רומא, איטליה, 1771

 

רומא, איטליה, 1771

 
 

כתובה מפוארת זו מייצגת נאמנה את תקופת הפריחה הגדולה של איור כתובות בקרב הקהילה היהודית של רומא במחצית השנייה של המאה הי"ח. למרות תנאי החיים הקשים של היהודים במעוז הנצרות תחת חסותו של האפיפיור, בני הקהילה -בייחוד העשירים שביניהם- השתדלו להזמין כתובות נאות ומושכות.  

 

עיטורי הכתובה ברומא כללו לעתים קרובות דמויות אליגוריות אשר סימלו תכונות, מושגים, מקומות, וכן הלאה. האומנים העממיים השתמשו בספרי הדרכה פופולריים בהם היו מסודרות האליגוריות על-פי סדר אלפביתי באיטלקית. אומני הכתובות בחרו מספרים אלה את האליגוריות שסמלו תכונות המתאימות לערכי הנישואין, וכמו בכתובה שלפנינו, זיהו אותן עפ"י שמן האיטלקי – ממש כפי שהדבר נעשה בספרי ההדרכה. 

 

מלבד אליגוריות, כתובות רומא מעוטרות בנושאים אהובים מן המקרא. לעתים נושאים אלה מתארים סיפורי גבורה וחסידות של דמויות מקראיות, אשר נבחרו כדי לשמש מופת לחתן ולכלה שנשאו את שמות הגיבורים המתוארים. דרך נושא זה מוצגת הפעם ירושלים בכתובה. 

 

החתן הוא ידידיה חיים בן דוד בון די. ידידיה הוא עפ"י המדרש שמו של שלמה המלך שהיה ידיד האל. לפיכך צייר אומן הכתובה בקרטוש הגדול שמעל טור הטקסט סצינה מחיי שלמה המלך: מלכת שבא באה לבקר את המלך. המלכה, כתר לראשה, צועדת לקראת המלך היושב על כיסאו בארמון המהודר משמאל. הכיתוב בראש התמונה מצטט את הפסוק: "ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה" (מלכים א' י:4). זהו אם כן תיאור דמיוני נדיר באמנות היהודית של ארמון שלמה שנבנה ליד בית המקדש שלו בירושלים.

 

מעניין לציין, לבסוף, כי ידידיה בון די התאלמן או התגרש שנים ספורות לאחר נישואיו המונצחים בכתובה זו והתחתן שוב בשנת 1775. אותו אומן עלום שם נקרא בשנית לקשט את כתובתו של ידידיה, השמורה באוסף פרטי באיטליה.  

 

הסכימה העיטורית דומה מאד לכתובה של הספרייה הלאומית - אך במקום מלכת שבא אייר האומן את משפט שלמה (מלכים א' ג:-28).

 

 
  

 

רומא, איטליה, 1771

  רומא, איטליה, 1771  

 

רומא, איטליה, 1771

 
 

כתובה מפוארת זו מייצגת נאמנה את תקופת הפריחה הגדולה של איור כתובות בקרב הקהילה היהודית של רומא במחצית השנייה של המאה הי"ח. למרות תנאי החיים הקשים של היהודים במעוז הנצרות תחת חסותו של האפיפיור, בני הקהילה -בייחוד העשירים שביניהם- השתדלו להזמין כתובות נאות ומושכות.

 

עיטורי הכתובה ברומא כללו לעתים קרובות דמויות אליגוריות אשר סימלו תכונות, מושגים, מקומות, וכן הלאה. האומנים העממיים השתמשו בספרי הדרכה פופולריים בהם היו מסודרות האליגוריות על-פי סדר אלפביתי באיטלקית. אומני הכתובות בחרו מספרים אלה את האליגוריות שסמלו תכונות המתאימות לערכי הנישואין, וכמו בכתובה שלפנינו, זיהו אותן עפ"י שמן האיטלקי – ממש כפי שהדבר נעשה בספרי ההדרכה.

 

מלבד אליגוריות, כתובות רומא מעוטרות בנושאים אהובים מן המקרא. לעתים נושאים אלה מתארים סיפורי גבורה וחסידות של דמויות מקראיות, אשר נבחרו כדי לשמש מופת לחתן ולכלה שנשאו את שמות הגיבורים המתוארים. דרך נושא זה מוצגת הפעם ירושלים בכתובה.

 

החתן הוא ידידיה חיים בן דוד בון די. ידידיה הוא עפ"י המדרש שמו של שלמה המלך שהיה ידיד האל. לפיכך צייר אומן הכתובה בקרטוש הגדול שמעל טור הטקסט סצינה מחיי שלמה המלך: מלכת שבא באה לבקר את המלך. המלכה, כתר לראשה, צועדת לקראת המלך היושב על כיסאו בארמון המהודר משמאל.  הכיתוב בראש התמונה מצטט את הפסוק: "ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה" (מלכים א' י:4). זהו אם כן תיאור דמיוני נדיר באמנות היהודית של ארמון שלמה שנבנה ליד בית המקדש שלו בירושלים.

 

מעניין לציין, לבסוף, כי ידידיה בון די התאלמן או התגרש שנים ספורות לאחר נישואיו המונצחים בכתובה זו והתחתן שוב בשנת 1775. אותו אומן עלום שם נקרא בשנית לקשט את כתובתו של ידידיה, השמורה באוסף פרטי באיטליה.

 

הסכימה העיטורית דומה מאד לכתובה של הספרייה הלאומית - אך במקום מלכת שבא אייר האומן את משפט שלמה (מלכים א' ג:-28).

 
  

 

רומא, איטליה, 1771

 חזרה לתערוכה רומא, איטליה, 1771  

 

 דפדפו בין פרטי התערוכה