (מסביבות השנים 1450-1420), שאנו מביאים כאן תמונות אחדות מתוכו:

שני מלאכים מעלים מקברן השמימה שתי נשמות שקמו לתחייה

היירונימוס הקדוש, מתרגם הוולגטה בשולחן עבודה ולצדו האריה

המלאך מיכאל שוקל את הנשמות ביום הדין

גיאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון

שני מלאכים מעלים מקברן השמימה שתי נשמות שקמו לתחייה

היירונימוס הקדוש, מתרגם הוולגטה בשולחן עבודה ולצדו האריה

פשיטתא – תרגום ארמי-סורי של המקרא

"פשיטתא", היינו התרגום הפשוט, נעשה כנראה בראשית המאה השנייה, לצרכי הקהילה היהודית בצפון-מזרח סוריה ובמסופוטמיה. עם עלייתה של הנצרות במסופוטמיה, מהמאה ה-3 ואילך, אומץ תרגום זה על ידי הקהילות הנוצריות הסוריות והוא משמש אותן עד עצם היום הזה. הלשון הסורית שבה דברו הקהילות הללו היא ניב מזרחי של הארמית, ואילו הכתב הסורי הוא ענף של הכתב הארמי הנפוץ ("כתב אשורי" במקורות; הכתב העברי המרובע בימינו) שלפי האגדה אומץ על ידי עזרא הסופר במקום הכתב העברי הקדום, כתב דעץ, שהשומרונים ממשיכים להשתמש בו עד היום.

כתב היד שלפנינו, הכולל את ספרי נביאים אחרונים (ישעיה, תרי-עשר, ירמיה, איכה ויחזקאל) הוא אחד העותקים היותר קדומים של הפשיטתא בעולם. הוא נכתב בכתב סורי קלאסי (Estrangelo) על גבי קלף, במאה ה-9, ככל הנראה בעיר Edessa שבדרום-מזרחי תורכיה, היא העיר אורפא. כתב היד ניתן לספרייה במתנה על ידי הגב' אריקה יסלזון, בשנת 1995.

וולגאטה (Vulgata)

וולגאטה הוא שמו של תרגום המקרא והברית החדשה ללטינית שנעשה על ידי אב הכנסייה היירונימוס הקדוש (347-420 לספירה). התרגום נעשה על פי בקשתו של האפיפיור דמאסוס הראשון שביקש מהיירונימוס לשפר את התרגום הקיים ללטינית שהתקרא לאחר החלפתו בוולגאטה: "התרגום הישן" (Vetus Latina).

השם וולגאטה הוא קיצור של: versio vulgata, כלומר הגרסה הנפוצה. שם זה הוענק לתרגום רק במאה ה-13 כאשר אכן הפך לתרגום המקובל ביותר במערב אירופה.

כתב היד שלפנינו, שנכתב על קלף בצרפת במאה ה-13, מכיל גרסה מלאה של הוולגאטה. הכתיבה סמי-גותית רהוטה, אותיות הפתיחה גדולות ומקושטות והוא כולל עיטורי קולמוס רבים ועדינים באדום וכחול. כריכת העור עם הטבעות הזהב היא מאוחרת.

כתב היד צווה לספרייה על ידי צ'רלס רוזנבלום מפיטסבורג (ארה"ב) ונמסר לספרייה בשנת 1974.

לעיון בפריט >>

תיאור המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל בכתב יד סרבי אורתודוכסי, 1662

התיאור שלפנינו שייך לסוגה הקרויה פרוסקינטריה (ביחיד "פרוסקינטריון", מילה שמשמעותה ביוונית [ספר] עלייה לרגל). בעולם היווני-אורתודוכסי קיים מגוון גדול של כתבי יד ומהדורות מודפסות המתבססים כולם בשינויים אלה ואחרים על נוסח אחד וסדרת איורים קבועים. הטקסט והאיורים מתארים את המקומות הקדושים של הכנסייה היוונית-אורתודוכסית שבהם מבקרים עולי הרגל, בני כנסייה זו, בארץ הקודש. נראה כי מקורו של הנוסח בכנסייה האורתודוכסית בירושלים, וכי רבים מכתבי היד אף הועתקו במקום. אף כי רוב הפרטים בסוגה זו כתובים יוונית, תורגם הנוסח גם לשפות אחרות לשימושן של קבוצות המאמינים השונות.

כתב היד שלפנינו כתוב דווקא באותיות קיריליות, בשפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה שניכרות בה השפעות הלשון הסרבית.

כתב היד פותח במשפט:
"עליה לרגל לקבר האלהים המכובד ולמקומות הקדושים בעיר הקדושה ירושלים". בכתב היד מצוין כי הוא הועתק ואויר על ידי גבריאל פאדיץ' בירושלים, 1662. הוא כולל 34 ציורים של האתרים המתוארים בצבעי שחור, אדום, כחול-כהה וצהוב.

ספר תהילים בגעז

במשך הדורות פסקה הגעז להיות מדוברת בפי העם והפכה להיות לשון הקודש של הכנסייה האתיופית.

כתב הגעז פותח בהשפעת הכתב הדרום-ערבי, תוך תוספת אותיות, ושינויי צורה של האותיות בהתאם לתנועות הקיימות בשפה ולשינוי כיוון הכתיבה, שבהשפעת היוונית הוא משמאל לימין.

עם קבלת הנצרות, בתחילת המאה ה-4, הוחל בעיר הקודש אקסום בתרגום המקרא ללשון געז, כנראה על פי תרגום השבעים ותרגומים יווניים-יהודיים אחרים (עקילס, סומכוס, תיאודוטיון); זאת ככל הנראה כתוצאה מן הקשר עם אלכסנדריה, שממנה הגיעה הנצרות לאתיופיה.
המקרא בלשון געז, המשמש בכנסיה האתיופית, היה גם בשימושם של יהודי אתיופיה ("ביתא ישראל").

כתב היד שלפנינו הוא של ספר תהילים. ספר תהלים זה כולל בסופו גם עשר שירות, המלוקטות מן התנ"ך והברית החדשה, בהתאם למסורת תרגום השבעים אצל הנוצרים המזרחיים.
כתב היד כתוב על קלף והוא מן המאה ה-15-14. הכריכה עשויה לוחות עץ.

היסטוריה ארמנית של העולם
לפנינו כתב יד ארמני יחידאי מהודר שכותרתו "קיצור ההיסטוריה הקדושה מבריאת העולם ועד סוף הברית החדשה". כתב היד הועתק בשנת 1693 לספירה בכנסייה שבטִיגְרַנוֹקֶרְט בירתה העתיקה ממלכת ארמניה. בכתב היד איורים רבים. הבולט ביניהם הוא איור הפתיחה המוצג כאן, המציג את גן העדן על עציו וארבע הנהרות שבו. מעל גן העדן מרחפת מלמעלה דמות השילוש הקדוש על כיסא הכבוד, הנישא על ידי ארבעת האוונגליסטים, וסביבו השרפים האומרים "קדוש, קדוש, קדוש..." (ישע' ו' 3). בחלקו התחתון של הדף, מתחת לאיור מוזהב, מעוטרת האות הראשונה בכתב זואומורפי (בצורת חיות), והמשך השורה כתובה ב"אותיות ציפורים". כתב היד נתרם לספרייה הלאומית על ידי Sir Lionel Penrose בשנת 1935.