עקרת הבית: בין גורל ומקצוע

גיבורת הבית המודרני

"עקרת הבית" של המאה ה-20 הייתה גיבורת הבית המודרני. קודמותיה במאה ה-19 לא טרחו בגופן בעבודות הבית, אלא ניהלו אותו ופיקחו על עבודת המשרתות. אך עם התרחבות המהפכה התעשייתית, הנשים העניות העדיפו להשכיר את כוחן למקומות העבודה החדשים, וכך בעלת הבית הבורגנית מצאה עצמה מגויסת בגופה לעבודת הבית.

לצד הדמות החדשה צמחה קטגוריה חדשה של ידע: "כלכלת בית". הידע הביתי המודרני שילב בין תזונה, בריאות, בישול, והנחלתה של תרבות ראויה לבני המשפחה.

אישה עובדת, עם שכר ובלעדיו

רבות מהנשים היהודיות שחיו בארץ ישראל ובמדינת ישראל משנות ה-30 ועד שנות ה-60 של המאה הקודמת לא עבדו בשכר מחוץ למשק ביתן. הנשים שיצאו לעבודה בשכר היו בדרך כלל הנזקקות יותר, או בעלות מקצוע המעניק לעוסקת בו כבוד ושכר בצדו.

בין אם האישה עבדה גם בשכר מחוץ למשק ביתה ובין רק בביתה (ללא שכר), היא הייתה מי שהוטלה עליה האחריות הבלעדית לרוב העבודה בבית אם לא לכולה. היו מי שהעסיקו עוזרות בית, במיוחד לעבודת הכביסה הקשות. עבודת האישה מחוץ למשק ביתה אפשרה לה לא להיענות לסטנדרטים הגבוהים שהוצבו בפניה באותן שנים, וגם לדרוש עזרה מבני ביתה – במיוחד מהבנות.

המדריכות של ויצו מציגות בספרן כך נבשל את חשיבות הניקיון בבית ומסבירות כיצד יש לבצע את מטלות הניקוי, באיזו דחיפות, וכן את סדר ביצוע העבודות. עקרת הבית המודרנית נדרשה לעמוד בסטנדרט של סדר ונקיון גבוה מזה של נשים בדורות קודמים. אלו התבקשו להציג חלל ביתי שיהיה עדות על הונה התרבותי והכלכלי של המשפחה, באמצעות חפצי הנוי הרבים, כשהם ניצבים במקומם ומצוחצחים. אך עקרת הבית המודרנית נדרשה גם לייצר, באמצעות עבודתה, בית בריא - בית הנקי מהלכלוך המסכן את בריאות בני משפחתה (גם אם הוא לא ניראה). ברישום מוצגת השיטה המומלצת לשטיפה היומית של הריצפה. יעילות בעבודה היתה ערך חדש שלימדו המומחיות לכלכלת הבית את עקרות הבית. הן ישמו את תורת הניהול המדעי שפותחה במפעלי התעשיה המודרניים ("טילוריזם") בביצוע עבודות הבית, על ידי מדידה שיטתית של תנועות וצעדים.

שגרת מטלות בחייה של עקרת הבית

הניקיון היומיומי אמור היה ליצור סדר, אך גם היה חלק ממלחמת חורמה בחיידקים מפיצי המחלות. בחוברת בשם משק הבית משנת תרפ"ז שראתה אור בסדרה "בריאות לעם" של בית הבריאות של הדסה בירושלים, קובעת אסתר רוזוב-עוזיאלי את פעולות הניקיון שיש לבצע בבית. היא מיינה את העבודות לפעולות יומיומיות, פעולות שבועיות ופעולות של "מדי פעם".

העבודות היומיומיות כללו גם את הכנת אתר העבודה לפני הניקוי: כיסוי כל הרהיטים והכלים, ניקוי האבק וטאטוא הרצפה "בקווים ישרים, ביד קלה". העבודות היומיות היו: "שטיפת הרצפה, ניקוי בית הכיסא במברשת, שפשוף הכיור במטבח, שטיפתו בנפט ויציקה של מים רותחים עליו". המשימות השבועית כללו את חיטוי המיטה במעט נפט או ליזול, יציקת מים רותחים וליבון המיטה באש בעת הצורך. הניקיון שנעשה "מדי פעם" כלל למשל ניקוי הקירות מאבק, ניקוי האמבטיה בנפט וניקוי קירות חדר האמבטיה בנפט ובשמן.

על אף שרוב הנשים הזדהו עם תפקידן המגדרי, ניתן לשמוע בעיתונות התקופה גם על הקשיים ועל חוסר הסיפוק. מדורי הנשים בעיתונות לא סיפקו מזור משמעותי לנשים המתלוננות על עייפות ושחיקה, אלא בעיקר המליצו להן ללמוד ליעל את עבודתן ולהכיר בחשיבותה.