שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל
פּוֹרַחַת לְאִישׁ וָאִישׁ.
יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת-חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָהּ,
יֵשׁ מוֹצֵא אוֹתָהּ חִישׁ.
וּבְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם
עַד אִם יוֹמֵנוּ רַד,
כָּל פֶּרַח נִפְגֹּשׁ נִשְׁאֲלָה:
"הַאַתְּ שׁוֹשַׁנְתִּי? אַתְּ?" –
וְיֵשׁ עֶרֶב-חֹרֶף נוּגֶה בָּא,
וְאָבְלוּ שַׁדְמוֹת-בָּר,
תִּתְבּוֹנֵן, תַּבְחִין דַּרְכְּךָ –
שׁוֹשַׁנְתְּךָ נִקְטְפָה כְּבָר. |
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ,
וּבְשַׁעְתּוֹ קָטַף זוּ;
וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּהּ
בְּדַרְכֵי חַיָּיו הוּא.
טוֹב לוֹ לוּ כָּבָה נֵרוֹ בּוֹ,
וּכְנֶפֶל יָרַד בּוֹר:
הֵן דּוֹמֶה הוּא לְעִוֵּר זֶה,
שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֹ אוֹר.
|
