audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

וכל מאמינים

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי אשר היינוביץ
  • 2.
    אשכנז - אשכנז כללי דוד קלצקין
  • 3.
    אשכנז - אשכנז כללי שמחה שלמה זילבר
  • 4.
    אשכנז - יצירות חזנות יוסל'ה רוזנבלט
  • 5.
    חסידויות נוספות - חסידות בוסטון לוי יצחק הורביץ בן פנחס דוד מבוסטון
  • 6.
    חסידים - חסידות חב"ד שמואל בצלאל אלטהויז
  • 7.
    חסידים - חסידות חב"ד שמואל בצלאל אלטהויז
  • 8.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) בנימין קליין
  • 9.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) מרדכי ברויאר
  • 10.
    מערב אירופה - צפון גרמניה (ברלין) אוסקר גולדברג
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר וכל מאמינים
מעגל השנה יום כיפור;ימים נוראים;ראש השנה
מועד התפילה שחרית
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • •במלאכת הפירוש שלהלן התבססנו על על פירושיהם של ר' וואלף היידנהיים (דפוס רעדלהיים, 1832) ושל דניאל גולדשמידט (הוצאת קורן, התש"ל) . הָאוֹחֵז בְּיַד מִדַּת מִשְׁפָּט – דימוי של הקב"ה כאוחז בידו את פלס המשפט. מקור הביטוי בשירת האזינו (דברים לב, מא): אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי... המדרש מפרש את התיאור הזה כנקודת איזון שמחזיק בה הקב"ה כשופט, שכל שינוי ממנה יביא לכליה של מי שעומד למשפט: "אמר להם הקב"ה: אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן, שנאמר 'אם שנותי ברק חרבי', ומה אני עושה? 'ותאחז במשפט ידי'..." (שמות רבה, ל).
    • אֵל אֱמוּנָה – אל של אמת, הנאמן לקיים דבריו. שיבוץ משירת האזינו (דברים לב, ד): אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל.
    • הַבּוֹחֵן וּבוֹדֵק גִּנְזֵי נִסְתָּרוֹת... בּוֹחֵן כְּלָיוֹת – רואה את הדברים הנסתרים בנפש האדם, ושופט אותו עליהם, על דרך האמור בירמיהו (יא, כ): וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב.
    • הַגּוֹאֵל מִמָּוֶת וּפוֹדֶה מִשַּׁחַת – שחת במשמעות של מוות, קבר. מתבסס על הכתוב "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם" (הושע יג, יד), אך במהופך. בהושע נאמר הדבר כשאלה – האמנם אפדם מיד שאול? האמנם אגאלם ממוות? כאן נאמר על דרך האישרור: הקב"ה אכן גואל ממוות ופודה משחת.
    • גּוֹאֵל חָזָק – פנייה לקב"ה כמי שרב את ריבם של ישראל. בעת שישראל "עֲשׁוּקִים... וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם", מתכנה הקב"ה "גֹּאֲלָם חָזָק... רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם" (ירמיהו נ, לג–לד).
    • הַדָּן יְחִידִי לְבָאֵי עוֹלָם – לעומת בן אנוש, המוזהר מלהיות דיין יחיד במשפט: "דרש ר' פנחס: לפי שהוא יחיד בעולם, דן יחידי לכל באי עולם, ואין להשיב על דבריו..." (שמות רבה ד, ד"ה ג).
    • דַּיָּן אֱמֶת – דן דין של אמת וצדק.
    • הֶהָגוּי בְּאֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – שמו מבוטא במילים "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" – כתשובת ה' לשאלת משה: וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם (שמות ג, יג–יד).
    • הַוַּדַּאי (שְׁמוֹ) – וַּדַּאי כאחד משמותיו של הקב"ה, מופיע במעשה של אותו אדם "דנחית קמיה [שירד (לפני התיבה) לפני] דרבי חנינא. אמר: 'האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי... והודאי...'" (ברכות לג, ע"ב).
    • (כִּ)שְׁמוֹ כֵּן תְּהִלָּתוֹ – יש הגורסים (ראו היידנהיים, גולדשמידט, וכך מופיע בחלק מכתבי היד) כי יש להפריד בין שני חלקי הצלעית: "הַוַּדַּאי. כִּשְׁמוֹ כֵּן תְּהִלָּתוֹ". הדבר עולה בקנה אחד עם היות וַּדַּאי אחד משמותיו של ה', העומד בפני עצמו, ומלות הפסוק בתהלים (מח, יא): כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ. ורש"י מפרש שם: כאשר שמך גדול, כן תהלתך גדולה בפי כל.
    • שֶׁהוּא וְאֵין בִּלְתּוֹ – הוא יחיד ואין זולתו.
    • הַזּוֹכֵר לְמַזְכִּירָיו טוֹבוֹת זִכְרוֹנוֹת – צירוף בין ישראל "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה'" (ישעיהו סב, ו), לבין ה' הזוכר, כמאמר התפילה "זכרנו בזכרון טוב לפניך (ברכת זכרונות של ראש השנה, וכן תפילת אבינו מלכנו).
    זוֹכֵר הַבְּרִית: הקב"ה זוכר את הברית הכרותה בינו ובין עם ישראל, להיות לו לאלוהים ולגאול אותו.
    הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי: מקציב זמן חיים לכל אדם.
    • הַטּוֹב, וּמֵטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים... טוֹב לַכֹּל – הפסוק מתהלים (קכה, ד): הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, הוא הבסיס הברור, אך החלקי בלבד, שכן המשך הכתוב שם – וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן, עומד בניגוד לכוונת הפייטן כאן. את הבסיס המשלים לרעיון שה' מטיב לטובים וגם לרעים ניתן למצוא בפרק תהלים אחר: טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. (קמה, ט).
    • הַיּוֹדֵע יֵצֶר כָּל יְצוּרִים – הקב"ה יודע את יצר לב האדם, העשוי חומר. וכאן משחק מלים של יצר ויצורים. יוצר האדם יודע את יצרו של היצור, מעשה ידיו. מבוסס על הפסוק בתהלים (קג, יד): כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. עניינו של פרק תהלים זה קרוב לעניינו של הפיוט והוא מדבר בראיית מקומו המוגבל של האדם ורצון לעורר את רחמיו של ה' עליו.
    • יוֹצְרָם בַּבָּטֶן – הקב"ה יודע את האדם ויצרו עוד בטרם יצא לאוויר העולם, עוד בהתהוותו בבטן אמו. בהשאלה מהדימוי הנאמר על ישעיהו הנביא: וְעַתָּה אָמַר ה' יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ (ישעיהו מט, ה).
    • הַכֹּל יָכוֹל – כדברי איוב האחרונים לה': יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה (איוב מב, ב). ואמנם בחלק מן הגרסאות (היידנהיים) מופיע: הַכֹּל יוּכָל.
    • וְכוֹלְלָם יָחַד – גמר לברוא אותם, את כל היצורים, בו זמנית.
    • הַלָּן בְּסֵתֶר בְּצֵל שַׁדַּי – בתהלים האדם הוא אשר "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (צא, א). כאן דורש הפייטן שהקב"ה לן בסתרו שלו, רעיון המתחבר לצלעית הבאה – ...שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא.
    • וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא – עפ"י הפסוק בנחמיה (ט, ו): אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם...
    • נוֹצֵר חֶסֶד – אחת מי"ג מדות רחמים של הקב"ה, שהתגלו למשה בנקרת הצור (שמות לד, ו–ז) והנאמרות בסדר הסליחות והתחנון: וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה...
    • הַסּוֹבֵל – במשמעות של נושא; נושא עוון, מוכן כביכול לסבול אותו על שכמו, מבלי להעניש.
    • וּמַעְלִים עַיִן מִסּוֹרְרִים – מוכן להעלים עין מסוררים ולא להענישם.
    • הָעֶלְיוֹן – אחד מכינויו של הקב"ה, כמופיע בבראשית (יד, כב): הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וכן בברכת "אבות" בתפילת העמידה.
    • וְעֵינוֹ אֶל יְרֵאָיו – ה' משגיח ו"שם עינו" על הירא אותו. לקוח מתהלים (לג, יח): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.
    • עוֹנֶה לָחַשׁ – עונה לתפילה.
    • הַפּוֹתֵחַ שַׁעַר לְדוֹפְקֵי בִתְשׁוּבָה - פיוטי הסליחות עוסקים רבות בבקשה לפתיחת שערי תשובה ומחילה למתדפקים עליהם ומבקשים כפרה ומחילה. הדימוי שבו ה' פותח "פתח של תשובה" נפוץ בעיקר סביב סיפורי בראשית: על אדם הראשון - "'ועתה פן ישלח ידו' – אמר רב אבא בר כהנא: מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה" (בראשית רבה, פרשה כא, ו); על אנשי סדום - "'ארדה נא', תני רבי שמעון בן יוחאי: זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה, אמר רב אבא בר כהנא: מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר 'ארדה נא ואראה'" (בראשית רבה, פרשה מט, ו); ועוד. ומכאן יש הגורסים בפיוט: הַפּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לְדוֹפְקֵי בִתְשׁוּבָה.
    • הַצּוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ – תרכובת של שתי תמונות מיחזקאל. התמונה הראשונה: בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי. בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת... (ג, יז–יח). אך הפייטן אינו ממשיך בקו זה ואינו דורש את הפסוקים הללו עד סופם, המנבאים מוות לרשע, אלא עובר לתמונה הבאה, שהיא הפוכה: הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי ה'? הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה (יח, כג).
    • וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ – לְהַצְדִּיקוֹ. בהתבסס על התשובה שעשה הרשע, הקב"ה חפץ להצדיקו, חפץ שהרשע יהיה צדיק.
    • צַדִּיק וְיָשָׁר – מהותו של ה'. כמובא בשירת האזינו (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא; ובתהלים (קיט, קלז): צַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
    • הַקְּצַר בְּזַעַם וּמַאֲרִיךְ אַף – לפי גרסה זו הדגש הוא על היות הקב"ה מאריך אף (אחת מי"ג מדות – אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, שמות לד, ו), ואפילו כשכועס, זעמו קצר. על פי גולדשמידט מדובר בשינוי נוסח, עליו הוא למד בין היתר מהשיבוש הדקדוקי (הַקְּצַר בְּזַעַם). לפיו, הנוסח המקורי הוא "הקּוֹצֵף בְּזַעַף", הנותן ביטוי לכעסו של הקב"ה כאחד ממהויותיו. ובדומה לו: "אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם" (תהלים ז, יב), פסוק הנטוע בלב הפרק העוסק במשפט צדיק ורשע.
    • קָשֶׁה לִכְעֹס - כעסו לא מתעורר במהרה. אחת מארבע מידות הנדרשות בפרקי אבות (פרק ה): קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד.
    • הַשָּׁוֶה – אינו משתנה, על דרך האמור במלאכי (ג, ו): כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. פסוק הנטוע בתוך פרק על המשפט: וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר... שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם... (שם, ה–ח).
    • וּמַשְׁוֶה קָטֹן וְגָדוֹל – תכונה של שופט צדק, כפי שדורש ה' מהשופטים: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן (דברים א, יז).
    • וּמִתַּמֵּם עִם תְּמִימִים – גומל לתמימים ההולכים אתו בתום באותה מידה, עפ"י שירת דוד: עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל (שמואל ב כב, כו).
    • הַתָּם... תָּמִים פָּעֳלוֹ – תם ותמים מלשון שלמות. השיבוץ משירת האזינו (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט... במלאכת הפירוש דלעיל התבססנו על על פירושיהם של ר' וואלף היידנהיים (דפוס רעדלהיים, 1832) ושל דניאל גולדשמידט (הוצאת קורן, התש"ל).


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?