ילדי 1973: תמונה קבוצתית

ילדי 1973: תמונה קבוצתית
​הקריאה בעיתוני הילדים של חורף 1973 היא הזדמנות לערוך היכרות עם ילדים ובני נוער של אותם ימים. המכתבים למערכות העיתונים וכתבות שונות המתפרסמות בהם בימי המלחמה ובחודשים שאחריה, מאפשרות לנו לצייר דיוקן קבוצתי של מי שהיו אז בני 10, 12 ו-15, והם היום ישראלים בשנות החמישים לחייהם.
 

ילדים מדברים כמו מבוגרים

ראשית, השפה. קורא בן ימינו נותר משתאה נוכח העברית וצורת ההתבטאות של הילדים דאז. הם כותבים בלשון הפובליציסטיקה של שנות ה-60 וה-70 ובמשלב פורמלי הרבה יותר ממה שהיינו מוצאים היום. "ברצוני להעיר", "אנו חייבים", "אינני מסכים עם דעתו של...", "עלינו להבהיר..." ועוד ביטויים של עברית רשמית נראים לנו רחוקים מהעברית של ילדים בחטיבת הביניים של שנת 2013. אלא שהעברית היא רק הסממן החיצוני לרוחב הנושאים והזוויות שמוצגים במכתבים הללו.


 

ילדים טרודים, ילדים מודאגים

ילדי 1973: תמונה קבוצתיתמה מטריד את הילדים? כל מה שעומד על הפרק במדינת ישראל של מלחמת יום הכיפורים והחודשים הסוערים שבאו בעקבותיה. ראשית, המעגל האינטימי. ילדים מביעים פחד וחרדה נוכח המלחמה. הם דואגים לחיילים, בין אם מדובר באבא ובין אם מדובר בחיילים באשר הם. האזעקות החרידו אותם, הערעור של עולם הילדות המוגן והנעים. הם חרדים לגורל השבויים והפצועים וחשים עצב גדול. עד מהרה הם גם מתבטאים על אודות המתרחש במדינה: הם מספרים על הירתמות למאמץ המלחמתי – סיוע ביישום כללי ההאפלה, איסוף כסף, סיוע בעבודות במשקים החקלאיים, חלוקת דואר ועוד.

 

בניסיון להבין את הערבים

רבים מתבטאים על הערבים – כך, תמיד, "הערבים". דמותם של הערבים מעסיקה מאוד את הילדים ובני הנוער הישראלים של אותם ימים. האם הדימוי העלוב של הלוחם הערבי שנוצר בעקבות מלחמת ששת הימים עדיין נכון? האם אפשר לדבר על "אופי ערבי"? יש הרואים בהם "מוגי לב" דווקא כיוון שהם תקפו את מדינת יהודים בעיצומו של היום הקדוש ביותר, יום הכיפורים. יש בני נוער שמתבטאים בחריפות רבה נגד הערבים, בפרט בכל הנוגע לערכים כגון קדושת החיים, אך רבים גם כותבים על כך שאין  להכליל ואפילו אומרים שהמלחמה, מבחינת הערבים, סייעה לשקם את כבודם ושאולי יש בכך פתח של תקווה לשלום. הילדים עוסקים בשאלת הסיכויים לשלום, ובמקביל גם דנים בתוצאות המלחמה: מי ניצח? מה עוד יכולנו להשיג?
 

​הילדים, המחדל והמחאה הציבורית

עם תום המלחמה והתגברות הדיון הציבורי על מה שכונה מיד בשם "המחדל", מגלים הילדים ובני הנוער מעורבות מרשימה  במתרחש. האם דיין אשם? האם הממשלה כולה חייבת לקחת אחריות? האם האשמה רובצת לפתחה של מפלגת השלטון? עד מהרה עולה דמותו של מוטי אשכנזי, קצין המילואים שמחאתו האישית הופכת לתנועת מחאה ציבורית. דיין מול אשכנזי – מי צודק? מה גבולות הביקורת הלגיטימית? בני ה-10 וה-12 עסוקים בכך מאוד. וגם אם הם מהדהדים את דברי הוריהם והמבוגרים האחרים שסביבם, העיסוק בנושאים מרשים וצורת ההתבטאות נראית היום בוגרת מאוד.
 
ובכל זאת, אחרי ככלות הכול, ילדים הם ילדים, והדבר עולה מן המכתבים בצורות שונות. כך למשל כותבת מירב ביברו בת ה-10 מרעננה למערכת "הארץ שלנו":
 
"עורך נכבד,
ברצוני לשאול: בימי מלחמה, כפי שהיה עכשיו, מה עושים עם החיות בגן החיות? האם מכניסים אותן למקלטים, או משאירים אותן בכלובים? ואם משאירים אותן, אז מה יקרה אם תיפול עליהם פצצה?
הרי זה צער בעלי חיים!"
  • 1. ילדים אוספים כסף למאמץ המלחמתי
  • 2. ילדה כותבת על גבורת האימהות
  • 3. ילדה בכיתה ז' כותבת על תוצאות המלחמה
  • 4. ילדים מתווכחים על אחריותו של דיין
  • 5. דיין, אשכנזי והמחאה: הילדים משתתפים
  • 6. ילדה כותבת על קדושת החיים
  • 7. ילדה בת 12: יש לכבד את הערבים
  • 8. ילד כותב: לכבד את השגי הערבים
  • 9. ילדים: התנדבו לקטיף, קוראים לתת טרמפ לחיילים
  • 10. התנדבות ילדים לחלוקת דואר
  • 11. ילדים כועסים: בשיר ובפרוזה
  • 12. ילדה מעודדת חייל אמיץ, באשר הוא
  • 13. ומה יהיה על החיות בגן החיות?
  • 14. מחאה, ועדת חקירה, אחריות - הילדים בוויכוח
  • 15. ילדה כותבת שיר על דוד שנפצע בקרב
  • 16. הנוער תוהה ומציע דרכים לשלום
  • 17. ילדים מעורבים: צבא, פוליטיקה, עזרה למשק
  • 18. הערבים, הסיכויים לשלום: ילדים מתבטאים
  • 19. עצב ודאגה בלב ילדה בירושלים
  • 20. ילד כותב על שיחה עם פצוע מלחמה
  • 21. המלחמה בעיניה של ילדה מחיפה

 שבר ומחאה

אירוע לרגל 40 שנה למלחמת יום הכיפורים
אירוע לרגל 40 שנה למלחמת יום הכיפורים
האירוע התקיים ביום רביעי, ז' בתשרי תשע"ד​ 11 בספטמבר 2013, בשעה 20:30 בספרייה הלאומית.
למידע נוסף