הקיצוב והצנע מקשים על עקרת הבית
רוב משקי הבית הפרטיים בשנים אלה התנהלו בצניעות. בשנות מלחמת העולם השנייה הנהיג השלטון הבריטי מדיניות קיצוב, אך קשה יותר הייתה תקופת הצנע שהונהגה בשנותיה הראשונות של המדינה. משטרי הצנע הטילו אחריות כמעט בלתי אפשרית על עקרות הבית. הן נדרשו לשתף פעולה עם החוקים וגם לספק לבני ביתן ארוחות משביעות, ויותר מכך – מאוזנות מבחינת הרכבן.
ntitled 2
עבודת הבית היו קשות ואינסופיות. אך אם עבודת הנשים "הוותיקות" הייתה קשה, קל וחומר קשה היתה עבודת הנשים בעלות המשפחה שעלו לישראל בשנות ה-50 וניהלו את משק ביתן בצריפים, בפחונים ובאוהלים.
עבודות הבית נעשו ללא מכשירים שיכלו להקל על העבודה. מקרר חשמלי היה רק בבתים בודדים, ולעיתים גם מקרר קרח לא היה בהשיג יד; הבישול התבצע על גבי פרימוס ופתיליה. עבודות הניקיון נעשו עם מים קרים מאחר וחימום המים היה יקר ומסובך; הכביסה נעשתה ביד, תוך שפשוף הבגדים על גבי לוח מתכת גלי. הבדים הלבנים והמצעים הורתחו, הוכחלו בחומר שהגביר את הצבע הלבן וחלקם הושרה בעמילן. כל הבגדים, המצעים ואף ממחטות הבד, היו אמורים להיות מגוהצים.
העבודות כללו גם את הקניות בשווקים, בחנויות המכולת והירקות, את העמידה בתורים, ניהול משא ומתן עם המוכרים על משטר התשלומים המשפחתי, ולבסוף את נשיאת הסלים הביתה (לעיתים גם את "בלוק" הקרח), ובימי המחסור גם חיפוש אחר המצרכים החסרים, לפעמים בשוק השחור.