אוספים וארכיונים > ארכיונים > הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי > אוספים > ארגונים > לשכת המידע המרכזית להגירה ליהודי המזרח הרחוק (DALJEWCIB)

לשכת המידע המרכזית להגירה ליהודי המזרח הרחוק (DALJEWCIB)

​"לשכת המידע המרכזית לנפגעי מלחמה יהודיים במזרח הרחוק" נוסדה ב-1917 על ידי סאם מייסון, שליח מיוחד שנשלח על ידי היא"ס בניו יורק לטפל בבעיות הפליטים המנסים להגיע לאמריקה (ולארצות אחרות) דרך המזרח הרחוק. המשרד הראשי הוקם בחרבין, אבל סניפים נפתחו ביוקוהאמה שביפן ובוולאדיווסטוק שבברית המועצות, וכן במקומות אחרים באזור. זמן קצר לאחר היווסדה, שיבשה מלחמת האזרחים בברית המועצות את כל התקשורת מהמערב, ולמשך קצת יותר משנה, הדרך היחידה ליצירת קשר עם קרובי משפחה בברית המועצות הייתה למעשה דרך סין. בזמן הזה הייתה לשכת המידע המרכזית בקשר עם ארגונים יהודיים רבים בסיביר ובחלקים אחרים של ברית המועצות וסיפקה מעין חלון לעולם זה, שמלבד זאת היה סגור.

 
הלשכה שינתה את שמה הרשמי ל"לשכת המידע המרכזית להגירה ליהודי המזרח הרחוק" בשנת 1923 ולקחה את המען למברקים שלה "Daljewcib", כשם הארגון לצרכי היומיום. בתקופה הזאת נעשה מקס בירמן מעורב בעבודת הלשכה וניהל אותה עד פירוקה, כ-25 שנה מאוחר יותר.
 
החל מאמצע שנות ה-30 החלה הלשכה לחפש תעסוקה לפליטים יהודיים ממוצא גרמני שביקשו להימלט מרדיפת הנאצים. היא טיפלה בכמה אלפי מקרים כאלה ושלחה פליטים למקומות שונים ברחבי המזרח הרחוק. הלשכה, שהייתה קשורה להיא"ס משנת 1918, עבדה כעת בשיתוף פעולה צמוד ביותר עם ארגון הגג לפליטים יהודיים, "היצ"ם" (מיזוג של היאס, יק"א וארגון Emigdirect מברלין). החל משנת 1938, החל מספר הפליטים המבקשים מקלט לגדול, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצטרפו פליטים ממזרח אירופה ליהודים הגרמניים. עם כיבוש חרבין בידי היפנים בתחילת שנות ה-30 הידרדר מצב היהודים בה, עד שבספטמבר 1939 העבירה הלשכה את משרדה הראשי לשנחאי. באותה תקופה נותרה שנחאי אחד המקומות הבודדים שהכניסה אליהם ליהודים הייתה קלה יחסית.
 
במהלך השנים 1939 ו-1940 המשיכו יהודים להציף את שנחאי, ועם פרוץ המלחמה באוקיינוס השקט היו בה כ-19,000 פליטים יהודיים. בשנים הראשונות של המלחמה הייתה הלשכה במגע עם כמה ארגוני הגירה יהודיים, הן בברלין והן בארצות אחרות תחת שליטת הנאצים. הלשכה גם ניהלה תכתובת עם ארגוני פליטים יהודיים בארצות ניטרליות ועם הצלב האדום בז'נבה. עם התקדמות המלחמה, נעשתה תנועת פליטים בלתי אפשרית, ומשימתה העיקרית של הלשכה הפכה להיות ההגנה על הפליטים היהודיים בשנחאי.
 
בסוף המלחמה, הייתה הלשכה חלק מרשת כלל-עולמית של ארגונים שניסו לאתר פליטים יהודיים ועבדה קשה כדי לשכן את פליטי שנחאי בארצות בטוחות. עבודה זו נמשכה מספר שנים לאחר תום המלחמה.
 
האוסף מכיל 210 תיקים מנהלתיים וקרוב ל-3,400 תיקים אישיים.