• יָא מִחְיִי אלנֻּפוּס – ה', מחיה הנפשות, לפי נוסח ברכת 'בורא נפשות': "...בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רבות... לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי". • חֻסְן אלְעַיְטְמוּס אַכְגַּל הֲוַא עַקְלִי בִּאִחְתִּרַאצִי – ה', כליל היופי, בלבל עלי את מחשבותי מגודל כיסופי אליו. • וַאלסַּאדַה גִּלוּס – האויבים, האדונים, מסבים להם בנחת ובשלווה. • וַאנַא מֻקַיַּדּ לִי בִּקַיְד קַאצִי – ואילו אני כבול לעד בכבלי הגלות. • מִן צַרְבַּ אלשֻּׁמוּס – הצרות והתלאות, המדומות כאן לשמש המכה ללא רחמים. • נִלְתַּ אלתְּעַבּ מַא צַח לִי כֻלַאצִי – מעייפות אותי ומרפות את ידי, ואין מציל לי. • אַלְהַאיִם יֻטִיבּ וְתַּסְתְּעִידּ אַפְכַּרְהוּ בְּעַקְלֹהּ – האדם הדואג, המחשב את דרכו ואת צעדיו, סופו שייטב לו ויירגע מסערת נפשו ומחשבותיו המבולבלות. • כֻטַּ אלשִּׁמַאל אַוְחַשׁ עֲלַיְ בִּגַּהְלֹהּ – דרך השמאל, היצר הרע, הזיקה לי, הביאה עלי כאב. • יַתְּהַאוַי אלְכְּתִיבּ – עד רדתי לקברי ימשיך להסית אותי (=היצר הרע), יביאני עדי מוות. • רוּחִי וְעַקְלִי חַאיִרִין מִן אַגְּלֹהּ – יבלבל את רוחי ונפשי. • תַּאיִהּ כַּאלְעֲרוּס – היצר הרע גאה כחתן ביום חופתו. • יַנְכִּס לִמַן הוּ בַּהְכְּנִי וִעַאצִי – ומשפיל את הצעירים הסוררים. • שַׁאן אללַהּ יֻעִידּ אַלְהַאיִםַ אלְעַאשִׁק אִלַי' מֻחִבֹּהֹ – ברצות ה' ישיב את האוהב, עם ישראל או היחיד, אל האהוב, ה'. • וַאזַאלַ אלנֻחוּס – ה' הרחיק את המזלות הרעים מעם ישראל. • כַלַּץ לִאלְאַסְבַּאט עַן אלאִמְתִּחַאצִי – וצרף, טיהר וזיקק את השבטים באמצעות הנסיונות שעברו. • בַּיְן אלְחוּרִיִּין כַלַדּ לִאַהְלַ אלְעִלְם וַאלְפְצַאיִל – בין החסידים פינה וייחד מקום לנצח לבעלי החכמה והמעלות הטובות. • וַאמְלַאךּ עֻלְוִיִּין אַפְתַּוְהּ סִרַ אלְעִלְם וַאלדְּלַאיִל – ומלאכי עליון מורים להם את סוד החכמה וההוראה. • תַּזְכִּי אלרַאוִיִּין – בעלי השמועות, החכמים המעבירים את המסורת מדור לדור, ייטהרו ויזדככו. • דַא יַלְקִן אלְפַתְּוַא וְדַא יֻסַאִל – זה ילמד הלכה וזה יישאל שאלות. • ואכּיַאדַּ אלְמְגּוּס קַדּ אַסְלְבּוּהַא רַאיְהֻם נִקַאצִי – ועובדי האלילים, עובדי האש הזוממים מזימות, לא יזכו לחכמה. • זַגְרַתַּ אלְקְלַם הִי שַׁא תְצִף לַךּ עַן וַצְף כִלִּי... – שצף הקולמוס יתאר את תוארו של אהובי, ה'. במחרוזות הבאות מתאר המשורר את יופיו של הדוד בדימויים אנושיים. • הַיְּמַתַּ אלְכִפַאתְּ – תשוקת הסתרים, ה', אליו אני נכסף ומשתוקק במסתרים. • מַן כַאלַף אַמְרַךּ שַׁא יְזִיג עַקְלֹהּ – מי שיפר את דבריך תאבד דעתו. • פִי קֻדְסַךּ חֻרוּס – במקדשך שמירה, לא ניתן להתקרב אליך. • מַגְּרוּח קַלְבִּי מַא חֲצַל קִצַאצִי – לבי פצוע וכואב, לא בא אל סיפוקו. • מַן יֻחְיִי אלְגְרִיבּ אִלַי' שְׁרַדּ מִן מַוְטְנֹהּ תְּהַרַבּ – מי יחייה את עם ישראל, שגלה מארצו ונמלט מאויביו. • יַבְּקַא מֻסְתְּרִיבּ וְלַא יְטִיבּ עַיְשֹׁהּ אִלַי' תֻּגַרַבּ – נותר מפוחד, ולא נהנה ממזונו עד בוא הערב. ייתכן שהערב מסמל את הקץ. • יַא וִד לַא תֻּצִיבּ מַן זַאר קַאצִדּ וִאן קֻהִר תִּכַּרַבּ – אל נא תפגע בעם ישראל שנטה בדרכו ונפגע, מתייסר וכואב. • מִן צַרְבַּ אלרֻאוּס – [כואב] ממכות האויבים, ראשי האומות. • מַן קַר בְּדַנְבֹּהּ צַח לֹהּ כֻלַאצִי – מי שהתוודה על חטאיו ושב, יש לו תקוה ומפלט. • שׁוּר דּוֹדִי – ראה, אהובי (הקב"ה). • הֲדַר צִבְיָה – את יופיה של הצביה. הצביה היא דימוי לכנסת ישראל, שמקורו בדימוי האהוב לצבי בשיר השירים (ב, ט; שם, יז). • עֲזוּבָה בֵּין גְּדוּד אֲרָיוֹת – עזובה לעצמה ללא עזרה בין אויביה האכזריים. תיאור זה של ישראל כחיה חסרת ישע בין אויביה המדומים לאריות מובא אצל ירמיהו (נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיֹות הִדִּיחוּ. • שׁוּבָה אֶל חֲדַר הֵיכָלְךָ – שוב אל מקדשך. • וּצְלַח בְּמַנְגְּנָיוֹת – תחזק ותגבר השירה, שירת הלוויים וכלי הנגינה בבית המקדש. • לֶשֶׁם וְדַר – אבנים טובות. • בֵּין לֶשֶׁם וְדַר – בקרב בני ישראל, המשולים לאבנים טובות. • וּמְאַס בְּנֵי שֶׁקֶר וְקַרְקְסָיוֹת – ומאס בגויים, למודי השקר ואוהבי האיצדיונים והקרקסאות. • בֶּן פֶּרֶא מְאוּס – ישמעאל, המאוס, שעליו נאמר בבראשית טז, יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ... • הָרֵי בְשָׂמִים – אל ארץ ישראל או אל הר הבית. ביטוי זה, המופיע בחתימת שיר השירים (בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים), נדרש במדרש שיר השירים רבה ח, יט ובמדרש תהלים ח על הגאולה. • יַעֲלֶה חֲלוּצִי – יעלה עם ישראל. • גְּאוֹן עֻזִּי – מקדשי, לפי יחזקאל כד, כא: ...מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם... • וְהַדְרָה – והדר. • חוּן רַעְיָתְךָ – חונן וגאל את כנסת ישראל. • וּמְאַס בְּנֵי עֵשָׂו בְּאַף וְעֶבְרָה – שפוך את כעסך על הגויים. • בְּבֶן לְפַרְצִי – במשיח בן דוד. לפי סוף מגילת רות דוד הוא צאצא של פרץ בן יהודה. • אַשְׁתַּאק כַאטִרִי – נכספה אליך נפשי. • וַאנַא בְּאִקְלִיםַ אלְיְמַן מֻשַׁרַדּ – ואני במרחקים הנידחים, בארץ תימן. • פֻךּ אלְחַאיִרִי – גאל את נדחיך התועים. • וַעְדַּךּ מֻרַאקִב מִן סְנִין בַּהְרַ"דּ – הבטחתך קיימת מאז שנת בהר"ד. זהו סימן של שעת המולד של חודש תשרי לשנה שבסופה נברא העולם, הקרוי 'מולד דתוהו' (ראו למשל פרקי דרבי אליעזר ג). לפי המשוחזר היה המולד של 'חודש תשרי' של אותה שנה ביום ב בשבוע בשעה החמשית [ה] ו–ר"ד [=204] חלקים. המשמעות כאן היא שהבטחת הגאולה קדמה לבריאת העולם.
|