פרשת שלח לך

 עם ניקוד, טעמים, מסורה גדולה וקטנה

​פרשת שלח לך (במדבר, פרקים י"ג-ט"ו). כתב יד שנכתב על קלף, ככל הנראה בפרס, בשנת 1106. הטקסט כולל ניקוד, טעמים ומסורה גדולה וקטנה. כתב היד כולל 34 דפים בגודל 122x105 מ"מ. הטקסט כתוב בכתיבה מזרחית מרובעת, שבע שורות בכל עמוד. כתב היד כרוך בור חום על לוחות של עץ. בכריכה מוטבע עיטור בצורת תשלובת גיאומטרית.

 

באשר לנוסח, הרי שבמקומות אחדים הוא משמר את מסורת בן נפתלי, בעוד שהמסורת שגברה בסופו של דבר הייתה מסורת בן-אשר. אהרן בן-משה ומשה בן-נפתלי, שחיו במאה ה-10, היו חלוקים באשר לאחדים מכללי המסורה, כלומר על הדרך שיש לקרוא ולנקד מקומות מסוימים בתורה. שניהם היו חלק מהמסורה הטברנית, והמחלוקת ביניהם נגעה למשל לקריאת השם "יששכר" – כשבן-אשר טוען שיש לקרוא "ישכר" ובן-נפתלי מצדד בהיגוי "יששכר".

 

מנהג העתקתן של פרשות בודדות מן המקרא מבטאת ככל הנראה השפעה מוסלמית, שכן בקרב המוסלמים מקובל להעתיק קטעים מן הקוראן. גם העיטורים בכתב היד דומים לעיטורים בספרי קוראן מזרחיים מאותה התקופה, ראשית המאה ה-12. סימן נוסף להשפעה מוסלמית ניכר בתחילצת הפרשה, בעיטורים השאולים מהעיטורים המשמשים לסמן סופי פסוקים בקוראן. בראש כתב היד וגם בסופו יש דפי "שטיח" בתבנית של דלתות-שער בצבעי זהב, כחול ומעט אדום, בשילוב דגמים גיאומטריים וצורות צמחים.

 
כתב היד של הפרשה כולל ארבעה סדרים לפי החלוקה התלת-שנתית שהייתה נהוגה בארץ ישראל. מתחת לכל סדר מופיעה אות ס' מעוטרת. בארץ ישראל היו מסיימים את קריאת התורה בכל שלוש שנים, ואילו בבבל היו קוראים את התורה במחזור של שנה אחת בלבד.
 
הערה בטקסט עצמו מזהה את המעתיק, המנקד והמוסר, יצחק בן אברהם הלוי: "אני יצחק בן אברהם הלוי כתבתי ונקדתי ומסרתי בעזרת שדי אלף תי"ח לשטרות", ולידו בכתב אחר כתוב: "על פי שנת היצירה ארבעת אלפים ושמונה מאות וששים וששה ליצירה, ד' תתס"ו".

 

פרשת שלח לך