audio items
snunit
חזרה לתוצאות החיפוש

אך בך מולדתי

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
playerSongImg
כותר אך בך מולדתי
מעגל השנה יום הזיכרון ויום העצמאות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אַךְ בָּךְ מוֹלַדְתִּי עָמַדְתִּי – ברגע שבו דרכו רגלי על אדמת ארץ ישראל.
    • חָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ – הרגשתי שלא רק גופי אלא גם נפשי חיה.
    • מִבֵּית כְּלָאִים וּנְכָאִים – מהגלות המרה ככלא.
    • קֹרָא לִי דְרוֹר בְּנִמְלֵךְ – יצאתי לחירות כשהגעתי לחופי הארץ.
    • מָדוֹר לְשִׁכְנִי – מקום לדור בו ולשכון.
    • כִּרְצוֹנִי – שאין זר מולך עלי.
    • תּוֹשָׁב תּוֹךְ רִבְצִי זוֹ אַרְצִי – כעת אני תושב בארץ מולדתי, ולא תושב של ארעי, גר בארץ נכריה, כפי שהיה בארצות הגולה.
    • עַל אַף לוֹחְצִי עֹל פּוֹרְצִי – למרות שגם כאן יש אויבים ומציקים הלוחצים אותי.
    • וְחוֹמְסִי – מלשון גזל וחמס.
    • אַשְׁלִיךְ נַעְלִי בְהַגְרִים סִיר רַחְצִי – נשען על שני פסוקים מתהילים, המתארים את שלטונו של עם ישראל באויביו. האחד מופיע בפרק פג, ז: אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: הַגְרִים הם שבטים המתייחסים להגר, שפחת שרה. אדום; הביטוי סיר רחצי מופיע בתהלים קח, י: מוֹאָב סִיר רַחְצִּי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע, ומשמעותו, אעשה באויבי כרצוני.
    • כָּל עוּמַת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ – המשורר משחק עם הביטוי "ילך כלעומת שבא" ועם המצלול של המלה עוּמַת, העשויה להישמע גם כאוּמָה – כל אומה זרה תיעלם כלעומת שבאה.
    • וְכִסֵּא כָּבוֹד יַנְחִילֵךְ – הקב"ה ישרה שכינתו בתוכך.
    • פָּעָלְךָ בְּנִי הַרְאֵנִי – המשורר פונה לבן עמו, ומבקש שיראה לו את פעלו בהקשר לאהבת המולדת. ניתן לומר גם שהאל הוא זה הפונה בחיבתו לעם ישראל ומבקשהו שיראה לו את פעלו.
    • אַהְבַת בָּנִים לְאִמָּם – אהבת הבנים לאמם מולדתם.
    • לָהֶם כָּל יְקָר לֹא יִיקַר – שום מחיר לא נראה יקר מדי בעבורם, והם מוסרים את נפשם בעבור הארץ.
    • הָפַךְ הַלַּיְלָה אוֹר יוֹמָם – אפילו הלילה נראה להם, לבנים הגואלים את הארץ, כיום. כלומר אפילו הקשיים נראים כמאירים, באהבתם את הארץ. הביטוי אור יומם לקוח מאחת מנבואות הגאולה של ישעיהו (ס, יט): לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ.
    • בְּעֵת הוֹרָתָם לִקְרָאתָם – בעת שאימם מולדתם מקבלת אותם בזרועות פתוחות.
    • יֶעֱרַב לָהֶם פַת לַחְמָם – אז ערבה להם ארוחתם.
    • קוּם שׁוּט – המשורר פונה לקורא לקום ולהתהלך בעקבותיהם של הלוחמים עליה.
    • וְכָאן קָנוּ אֶת עוֹלָמָם – במוסרם את נפשם על הארץ.
    • לָהֶם וּלְחוֹמֵי חֲלוֹמָם – לעצמם ולאלו אתם אשר נלחמו עמם על הגשמת החלום של ארץ מולדת.
    • יוֹם נִדְרַשְׁתִי שָׁם נִגַּשְׁתִּי... – ברגע שנדרש אני למסור נפשי עליך, אני עושה זאת בחפץ לב.
    • זֹאת תִפְאַרְתִי – ועל כך גאוותי .
    • כִּי נִשְׁמַרְתִּי גַּם נִזְהַרְתִּי בַּל יִפְתְּ לִבִּי לְעָזְבֵךְ – לבי לא התפתה לעוזבך, גם בעתות משבר.
    • יִמְתַּק מָוֶת בִּקְרָבֵך ְיִנְעַם הֶרֶג יוֹם רִיבֵךְ – טוב למות בקרב עלייך.
    • וּלְוַאי כִּי תֹאכַל חַרְבֵּךְ רֹאשׁ פַּרְעוֹת – הלואי ותנצחי את אויבייך. המשורר נוקט כאן לשון מיוחדת – ראש פרעות, שכוונתה אולי להזכיר לנו את פרעה, ראשון לצוררי עם ישראל.
    • פּוֹרְעִים – הצרים עליך להשמידך, לשון נופל על לשון: פרעות הפורעים.
    • הַבּוֹקְעִים תּוֹךְ עַם עוֹלָם – הלוחמים בעם עולם, עם ישראל.
    • רוֹדְפֵי שְׁלוֹם רְעִים וְלַצֶּדֶק הֵם זוֹרְעִים – עם ישראל הרודף שלום וצדק.
    • וְלוֹ הֵמָּה נִשְׁמָעִים – נשמעים לאל ועושים דברו.
    • אֶת מַפְרִיעָיו מוֹקִיעִים – נלחמים באויבי ישראל מחללי שמו.
    • וְאֶת עֶלְבּוֹנוֹ תּוֹבְעִים – במלחמתם הם תובעים את עלבונו כביכול, על חילול שמו.
    • מִיוֹם עַל סַף דַּעְתִי עָמַדְתִּי לֶאֱסוֹר הֶחָג יוֹם הֻלַּדְתִּי יוֹם בּוֹ עַל חוֹף יַמֵּךְ הוּרַדְתִי – היום בו הגיע לארץ הוא למשורר כיום הולדתו, יום בו נולד מחדש.
    • צָר צוּרָה תּוֹךְ צוּרָה – האל, היכול לצקת צורה רוחנית לתוך צורה גשמית, כמו למשל נשמה לתוך גוף. המושג צורה, שאוב מהפילוסופיה האריסטוטלית, ומשמעותו מהות הדבר. להבדיל מחומר, התוחם את המהות בחלל ובזמן. לא ניתן במציאות להפריד בין השניים, אך כאן המשורר דוקא יוצר מושג חדש, כביכול להאדיר עוד יותר את שבחו של האל שביכולתו גם ליצור צורה בתוך צורה...
    • חִישׁ קָרָא בִּגְבוּרָה בְּשׁוֹרָה – הקב"ה מבשר בשורה לעמו – בין אם הקמת המדינה, העלייה לארץ, או הניצחון על האויבים במלחמות.
    • לְשֶׂה פְזוּרָה – ישראל, המפוזרים בגלויות השונות. עם ישראל מכנה שה וצאן במקומות רבים בתנ"ך. הביטוי שה פזורה נזכר בירמיהו (נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁון אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
    • אֹם טְהוֹרָה – אומה טהורה, עם ישראל.
    • אֲשֶׁר כְּאִשָּׁה מְצֵרָה הִיא נִפְעָרָה תִּצְעַק מָרָה – עם ישראל משול כאן ליולדת שאחזוה חבלי לידה, הקוראת אל אלוהיה בצר לה. הביטוי אשה מצרה לקוח מירמיהו (מח, מא; מט, כב).
    • חַי מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה – כינוי לאל שהוא משען בעת צרה, עפ"י תהלים ט, י: וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
    • וְלֹא עוֹד בַּעַל דְּבָבֵךְ יִשְׁכּוֹן קִרְבֵּךְ וּסְבִיבֵךְ – אויבייך לא ישכנו עוד בתוכך ובסביבותיך. בעל דבבא הוא אויב בארמית (ראו בבלי גטין נה, ע"ב; סנהדרין צה, ע"ב).
    • וְיָצָא מִמֵּךְ מַחְרִיבֵךְ – אויבייך ומחריביך יעזבוך. עפ"י ישעיהו מט, יז: מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.
    • אַשְׁרֵי הָעָם הֵרִים פַּעַם – אשרי עם ישראל, ששם פעמיו אל עבר ארץ ישראל עלה אליה.
    • בְּלֵב נִפְעַם – בלב נרגש. גם כאן לשון נופל על לשון בסמיכות המילים: פעם– נפעם.
    • מִמְנוּחוֹת לִמְצוּקוֹת – עזבו את הטוב שהיה להם בגולה, ובאו לארץ עניה ומרובת מלחמות (והכוונה לארצות צפון אפריקה, בהן שררה רווחה יחסית).
    • לוֹבֵשׁ עֶדְיָם – תושבי הארצות בהן ישבו היהודים, שלקחו לעצמם את הרכוש והתכשיטים של היהודים שעלו ארצה, שכן נאסר עליהם לקחת את רכושם עמם.
    • זִנֵּק בַּעְיַם – מילה יחידאית במקרא, ומשמעותה בחוזקה, בחמת זעם. ככתוב בישעיהו יא, טו: וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים (מעניין לציין שפרק זה בישעיהו נקבע כהפטרה ליום העצמאות). כנראה שהכוונה כאן לשלטון המוסלמי שלא עודד את העלייה ארצה.
    • וְאִם אֻיַם – לשון איומים.
    • בְּאִגְּרוֹת נִבְדָּקוֹת שָׂם כִּרְאָיוֹת חֲזָקוֹת עִם קְרִיאוֹת וּזְעָקוֹת מוֹצְצוֹת דָּם כַּעֲלוּקוֹת – כנראה הכוונה לקשיים שהערימו השלטונות על מי שביקש לעלות ארצה ואולי על עלילות שטפלו עליהם.
    • נֶעֶרְכוּ צְלָלִים מַאְפִילִים מַטִּיל אֵימָה עַל כָּל כְּדַחְלִיל – מטיל פחד, כאותו דחליל המפחיד את הציפורים. ואולי מדובר בתחושה שחשו היהודים במרוקו אחרי מלחמת ששת הימים שהקרקע בוערת תחת רגליהם.
    • כָּל שׁוֹמְעֵי הֵם נִבְהָלִים – כל השומע נבהל.
    • וְהֵם אַךְ בִּשְׁמִי דוֹגְלִים וְרַק בִּשְׁבִילִי סוֹבְלִים – עם ישראל, המוכן לסבול ולשאת הכל למען שמו של האל ושל ארץ ישראל.
    • כָּךְ נֶאֱלַם בֶּן עַם עוֹלָם – אותם אלו שחפצו לעלות ארצה כמו נאלמו דום אל מול האויבים.
    • מִמַּכּוֹת שׁוֹטְרָיו כִּי רָם חֵילָם – ממכות השוטרים שהיו חזקים מהם ולא ניתן היה להתגונן מפניהם.
    • וְכִי חָבְרוּ עָלָיו כֻּלָּם בְּאַלּוֹת וּבְמַגְלְבִים – תיאור הפרעות שנעשו ביהודים, שכל אויביהם קמו עליהם להכותם.
    • עַד נָפְלָם – עד שנפלו. וניתן לפרש זאת בשני אופנים הפוכים – עד לנפילת היהודים לפניהם בפרעות ובמכות, או להיפך – עד שבסופו של דבר יפלו האויבים לפני ישראל.
    • קוּם בְּנִי קַח מִנִּי כָּל דִשְׁנִי – קריאה לעם ישראל לקום ולקבל את המובטח לו מפי הקב"ה, תנובתה של הארץ בשפעת פירותיה, ובמיוחד אלו שמשבעת המינים: זית, רימון, תאנה...
    • לֹא בְמִסְכֵּנוּת וְלֹא בְעֹנִי – המשכה של ההבטחה לשפע ורווחה בארץ ישראל, כמתואר בדברים ח, ט: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ...
    • וּבְרָכוֹת יָדַי מוֹרִיקוֹת – המשורר מוסיף ומתאר גם את הברכה הכללית יותר, ברכת האל שתשרה בכל.
    • אֲדוֹן כֹּל – כינוי לאל.
    • דּוֹרְשֵׁךְ – דורש טובתך.
    • יַלְבִּישֵׁךְ אוֹר – כמו ילבישך אור, לבוש רוחני – הגאולה.
    • לֹא עָמַד נֶגְדוֹ – דבר אינו עומד בפניו.
    • לֹא יָבֹא שִׁמְשֵׁךְ וְלָעַד יִזְרַח – לא ישקע לך שמשך, הגאולה העתידית תהיה נצחית ולאחריה לא תהיה עוד חשכה, כמתואר בנבואת הגאולה אצל ישעיהו (ס, כ): לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ.
    • יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע – בתשועת עולמים, ככתוב בישעיהו מה, יז: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.
    • לוֹ יִשַׁע – הקב"ה שעה, נענה, לעם ישראל והושיע אותו.
    • אֵין עָוֶל וָפֶשַׁע וּמַטֵּה רֶשַׁע לֹא עוֹד יָשׁוּב יִזְרַח – לא יהיו עוד עוולות, פשעים ורשע ואויבייך לא ימשלו בך עוד.
    • מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ – האל המלך, שיופיע במלוא הדרו, בעת הגאולה, עפ"י ישעיהו לג, ז: מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים.
    • זֶה עֶדְיוֹ כִּי יִשָּׂא לַצֶדֶק – לבושו של האל הוא לבוש צדק ומשפט, גם בהקשר של מלחמה באויבי ישראל, ככתוב בישעיהו נט, יז: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה.
    • אֶת כִּלְיוֹ קַשְׁתוֹ וְתִלְיוֹ – כלי מלחמתו כביכול.
    • עַל אוֹיְבָיו יִצְרַח – ביום ה', כמתואר בישעיהו מב, יג: ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.
    • בָּךְ יְחִי לָעַד – בבוא הגאולה האל ישכון בתוכך לנצח.
    • בְּדוֹר שׁוֹכֵן עַד – בדור שיבנה את משכנו לבטח בארץ ישראל ולא יצא עוד לגלות.
    • בֶּן אַב הָמוֹן מִמִּזְרַח – בניו של אברהם אבינו, המכונה אב המון גויים. ממזרח – מאור כשדים.
    • וּכְבָר נִפְחַד אוֹהֵב שׁוֹחַד – בבוא יום ה', יפחד רודף הבצע ואוהב השוחד, שכן משפטו יגיע.
    • מַלְכֵי יוֹשֶׁר שׁוֹפְטֵי יוֹשֶׁר כְּמוֹ מִי קוֹשֵׁר – באותה עת ימשלו היושר והצדק, וימגרו את אלו שאינם ישרים כמו מפריחי היונים.
    • עַל כָּל מַפְרִיחֵי יוֹנִים עַל דִּגְלִי חוֹנִים – הפרחת יונים היא סוג של משחק הימורים, ועל כן מפריחי יונים פסולים לעדות (ראו בבלי עירובין פב, ע"א; סנהדרין כה, ע"א; שם כז, ע"ב). כנראה הכוונה כאן לאספסוף, ערב רב, שלא שייך לעם ישראל אבל הסתפחו אליו.
    • בָּנִים הַבּוֹנִים גָּזִית לֹא לְבֵנִים – אותם אלו שבנו מזבחות מאבני גזית, כלומר אבנים מסותתות, גזוזות, דבר שנאסר על עם ישראל, ככתוב בשמות כ, כא: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.
    • נָקְפוּ לֹא שָׁנִים לֹא חָלְפוּ זְמַנִים בָּהֶם הוּקַם בֵּית חַשְׁמוּנִים – כביכול לא עבר זמן רב מאז מלכות בית חשמונאי, מלכות אוטונומית בעם ישראל, שהייתה היישות העצמאית האחרונה בישראל, עד לכינונה של מדינת ישראל אלפיים שנה לאחר מכן.
    • אֲשֶׁר לְרַגְלָיו כַּשְּׁפַנִּים נִרְמְסוּ חַשְׁמַנֵי הַיְּוָנִים – היוונים הרבים שנוצחו ביד החשמונאים המועטים.
    • וּכְדָגְלוֹ רַב דִּגְלוֹ חָשׁ חֵילוֹ – היוונים אספו את צבאותיהם הרבים והזדרזו לצאת למלחמה. ניתן לפרש את כל הבית שלהלן כמתייחס לצבאות ערב שקמו על עם ישראל לאבדו ומלחמת היוונים בחשמונאים משמשת כאן כמשל.
    • שָׁח קוֹלוֹ סָר צִלּוֹ בַּעֲווֹן מוֹשְׁלוֹ – כוחו וגבורתו של צבאם הרב לא עמד להם, בשל שליטיהם. הביטוי סָר צִלָּם, במשמעות של מגן שהוא כמו צלו של הלוחם, מופיע בתיאור חטא המרגלים שחששו מיושבי הארץ הענקים, ויהושע וכלב מחזקים אותם: ...וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם (במדבר יד, ט).
    • כִּי שָׁם שָׂם לוֹ חֹק לִכְנוֹס הוֹן שֶׁאֵינוֹ לוֹ – השלטון היווני שחוקק חוקים וגזירות הפוגעות בהלכה היהודית. הביטוי לקוח מפרשת מי מרה (שמות טו, כה): וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. במקור מדובר על החוקים שניתנו לעם ישראל מאת ה' וכאן במהופך, מדבר המשורר על חוקים שגזרו היוונים כנגד מצוות ה'.
    • וְעַל חֵילוֹ הִכְבִּיד עֻלּוֹ – ראשי הצבא הקשו על חייליהם.
    • עַד קִנֵּא לוֹ דָּר בִּזְבוּלוֹ – עד שהקב"ה, שוכן שמיים (זבול הוא אחד משבעת הרקיעים, שם נרדף לשמים) יצא לעזרת עמו.
    • לֹא לְכָאֵלֶּה חָלַק עַם חֶבְלוֹ – עם ישראל הוא חבלו, נחלתו, של הקב"ה, והוא מייעד להם גורל אחר.
    • יְשׁוּרוּן בָּרוּךְ מִבָּנִים אֲשֶׁר רוֹזְנִים עִם סְגָנִים – ישורון הוא שם נוסף ליעקב וכינוי לעם ישראל. עם ישראל ברוך ואצילי מכל העמים. לִשְׁמוֹ פּוֹנִים וְנִפְנִים – בני ישראל פונים אל ה'.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

אולי יעניין אותך גם

למי נועד הכיסא הריק בסדר פסח?

למי נועד הכיסא הריק בסדר פסח?

בזמן שכולנו נשב, כמו בכל שנה, לשולחן הסדר, בזמן שנשיר, נשאל קושיות, נקרא את ההגדה ונתענג על סעודת החג, מאות משפחות בקרבנו לא יוכלו לעשות זאת. משפחתם לא תהיה שלמה וליבם לא יהיה שלם כי יקיריהם ויקירותיהם נחטפו ומוחזקים עדיין בשבי החמאס. למעשה, עבור רוב יהודי ישראל והעולם, נדמה שחודש ניסן, המסמל בדרך

לכתבה בבלוג הספרייה
מי ניסה לזייף את ההגדה המודפסת הראשונה?

מי ניסה לזייף את ההגדה המודפסת הראשונה?

ההגדה של פסח היא מהספרים היהודיים המודפסים ביותר. כבר בשנת 1901 פרסם הביבליוגרף שמואל וינר רשימה של כל מהדורות ההגדה שמצא: לא פחות מ־909 הגדות שונות! בשנת 1960 שילש הביבליוגרף אברהם יערי את המספר הזה כשרשם 2,700 הגדות בספרו "ביבליוגרפיה של הגדות פסח מראשית הדפוס ועד היום". וגם אז היה ברור שיש ע

לכתבה בבלוג הספרייה
נורוז (ראש השנה הפרסי)

נורוז (ראש השנה הפרסי)

נורוז הוא חג האביב הפרסי, המציין את תחילת השנה הפרסית. פירוש השם בפרסית הוא "יום חדש". מקורו של החג בדת הזורואסטרית, הדת השולטת באיראן לפני בוא האסלאם. הדת הזורואסטרית היא דת דואליסטית (מאמינה בשני מוקדי אלוהות ולא אחד), הרואה את העולם כזירת מאבק בין כוחות האור לכוחות החושך. נורוז, החל ביום מפנה האב

למגוון תכנים בנושא
שותפים לפרויקט

פיוטים ותפילות

מידע כללי

הרשמה לניוזלטר

הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות