שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת מְשָׂרְכוֹת אֶת דַּרְכָּן, שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת – מִבְּאֵר-שֶׁבַע לְדָן: חוּמָה וּשְׁחוֹרָה וּצְחוֹרָה, – לְאִטָּן. עָבְרוּ הַשָּׁלֹש עַל-יַד צְרִיחַ מִסְגֵּד, כָּרְעָה הַשְּׁחוֹרָה, כִּי קָרְאוּ לַמּוֹעֵד. עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל-יַד פֶּתַח מִנְזָר, צָנְחָה הַחוּמָה מוּל אִיקוֹנִין מָשְׁזָר. עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל חֻרְבָּה קְדוֹשָׁה, עָמְדָה הַצְּחוֹרָה מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ.
|
עַל-גַּב הַשְּׁחוֹרָה, עַל גַּבָּהּ, סַיִף רָב; עַל-גַּב הַחוּמָה, עַל גַּבָּהּ, מֻטָּל צְלָב; עַל-גַּב הַצְּחוֹרָה אַךְ שְׁטִיחַ זָהָב. אֵין כְּלוּם עַל גַּבָּהּ בִּלְתִּי אִם-הַשָּׁטִיחַ– – בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִרְכַּב עָלֶיהָ מָשִׁיחַ.
|