על המרכז לאמנות יהודית
"איננו יכולים להחיות קהילות שאינן ועמן כל נכסי התרבות שלהן, אולם באפשרותנו לשמר את זכרן על ידי תיעוד ומחקר של תרבותן החזותית, על כל הבטיה"
חזון זה הוביל את חתן פרס ישראל פרופ' בצלאל נרקיס ז"ל להקים את המרכז לאמנות יהודית בשנת 1979 כמרכז מחקר באוניברסיטה העברית, שמטרתו לשמר את המורשת האמנותית של עם ישראל באמצעים וירטואליים.
במשך יותר משלושים שנה המרכז הוציא לפועל פרויקט מקיף ורחב ממדים של תיעוד השרידים שנותרו לאחר מלחמת העולם השנייה ושנות השלטון הקומוניסטי. הרס וחורבן מאפיינים את מצבם של מאות בתי כנסת במזרח אירופה ושל עוד אלפים אחרים ברחבי העולם. עד כה תיעד המרכז שרידים של מורשת יהודית בכ-42 ארצות. במטרה להקיף כל היבט של התרבות היהודית החזותית, תועדו גם פריטים קיימים שלא נחשפו לציבור. כך למשל תועדו כתבי יד מצוירים עתיקים שהיו ספונים במרתפי ספריות או תשמישי קדושה שנחבאו במוזיאונים או באוספים פרטיים.
בכל שנות קיומו של המרכז היו אנשיו במרוץ נגד הזמן, בניסיון מתמיד להגיע למקומות שבהם נותרו שרידים. פעמים רבות הם הגיעו ברגע האחרון, לפני שדחפורים החלו לנגוס כתלים של בית כנסת מסוים או לפני שמבנה בית כנסת אחר נמכר כדלא-ניידי לכל המרבה במחיר. גם אל תשמישי הקדושה צריך היה להגיע טרם הצגתם במכירות פומביות, רגע לפני שהם נעלמו מעיני הציבור.
החוקרים צילמו, תיעדו באורח קפדני, מחשבו את המידע והציגו אותו באמצעים וירטואליים. כך נחשף רוחב היריעה של התרבות החזותית של קהילות שאבדו, וכל העושר הרב הזה נשמר לדורות הבאים. כל התיעוד, ובכללו תיאורי טקסט מפורטים, תכניות אדריכליות וצילומים, נמצא בארכיוני האינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס שהוא מאגר הנתונים הגדול, השיטתי והמקיף ביותר בעולם של אמנות יהודית. בשלב זה האינדקס מכיל כ-200,000 מסמכים על אודות פריטים מכל רחבי הגלובוס – ממטבע עתיק בודד ועד מתחם שלם של בתי כנסת.
העלאת ארכיוני המרכז לאתר הספרייה הלאומית תשמר את כל החומר האצור בהם ובאותה עת גם תחשוף ותנגיש את אותו מידע יקר מפז אשר נאסף בעמל רב על ידי המרכז לאמנות יהודית. בכך ייפתחו אפשרויות למחקר אקדמי ושימוש רחב בחומרים השמורים לדורות. עולם חדש יתגלה בפני דור צעיר שילמד להכיר את מורשתו, ועולם ישן יעלה מאוב לאלה שעוד זוכרים אותו משחר ילדותם ונעוריהם.