אוספים וארכיונים > מדעי הרוח הכלליים > משולחנה של אוצרת מדעי הרוח > מפת יוהנס סימוניס: התיאולוג הנוצרי שצייר את ארץ ישראל בעברית

מפת יוהנס סימוניס: התיאולוג הנוצרי שצייר את ארץ ישראל בעברית

הספרייה הלאומית רכשה לאחרונה במכירה פומבית ספר נדיר המכיל מפה ייחודית. מדובר במפת ארץ הקודש היחידה המוכרת לנו שמחברה היה נוצרי ולמרות זאת שפתה עברית.

 

המחבר: תיאולוג ומזרחן נוצרי שעסק בשפה העברית

ספרו של יוהנס סימוניס (Iohannes Simonis) שקרוי Onomasticum Veteris Testamenti או "ספר השמות של הברית הישנה", יצא בעיר Halle שבסקסוניה בשנת 1741.


יוהנס סימוניס היה תיאולוג ומזרחן פרוטסטנטי גרמני שעיקר עיסוקו היה בפילולוגיה של שפות המזרח. בין חיבוריו של סימוניס דקדוק של העברית המקראית, הוצאה ביקורתית של הטקסט המקראי, אונומסטיקון משלים לזה שנרכש שעניינו השמות בברית החדשה, ועוד. בעיקר נתפרסם יוהניס בלקסיקון התלת לשוני שחיבר, בשפות סורית-עברית-לטינית בשנת 1756.


סימוניס הוא נציג בולט של ההבראיסטים הנוצרים שעסקו בלימוד המקרא, פרשנות המקרא, ואף במשנה ובתלמוד בשפת המקור. העניין במקורות היהודיים, שפות המזרח בכלל והעברית בפרט, החל להתפתח בתקופת הרנסאנס לצד העיסוק בקלאסיקה ונעשה מקובל ביותר. הוא הגיע לשיאו במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה. לעומת זאת, במאה התשע-עשרה עברו רוב החוקרים לעסוק בביקורת המקורות של המקרא.


 

כל השמות במקרא בספר אחד

בספר שלפנינו, אסף המחבר את כל השמות המופיעים במקרא – שמות מקומות ושמות אישים – וניתח אותם על פי צורתם הדקדוקית. בניגוד לאונומסטיקון המפורסם של אוסביוס מקיסריה מן המאה הרביעית לספירה, שם נעשה ניסיון לזהות את שמות המקומות המקראיים עם מקומות בני זמנו של המחבר, לסימוניס אין כל יומרה שכזו. כל עניינו הוא בשמות עצמם, במלים, ובניתוח הפילולוגי שלהם, בניתוק מוחלט מהקשרם הגיאוגרפי.

 

 

מפה עברית בצורת גפן

יוצאת דופן היא המפה המופיעה בפתח הספר. כאן נראה בעליל כי על אף שסימונס לא התעניין בגיאוגרפיה המקראית, הוא הכיר היטב את מפות ארץ הקודש שהיו נפוצות בימיו בכל רחבי אירופה. מבט חטוף במפה מראה כי בבסיסה נמצאת מפה שדומה בקוויה לרבות מן המפות בנות הזמן. הדמיון ניכר בקו החוף, באופן ההצגה של ים המלח, הכנרת ומי מרום, ובחלוקת הארץ לשבטים. כמו כן, זיהוי רוב המקומות המצוינים במפה דומה לזיהויים במפות בנות הזמן. עם זאת, סימוניס מסתפק בשמות מקומות מקראיים בלבד ואינו מציין מקומות שנזכרים במקורות מאוחרים יותר כמו יוספוס פלביוס, דבר שהיה מקובל ביותר בין מחברי המפות האחרים.


ולמרות הדמיון – המפה שלפנינו מיוחדת ויוצאת דופן לזמנה.


ראשית – כפי שנאמר לעיל – היא כתובה כולה עברית, תופעה שאינה קיימת באף אחת ממאות המפות הנוצריות האחרות בנות הזמן.

נוסף על כך, מעל המפה עצמה, מצוירת גפן המתפרסת על פני כל המפה. ואמנם בראש המפה מצוין במפורש (באות לטינית – באופן יוצא דופן) כי גפן זו היא הגפן שנזכרת בתהלים פ', 9 – 12:


ט גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ;  תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, וַתִּטָּעֶהָ.

י פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ;  וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ.

יא כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ;  וַעֲנָפֶיהָ, אַרְזֵי-אֵל.

יב תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד-יָם;  וְאֶל-נָהָר, יוֹנְקוֹתֶיהָ.


אכן, שורשיה של הגפן במפה במצרים, והיא מגיעה מזרחה לירדן, מערבה לים, וצפונה, לארזי הלבנון. עליה של גפן זו הם בניהם של שבטי ישראל, ביניהם דוד, שאול, יהושע, אהוד, יואל, עמוס, אלישע, כָּלב, בעז, ירבעם, שמשון ועוד.


המפה והגפן יחדיו מייצגים את השמות המופיעים באונומסטיקון שלפנינו – שמות מקומות ושמות פרטיים במקרא.


כיוון שסימוניס לא היה עסוק בזיהוי הגיאוגרפי, הוא התיר לעצמו "להעביר" מספר מקומות במפה, כדי לייצר מקום לגפן. כך זזו למשל הר גריזים והר עיבל מן השומרון מערבה, וכמותם גם דביר הורחקה מחברון והועתקה מערבה.


בניגוד למפות האחרות, מפה זו אינה באה מבית מדרשם של יוצרי מפות ארץ הקודש, שעל אף שהתעניינו ללא ספק בטקסט המקראי עסקו בגיאוגרפיה היסטורית של הארץ, אלא משולחנו של פילולוג, שהגיאוגרפיה שימשה לו קישוט בלבד בפתח ספרו.

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה