כיאה להוגה מן המעלה הראשונה, לא נשאר אברהם פריצול בדלת אמותיו. הוא הוכר כבר בימי חייו (המאות ה-15 וה-16) כאיש אשכולות. בין יתר פעילויותיו תפקד כחזן, סופר, מורה ורופא. הוא התעניין עמוקות ב"עידן התגליות" שעברו אירופה והעולם כולו. הוא חיבר את החיבור הראשון בעברית העוסק בגילוי יבשת אמריקה ובמסעות לאפריקה שמדרום לסהרה, והיה מן הראשונים להפיץ בקרב יהודי אירופה את דבר קיומה של יהדות אתיופיה המשגשגת.
במסגרת היותו הוגה חלוצי, היה גם איש דת יוצא דופן. בשנים 1471 ו-1480 חיבר שני סידורים לנשים ובהם חידוש פמיניסטי מרתק: בסידור התפילה המוכר לנו כיום מודה הגבר בברכות השחר על החיים המתחדשים בעולם מדי בוקר. הוא מודה לאל על "שלא עשני גוי", על "שלא עשני עבד", ובברכה המוכרת שעוררה פולמוסים אינספור, מברך הגבר את הקדוש ברוך הוא "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא עשני אישה". האישה, מצידה, מברכת את האל על "שעשני כרצונו".
והנה, דווקא בתקופה המזוהה בזיכרון הקולקטיבי כתקופת ימי ביניים החשוכים נמצאים בשני סידורי התפילה שחיבר אברהם פריצול שינויים מהפכניים ומתקדמים בנוסח התפילה המקובל: הנוסח השגור "שעשני כרצונו" משתנה בם לנוסח אחר ומעניין – "שעשיתני אישה ולא איש".