פרוזה

 פרוזה

לאה גולדברג פרסמה את סיפורה הראשון בכתב עת עברי שיצא לאור בקוֹבְנָה בירת ליטא בשנת 1934, כשהייתה בת שבע עשרה בלבד.
 
הסיפור "Notturno Sentimentale" הוא מן הראשונים שפרסמה בכתבי עת שנדפסו בארץ, זמן קצר לפני עלייתה ארצה. בעודה ממתינה לרשיון העלייה, כתבה את הנובלה "מכתבים מנסיעה מדומה" שפתיחתה מובאת כאן.

מתוך כתב היד של "והוא האור"

                      

עם הגעתה ארצה השתלבה במערכת העיתון "דבר" והתמנתה לסגנית עורך "דבר לילדים", אז החלה לראשונה לפרסם שירים וסיפורים לילדים. אחד מהם הוא "ארץ הפלאות", המגולל חוויה מילדותה במלחמת העולם הראשונה. סיפור זה נדפס ב"דבר לילדים" כחודשיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה כתבה גם סיפור שהיה גנוז במשך עשרות שנים, "ואלה ימות סטפן גֶרט" (פורסם לראשונה בשנת 2009), שהיה למעשה תגובתה האמנותית הראשונה למלחמת העולם השנייה.
 
האירועים שקדמו למלחמה מצאו הד ברומן שכתבה במחצית השנייה של שנות השלושים, "אבדות", שגם הוא היה גנווהוא האורז במשך עשרות שנים ופורסם רק לאחרונה. פתיחתו מובאת גם היא כאן. 

מן התקופה המאוחרת יותר, מובאת כאן פתיחת ספר הזיכרון (מֶמוּאַר) "פגישה עם משורר", שכתבה על ידידהּ, המשורר אברהם בן-יצחק (סונֶה). רבים מחשיבים ספר אישי זה כפסגת יצירתה בפרוזה, לצד הרומן "והוא האור" (1946), שעטיפת המהדורה המחודשת שלו משנת 2006 מוצגת כאן.
 
גולדברג כתבה ספרי שירה ופרוזה רבים לילדים, ואנו מייחדים להם כאן עמוד משלהם; אנו מזמינים אתכם להתרשם מכתב היד של הספר "ידידי מרחוב ארנון" הנחשף כאן לראשונה, ומגלגוליו של "המפוזר מכפר אז"ר" כפי שתיעדם איתמר לוי.