אחרונים בשדה, מתוך "שיבולת ירוקת העין" מאת לאה גולדברג

מתוך "שיבולת ירוקת העין"

אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה

עַל סְבִיבוֹתָיו חָזַר הָרוּחַ וַיִּרְגַּע.
גּוֹלְשִׁים הַדִּמְדּוּמִים עֲלֵי סָפִיחַ.
צְעָדֵינוּ יְחֵפִים וּשְׁקֵטִים
כִּי אָנוּ
אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה.

רָאִינוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי בָּאָה,
חָרְקוּ בְּרִיחִים בְּשַׁעֲרֵי רָקִיעַ,
עֵירֹם, חָפְשִׁי, שָׁכַב הַשָּׂדֶה.
כִּגְדִי-עִזִּים אֲשֶׁר נִשְׁכַּח מֵעֵדֶר
הָלְכָה הַמַּעֲנִית מַעֲרָבָה.

הִנֵּה נִיחוֹחַ הַקָּצִיר גָּאָה מְאֹד.
הַטַּל עָמֹק.
צְעָדֵינוּ נְזִירִים.
כִּי אָנוּ –
אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה.

***

כָּבֵד עַל עַפְעַפֵּינוּ הָעוֹלָם.
רָאשֵׁינוּ שַׁח. בִּכְיֵנוּ נֶאֱלָם.
נֶחְתַּם הָאוֹר בְּפַאֲתֵי הַיָּם.
הַזֶּמֶר תַּם.

הוֹלְכִים עָבִים. צוֹעֶדֶת הַשַּׁיֶּרֶת
בְּדוּמִיָּה זוֹרַחַת וּמְקֻמֶּרֶת.

נִהְיֶה שְׁלֵוִים. נִהְיֶה שְׁלֵוִים מְאֹד.
הַיּוֹם פָּנָה. עֵינֵינוּ עֲצוּמוֹת.

 

לספר בקטלוג הספרייה