עולמו הפיוטי של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

---

הרב עובדיה יוסף זצ"ל מגדולי חכמי המזרח היה. וכדרכם של חכמי המזרח שעם עיסוקם בהלכה תלמוד הגות ופלפול לא הניחו ידם משירה ופיוט, אף הוא פייטן וחזן היה משחר נעוריו עד ימי זקנותו. ממשפחת פייטנים היה. אביו, חכם יעקב עובדיה זצ"ל, היה צורף ידוע בבגדד ובעל שבחות (כינוי לפייטן מוביל בפי יהודי בבל) לעת הצורך. בחג שמחת תורה ידעו כולם כי חכם יעקב הוא ראש וראשון הפייטנים והמשמחים. ובמיוחד חזקה הייתה לו בהקפות על הפיוט "גלה גלה זיו הודי וכבוד מלכותך גלה". חורז היה את השיר ופזמונו מעלה מטה, לצדדים, ישר והפוך, פנים ואחור, בתנועה מסחררת ומלאת הומור חן ושמחה ומדביק בחדוותו את כל הסובבים שהחרו החזיקו אחריו בזהירות שמא יתבלבלו. כך דבק בו הכינוי "חכם יעקב גלה". אמרו חכמי ירושלים שבזכות שמחתו של חכם יעקב גלה בשמחתה של תורה זכה לבן שהאיר וגילה את זיווה.

הבן, חכם עובדיה, היה דבוק לאביו וסומך על ידו בתפילות בבית הכנסת "שמש צדקה" שייסד חכם צדקה חוצ'ין לעדת הבבלים בשכונת גאולה בירושלים. התפילות והמנגינות היו בנוסח יהודי בגדד. הנער הצעיר היה בקיא בהן היטב. בהיותו בן שבע עשרה פרש חכם עובדיה מהמניין הבגדדי והחל להתפלל בנוסח הספרדי ירושלמי.

בשנת תרפ"ט (1929) בהיותו כבן תשע הגיע לירושלים הפייטן חיים שאול עבוד. עבוד החל ללמד פיוטים וחזנות חינם לילדי ירושלים ובתוכם לתלמידי "מדרש פורת יוסף". אחד ממחברותיו של הרב מאותה התקופה נושאת את הכותרת "שיר ושבחה שירים ופזמונים חדשים שלמדנו מפי ח' חיים שאול עבוד נר"ו". הניגונים היו מלחני השירה הערבית מצרית ולקוחים מהסרטים של אום כולתום ומוחמד עבד אל ווהאב. יצירות אלו לקחו שבי את צעירי ירושלים. לימים יכתוב הרב תשובה הלכתית מפורטת ומנומקת כדרכו להכשיר את הנוהג שבהשאלת לחני שירה ערבית "ולסדר עליהם קדיש וקדושה הפלא ופלא" בהמליצו את הפסוק: על "ערבים" בתוכה תלינו כינורותינו (שו"ת יביע אומר חלק ה סימן ו).

הרב כתב בנערותו כמה פיוטים. הנה אחד מן הפיוטים שחיבר בהיותו בן שמונה עשרה (הודפס בידי החזן יוסף יחזקאל ז"ל בספר שירה ורינה ירושלים תשכ"ו 1966 סימן קיז).

רעיה אגאלך, שובי אהלך, סתרך ואורך למעוני, אוציאך לרויה.
לך קויתי ה' רועי. חמול נא וחיש להרגיעי. מגיני וקרן ישעי.
גואלי שלח. וחובי סלח.
משגבי עיני צופיה
בך נגיל ונשמחה. ונסו יגון ואנחה. נשב בהשקט ובבטחה.
קרית מלך רב. אור הנערב.
משגבי שלח אליה
יה פדה נא לעם אביון. בנה המקדש והאפריון. נכון יהיה בהר ציון.
השב העטרה. כתר תפארה.
משגבי לעם עובד יה.

                                                                                                                               להאזנה>>

השפעתו של הרב עובדיה על התפתחות עולם החזנות והפיוט הספרדי הייתה מכריעה לאין ערוך. במקרים רבים הוא קבע את הנוסח והמנגינה. לדוגמא: לא רבים יודעים כי הנוסח הספרדי ירושלמי של הסליחות קבל את צורתו הנוכחית על פי המנגינות שבחר הרב עובדיה לבצע בעצרותיו הרבות בימי הסליחות. ומכיוון שהרב אהב לבצע את הנוסח המצרי לתפילת "כמו שהודעת לעניו מקדם" ואת הנוסח החלבי לבקשת "מחי ומסי" נהפכו הם נחלת הכלל והם שניהם קרויים היום "ספרדי ירושלמי". זכורני שבבית הורי בשנות השמונים הקלטת היחידה של הסליחות מתחילה ועד סוף בביצוע חזן וקהל הייתה בביצועו של הרב עובדיה יוסף.

הרב התעניין בכל ימיו במצב שירת הפיוטים המזרחית בארץ והיה שומר על קשר עם גדולי הפייטנים, שאף הם השיבו לו אהבה על אהבתו. הם ראו בהופעותיהם לפני הרב זכות גדולה, וחלקם אף חיברו פיוטים לכבודו. לפני כחמש עשרה שנה לקחני חזן הבית שלו, בן דודתי משה חבושה, להופעה בפני הרב. נדהמתי מעוצמת ההקשבה וההתמסרות של הרב בכל חושיו לניגון. מדי פעם היה קורא כלפי משה ואומר: "משה ידבר והא-להים יעננו בקול". מאוחר יותר כרב קהילה הייתי נכנס כפעם בפעם לשאול אותו בענייני הלכה, ברוב הפעמים אחר שהיה עונה לי על שאלתי היה דן עמי בעניין מוזיקלי־פיוטי. מדי פעם בשיעוריו היה מפציר בתלמידיו שומעי לקחו ומבקש מהם שישכימו עם בניהם לשירת הבקשות והיה מספר שבצעירותו היה הולך לשירת הבקשות בכל ליל שבת כארבע שעות. לחוששים מפני ביטול הזמן היה פוסק שאין זה נחשב לביטול תורה, אדרבה, זהו קיומה של תורה מתוך שמחה של מצווה. בשנת תשל"ג, בשבת שהתמנה בה לראשון לציון הגיע הרב לבית הכנסת עדס שבשכונת נחלאות וביצע את הפיוט "אלי בא זמן נשמח ונגיל" תוך הדגשה חוזרת ונשנית באלתור על המילים "בכתר תורה הכתירני". כל פעולותיו אלו חברו יחדיו לתופעה מדהימה שאנו חווים כיום: אלפי בחורי ישיבה חרדים ספרדים שמגלים בקיאות רבה בשירה הערבית והמזרחית. הרב היה מאזין למוחמד עבד אל ווהאב ולאום כולת'ום, ליוסלה רוזנבלט ולסייד דרוויש. ערב אחד בחודש אדר התכנסנו כמה חזנים בביתו לערב מחווה לחזן הישיש חיים הכהן. הרב בתוך דרשתו אמר בהלצה: חכמי הקבלה מונים ארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה עשייה. עולם האצילות זו השירה של עבד אל ווהאב, למטה ממנו עולם הבריאה של אום כולת'ום. עולם היצירה של עבד אלחלים חאפז, ועולם העשייה של פריד אל אטראש. בראיון לאל ג'זירה גילה הרב את העדפותיו המוזיקליות ואמר "עבד אל ווהאב עולה על כולם". פעם אמר לי מרן זצ"ל בגילוי לב בביטוי שמשתמשים בו לתיאור גדול בתורה: "עבד אל ווהאב הוא גדול האחרונים". לא פעם כשהיה הרב מעמיק בכתיבת פסק הלכה ארוך ומפולפל היה מפעיל את הטייפ, המנגינה מתנגנת והפסק נכתב במשך השעות. תורה שהיא נגינה.

גם את בני ביתו חינך הרב על אהבת הפיוט. זכורני ששרנו לו בסוכתו כמה פיוטים ישנים וראיתי את בניו ובנותיו משתתפים ועונים בפזמונים. לתמיהתי השיבה לי בתו הגדולה, הגברת עדינה בר שלום: "אלו מנגינות שאבא שר איתנו כל שבת עוד מלפני שישים שנה".

בכל ערב שירה שהתקיים בביתו הרב היה מחליט בעצמו אילו שירים יבוצעו. והכול לפי סדר מוזיקלי הפותח בדרך כלל במקאם ראשט. כאמור, הרב בצעירותו נטש את הסגנון הבבלי של משפחתו ונמשך לסגנון המצרי והחלבי. סגירת מעגל מרגשת הייתה לי לפני חצי שנה בהופעה האחרונה שהתקיימה בביתו בראש חודש ניסן התשע"ג. פניתי אל הרב בתחילת הערב והתקבלתי בחמימות רבה. שאלתיו: מה כבודו רוצה לשמוע? במה נתחיל? ענה לי: בפיוט "אמת אתה חתננו". אמרתי לו בפליאה: זה פיוט בבלי? אמר לי: גם אני בבלי. וכך, ערב שלם על פי בקשתו שרתי פיוטים מהמסורת הבבלית ונוכחתי לראות את כוח זכרונו העצום. חרזתי מפיוטיו של רבי ישראל נג'ארה ורבי יהודה הלוי עם פיוטי הבן איש חי ומשוררים בבליים ואת כל הבתים הרב שר עמי בעל פה והראה בידיו ובעיניו פרשנות לטקסטים בהבעות תחנונים ובקשה. הסובבים אמרו לי: החזרת את הרב לנעוריו. 

בשנת תשע"א נקראנו כמה מלחינים על ידי אתר הזמנה לפיוט להלחין מפיוטי מחזור ארם צובא.

להאזנה>>

תן זמירות עמי-

כשיצא הדיסק הענקנו עותק ממנו למרן זצ"ל, וזה מה שכתבתי בהקדשה:

בס"ד ירושלים י סיון שנת אמת מארץ (תשע"ב) לפ"ק

מוגש מוקטר לכבוד הוד קדושת מרן נזר עטרת תפארת ישראל
כש"ת ח"ר (=כבוד שם תפארתו, חכם רבי) עובדיה יוסף יחשל"א. (יחי שמו לעד אמן)
יקח נא את ברכתנו אשר הובאת לו מקטן מעריציו ברגשי כבוד והדר
לחנים חדשים מן החדש המקודש יקרים מזהב ומפז
לפיוטים שנדפסו במחזור אר"צ רבה בשנת ה"א רפז
כה דברי עבדו המשתחווה אפיים
ואל מול הדר"ג (=הדרת גאונו) שבעתיים
ע"ה דוד מנחם ס"ט (עבד ה'. סופו טוב)
זכרו יתנגן בליבנו לעד.

הרב דוד מנחם הוא רב קהילה במבשרת ציון, פייטן, מוזיקאי ומלחין. מהפייטנים שהופיעו לפני מרן.