​ח'אלד וליד אבו אחמד​​

רבים סבורים שקולנוע הפלסטיני החל את דרכו עשרות שנים אחרי התפתחות הקולנוע במערב, ושאת מקורותיו יש למצוא בפעילותה של אש"ף – בארץ ומחוץ לגבולותיה. מטרות הקולנוע באותה תקופה הייתה תיעוד הפעילות הצבאית של הלוחמים הפלסטינים במחנות הפליטים ובמרכזי הפדאיון. על אף העובדה שהסרט הראשון המתעד את תנועות ההתנגדות הפלסטינית יצא בירדן בשנות השבעים.

לא מדובר בסרט הפלסטיני הראשון שנוצר. למעשה, הסרט הפלסטיני הראשון יצא לאור בשנות השלושים, והוא תוצאה של ביקור מלכה של סעודיה בארץ. ביקורו של המלך סעוד תועד בידיי צעיר יפואי בשם אבראהים סרחאן. אבראהים עקב אחרי המלך במהלך ביקורו: מלוד ליפו ומשם לתל-אביב. את הוראותיו קיבל אבראהים ככל הנראה מחאג' אמין אל-חוסייני, אשר הורה לו לתעד את הרגעים החשובים באמת: הארוחה המשותפת של המלך והמופתי, הסיורים והמפגשים עם מנהיגי העם הפלסטיני.


אבראהים סרחאן בעת צילום הסרט הראשון, שנת 1935

בראיון עם הבמאי קאסם חול סיפר סרחאן שהסרט שהפיק הוקרן באתר הנופש "רובין" ובסינמה אמפר בתל-אביב. עוד הוסיף סרחאן שבזמן ההקרנה הופעלו באולם מערכות שסיפקו אפקטים קוליים, כך שאיש לא הבחין שמדובר בסרט אילם.

הסרט התיעודי של ביקורו של המלך סעוד בארץ לא היה סרטו האחרון של סרחאן. בהמשך תיעדו את ביקורו של אחמד חלמי שהיה אז חבר הוועדה הערבית העליונה. בתוך פחות משלוש שעות מצילום הסרט, הציג אותו סרחאן בפניי נציגי הוועד, עובדה שעוררה את התעניינותם. עבור עבודתו המקצועית והמהירה קיבל חלמי 300 פונט פלסטיני.

החוקר עדנאן מדאנאת מזכיר באנציקלופדיה הפלסטינית את היקף השכלתו הקולנעית של סרחאן בתחילת דרכו: "הוא קנה מצלמה ידנית; קרא ספר על אמנות הצילום, העדשות והעיבוד; יישם את שלמד; ואף את הציוד שהצטרך ייצר בעצמו – כולל את שולחן העריכה."

הריאיון הראשון של סרחאן הופיע בשנת 1974. המראיין היה קאסם חול. אחרי הצגת סרטים במחנה הפליטים שתילה בלבנון, שמו של סרחאן עלה כשאחד מהנוכחים במקום סיפר את סיפורו הטראגי של מי שהיה במאי בפלשתינה וכיום הוא אינסטלטור במחנה. על קולנוען שהיה פעם במאי בפלשטינה והיום הוא אינסטלאטור במחנה, כששמע קאסם את הסיפור מיד ביקר אותו.

באותו ראיון הזכיר סרחאן את הסרט "חלומות שהתגשמו", סרט נוסף שהפיק באורך 45 דקות. נושא הסרט היה מסגד אל-אקצא, ומטרתו הייתה להיות מעין סרט תעמולה למען היתומים, ובו ניסה בין היתר להוכיח לצופי הסרט כי ניתן לייצר קולנוע איכותי בכלים בסיסים.

בשנות הארבעים של המאה הקודמת, סיפר סרחאן, לא היה בכיסו יותר מ-40 פונט פלשתיני. עובדה זו לא מנעה ממנו לרדוף אחר חלומו הגדול, ולכן פרסם בעיתונות הפלסטינית של אותם הימים פרסומת על פתיחת "סטודיו פלסטין", בצירוף הזמנה לפנים חדשות בקולנוע. הפרסומת הצליחה בצורה שלא יכול היה לצפות אותה: הוא קיבל כ-12 אלף מכתבים, ובתוך מרביתם סכום השתתפות. כשצירף את הסכומים גילה שיש בקופת הסטודיו החדש שהקים כ-1800 פונט פלשתיני, סכום מספק להקמת הסטודיו ולבניית שולחן עריכה ראשון. 


 פרסום: הסרט הפלסטיני הראשון. עיתון אל-דפאע 19.10.1944

לקרוא עוד על עיתון אל-דפאע תלחצו כאן.

יחד עם שותף ירדני, ייסד סרחאן את חברת הסרטים הערבית בירושלים, ובה הפיק את סרטו הראשון – "בליל החג". אורכו של הסרט היה כשעתיים. סרחאן מספר שהסרט שילב טכניקות קולנועיות חדשניות, סיפורי כנופיות וקומדיה. סרחאן רצה להפיק סרט המבוסס על סיפור בשם "סערה בבית", אך בשל העלויות הגבוהות של הפקת הסרט, הפרויקט כולו נגנז. למרות זאת, ניתן למצוא פרסומות לסרט הגנוז בעיתונות הפלסטינית. ברביעי בינואר 1945 התפרסמה ידיעה בעיתון פלסטין המונה את השחקנים המרכזיים בסרט: אחמד יומנא, ח'מיס שבלאק, אבראהים אל-בוסטאמי, ח'מיס מוראד, והקומדיאן המוכר סלאח סרחאן.


קריאה לחברי הנהלת סטודיו פלסטין לבקר באחד מאתרי הצילום, פרסומת בעיתון פלסטין, רביעי לפברואר 1945.

לקרוא עוד על עיתון פלסטין, תלחצו כאן

מספר שנים לאחר מכן, זנח סרחאן את עשיי הקולנוע והקים חברת פרסום מסחרית, בשיתוף עם העיתונאי הנודע זוהיר אל-סקא. שני השותפים החלו בהפקת סרטי פרסומת קצרצרים שהוקרנו לפני סרטים בבית הקולנוע. 


בקרוב.. הסרט הראשון בפלסטין.

פרסום מעיתון פלסטין 04.01.1945


בשנת 1948 עבר סרחאן לירדן שם הוא הפיק את סרטו "קונפלקט בג'רש". משם עבר ללבנון ועבד כאינטלאטור, עד שנפטר בשנת 1987 במחנה הפליטים שתילה.

 

 הערה:

חשוב לציין שהמבקר והמתעד בשאר אבראהים, אחד מהתורמים בשמירת ההפקות הפלסטיניות מזכיר בספרו "הקולנוע הפלסטיני במאה ה-20" שבארץ הכירו את הצילום לקולנוע כבר מתקופת האחים אוגוסט ולויס לומייר, אשר נחשב לממציאי הקולנוע. בשנת 1896 האחים לומייר צילמו בירושלים.​​