ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אומץ גבורותיך הפלאת - ר' אלעזר הקליר וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח בְּרֹאשׁ כָּל מוֹעֲדוֹת נִשֵּׂאתָ פֶּסַח גִּלִּיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצוֹת לֵיל פֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח דְּלָתָיו דָּפַקְתָּ כְּחֹם הַיּוֹם בַּפֶּסַח הִסְעִיד נוֹצְצִים עוּגוֹת מַצּוֹת בַּפֶּסַח וְאֶל הַבָּקָר רָץ זֵכֶר לְשׁוֹר עֶרֶךְ פֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח זֹעֲמוּ סְדוֹמִיּים וְלֹהָטוּ בְּאֵשׁ פֶּסַח חֻלַּץ לוֹט מֵהֶם וּמַצּוֹת אָפָה בְּקֵץ פֶּסַח טִאטֵאתָ אַדְמַת מוֹף וְנוֹף בְּעָבְרְךָ בַּפֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח יָהּ רֹאשׁ כָּל אוֹן מָחַצְתָּ בְּלֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח כַּבִּיר עַל בֵּן בְּכוֹר פָּסַחְתָּ בְּדַם פֶּסַח לְבִלְתִּי תֵּת מַשְׁחִית לָבֹא בִּפְתָחַי בַּפֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח מְסֻגֶּרֶת סֻגְּרָה בְּעִתּוֹתֵי פֶּסַח נִשְׁמְדָה מִדְיָן בִּצְלִיל שְׂעוֹרֵי עֹמֶר פֶּסַח שֹוֹרְפוּ מַשְׁמַנֵּי פוּל וְלוּד בִּיקַד יְקוֹד פֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח עוֹד הַיּוֹם בְּנוֹב לַעֲמוֹד עַד גָּעָה עוֹנַת פֶּסַח פַּס יָד כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ צוּל בַּפֶּסַח צָפֹה הַצָּפִית עָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן בַּפֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח קָהָל כִּנְּסָה הֲדַסָּה לְשַׁלֵּשׁ צוֹם בַּפֶּסַח רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע מָחַצְתָּ בְּעֵץ חֲמִשִּׁים בַּפֶּסַח שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִית בַּפֶּסַח תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינְךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח |
|
פיוט המושר לאחר אמירת ההגדה בליל הסדר במנהג אשכנז, מאת ר' אלעזר בירבי קליר (ארץ ישראל, המאות השישית-שביעית). במקורו, פיוטנו אינו אלא חלק ממערכת פייטנית רחבה יותר – 'קדושתא' שיועדה מלכתחילה לתפילת שחרית של יום טוב הראשון של פסח על פי מנהגי הקריאה העתיקים בארץ ישראל, ולאחר מכן הועברה – בחלק מקהילות אשכנז – ליום טוב שני של גלויות על פי מנהגי הקריאה באירופה. אפשר שההתנגדות ההלכתית לשילוב פיוטים בתפילה היא שגרמה בסופו של דבר להעתקת הפיוט אל ההגדה. בתשתית הפיוט מונחת מסורת מדרשית ענפה הטוענת כי בליל פסח התחוללה לא רק יציאת בני ישראל ממצרים, אלא התחוללו גם מאורעות חשובים אחרים בתולדות עם ישראל ואבותיו; כך למשל בשׂוֹרת המלאכים לאברהם על הולדת בנו יצחק אירעה בפסח, וכמותה גם נפילת חילות סנחריב שעה שצרו על ירושלים, ואף מפלת המן בימי מרדכי ואסתר. אולם בין המחרוזות משבץ הפייטן את הפזמון החוזר – 'וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח'; פזמון חוזר זה הוא ציטוט מפסוק המבטא את אחת המצוות היסודיות של פסח – חובת ההגדה, המסירה מדור לדור (שמות יב, כו-כז): "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". האמירה 'זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'' היא, אם כן, התשובה ששמה התורה בפי דור ההורים כמענה לשאלת בניהם – 'מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?'; תשובה זו מתמקדת, מטבע הדברים, בפסח עצמו, כלומר, בניסים שנעשו לישראל במצרים בלבד (במקרה זה – הצלת בתי ישראל ממכת בכורות). הפייטן, לעומת זאת, משבץ תשובה זו במסגרת פיוט המרחיב את אופק מבטו אל מעבר למאורע המכונן הבודד של יציאת מצרים, ומצרף אליו מאורעות אחרים. מבנה זה מאפשר לפייטן לייחל לכך שגם הגאולה העתידה תהא בפסח: "תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח", ברוח דבריו המפורסמים של ר' יהושע בתלמוד הבבלי – "בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל" (מסכת ראש השנה, יא ע"א) – אך בה בעת, דומה שהוא מאפשר לו גם לעצב מחדש את הזיכרון הלאומי, ואת חובת ההגדה: את פסח, על פי פיוטנו, יש לראות לא רק כביטוי לאירוע בודד, אלא לשרשרת אירועים, לרציפות היסטורית, ולקשר הנרקם והולך בין הדורות מכורח הנסיבות – דור דור ופִסחו. |
| • וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח – הטור הפותח את הפיוט ומשמש לו כפזמון חוזר אינו אלא ציטוט פסוק מספר שמות (יב, כו-כז): וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל; פסוק זה מציין את חובת ההגדה, דהיינו, חובת סיפור יציאת מצרים מדור לדור – ואכן, פיוטנו עצמו נושא אופי של הגדה סיפורית על אודות מאורעות מכוננים בתולדות עם ישראל, אשר לפי המסורת אירעו בפסח דווקא. • אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח – את כוחך הגדול והחזק הפלאת להראות בעוצמה רבה בפסח, כמתואר בדברים (ז, יח-יט): זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. • בְּרֹאשׁ כָּל מוֹעֲדוֹת נִשֵּׂאתָ פֶּסַח – רוממת את חג הפסח בכך שקבעת את זמנו בחודש הראשון – כדברי הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן בספר שמות (יב, ב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה – ובכך שהצבת אותו בתחילת הפרשה המקראית המוקדשת לתיאור מועדי ישראל (ויקרא כג, במדבר כח, ועוד). • גִּלִּיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצוֹת לֵיל פֶּסַח – 'אֶזְרָחִי' הוא כינוי רווח לאברהם אבינו בלשון הפיוט, בעקבות המדרש המופיע במקומות אחדים, ולמשל בויקרא רבה (פר' ט, א): "'איתן' זה אבינו אברהם, היך מה דאת אמרת [=כשם שאתה אומר]: 'משכיל לאיתן האזרחי' (תהלים פט, א)". הטור כולו מאפשר שתי פרשנויות עיקריות: א. התגלית לאברהם במעמד ברית בין הבתרים (בראשית טו), אשר על פי דברי חז"ל אירע בפסח, כמובא למשל במדרש התנאי מכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דפסחא, בא, פר' יד): "בחמשה עשר בניסן נדבר המקום עם אברהם אבינו בין הבתרים". במעמד זה בישר הקדוש ברוך הוא לאברהם את דבר שעבוד בניו במצרים (בראשית יד, יג); ב. גילית לאברהם אימתי הוא בדיוק זמן חצות הלילה, זמן בו נעשה לאברהם נס הניצחון במלחמת ארבעה וחמישה המלכים (בראשית יד), אשר הוא גם הזמן בו נעשה לישראל נס מכת בכורות במצרים, ברוח האמור במדרש פסיקתא דרב כהנא (פרשה ז, ה): "הכא את אומר [=כאן, ביחס למכת בכורות, כתוב]: 'ויהי בחצי הלילה' (שמות יב, כט), ולהלן את אומר [=ושם, ביחס למלחמת אברהם, כתוב]: 'ויחלק עליהם לילה' (בראשית יד, טו) – אמר ר' תנחומא: אביכם יצא עמי בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות". • דְּלָתָיו דָּפַקְתָּ כְּחוֹם הַיּוֹם בַּפֶּסַח – התדפקת על דלת אוהלו של אברהם בחום היום בפסח, כדי להבטיחו על הולדת יצחק, כמסופר בבראשית (יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. על פי מסורת מדרשית (ראו למשל בראשית רבה, פר' מח, ו, וכן פסיקתא רבתי, פר' ו) אירע הדבר בפסח. • הִסְעִיד נוֹצְצִים עוּגוֹת מַצּוֹת בַּפֶּסַח – אברהם האכיל במצות את המלאכים ('נוֹצְצִים' – על פי יחזקאל א, ז) שבאו לבקרו באותו יום, שכאמור פסח היה. כך מפורש למשל במדרש תנחומא (ורשא, פר' תצוה, יג): "'לושי ועשי עוגות' (בראשית יח, ו) – לחם מצות". • וְאֶל הַבָּקָר רָץ זֵכֶר לְשׁוֹר עֶרֶךְ פֶּסַח – כאשר אירח אברהם את המלאכים הוא ביקש להאכילם בשר, כמתואר שם בפרשה (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ריצת אברהם אל הבקר מסמלת ומזכירה את הפרשה שנוהגים לקרוא בתורה בפסח ('עֶרֶךְ פֶּסַח') – פרשת 'שור או כשב' (ויקרא כב, כז ואילך), אשר לה מוקדשת ה'קדושתא' שפיוטנו הוא חלק ממנה ('זֵכֶר לְשׁוֹר'). • זֹעֲמוּ סְדוֹמִיּים וְלֹהָטוּ בְּאֵשׁ פֶּסַח – יצא הכעס על תושבי סדום החוטאים, שנענשו. כמסופר בבראשית (יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. על פי האמור בתורה, מהפכת סדום ועמורה התחוללה למחרת ביקור המלאכים אצל אברהם, וממילא אף היא בפסח היתה. • חֻלַּץ לוֹט מֵהֶם וּמַצּוֹת אָפָה בְּקֵץ פֶּסַח – לוט אחיינו של אברהם הוצל על ידי המלאכים מקרב אנשי סדום, זמן קצר לפני שהעיר נהפכה, וכשאירח אותם הכין להם מצות, כמתואר שם (בראשית יט, ג): וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. 'בְּקֵץ פֶּסַח' – במועד הפסח. • טִאטֵאתָ אַדְמַת מוֹף וְנוֹף בְּעָבְרְךָ בַּפֶּסַח – השמדת ('טִאטֵאתָ' – על פי ישעיהו יד, כג) את אדמת מצרים, כאשר עברת להכותה, כאמור בשמות (יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'. 'מוֹף וְנוֹף' הם כינויים מקראיים למצרים – ראו למשל ישעיהו (יט, יג): נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ; וכן הושע (ט, ו): כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם. • יָהּ רֹאשׁ כָּל אוֹן מָחַצְתָּ בְּלֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח – הקדוש ברוך הוא, אתה השמדת כל בכור בליל פסח במצרים. 'רֹאשׁ כָּל אוֹן' הוא בכור, על פי מטבע הלשון בה משתמש יעקב בברכתו לראובן בכורו בבראשית (מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי; הפייטן מכוון כנראה לכפל משמעות במילה 'אוֹן', שכן מלבד הבכורה, היא מציינת גם את שמה של עיר חשובה במצרים המקראית (על פי בראשית מא, מה). 'לֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח' – על פי שמות (יב, מב): לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. • כַּבִּיר עַל בֵּן בְּכוֹר פָּסַחְתָּ בְּדַם פֶּסַח – לעומת בכורי מצרים שנהרגו בליל פסח, עם ישראל, בנו בכורו של הקדוש ברוך הוא, הכביר, ניצל; הכינוי 'בֵּן בְּכוֹר' הוא על פי שמות (ד, כב): וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. הצלת ישראל באה מתוך שפָּסַח הקדוש ברוך הוא על בתי ישראל, שדלתותיהם סומנו ונמשחו מבעוד מועד בדם קרבן הפסח, כנאמר בשמות (יב, יג): וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. • לְבִלְתִּי תֵּת מַשְׁחִית לָבֹא בִּפְתָחַי בַּפֶּסַח – הטור נמשך אל הטור שלפניו ואל מקורותיו, ולשונו מעוצבת כפרפראזה על פסוק נוסף מספר שמות (יב, כג): וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. • מְסֻגֶּרֶת סֻגְּרָה בְּעִתּוֹתֵי פֶּסַח – העיר יריחו נסגרה כדי להגן על עצמה מישראל החונים בגלגל ועומדים להיכנס לארץ, כמתואר ביהושע (ו, א): וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. הדבר אירע בפסח, על פי האמור שם (ה, י): וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. • נִשְׁמְדָה מִדְיָן בִּצְלִיל שְׂעוֹרֵי עֹמֶר פֶּסַח – מדין, שהצרה לישראל בימי השופט גדעון, נשמדה אף היא בפסח; 'בִּצְלִיל שְׂעוֹרֵי עֹמֶר' – גדעון ידע שהקדוש ברוך הוא עתיד לתת בידיו את מדין בעקבות שיחה ששמע בלילה בין שניים מאנשי מדין, כמתואר בספר שופטים (ז, יג): וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה... 'צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ' – קול של לחם נע ומתהפך (וראו בפרשני המקרא שם). על פי מדרש 'פנים אחרים' (נוסח ב, ו), אירע הדבר בפסח: "ליל הפסח היה, שכך כתוב (שופטים ז, יג) 'וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים' – זהו העומר שהוא קרב בפסח". • שֹוֹרְפוּ מַשְׁמַנֵּי פוּל וְלוּד בִּיקַד יְקוֹד פֶּסַח – אף מפלת מחנה סנחריב ('פוּל וְלוּד' – שמות ערים באשור, על פי ישעיהו סו, יט) כשצר על ירושלים אירעה בפסח; הסיפור מתואר בספר מלכים ב (יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. הקביעה כי הדבר אירע בפסח נשענת על דברי חכמים בכמה מקומות, ראו למשל מדרש 'פנים אחרים' (נוסח ב, ו). הדים למדרש זה מצויים גם אולי גם בהצעה המובאת בתלמוד הבבלי (מגילה לא, ע"א) לקרוא בפסח את נבואת ישעיהו המדברת בעניין זה (ישעיהו י, לב ואילך. נבואה הפותחת במילים: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם), וכן בדרשתו של ר' שמעון בן יהוצדק, המובאת בתלמוד הירושלמי במסכת פסחים (סה ע"א) הקושרת בין מפלת סנחריב לבין ליל הפסח. לשון הטור מיוסדת על דברי ישעיהו על אודות מפלתו הצפויה של סנחריב (ישעיהו י, טז): לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ. • עוֹד הַיּוֹם בְּנוֹב לַעֲמוֹד עַד גָּעָה עוֹנַת פֶּסַח – בהמשך לאמור בטור הקודם: סנחריב מלך אשור עתיד לעמוד ולצור על ירושלים עד שתגיע עונת הפסח, ואז יפול. על פי נבואת ישעיהו המתייחסת לכך (י, לב): עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם. • פַּס יָד כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ צוּל בַּפֶּסַח – בעת משתה בלשצאר המתואר בספר דניאל (ה, כד ואילך) יצאה פתאום יד וכתבה על הקיר כתובת סתומה אותה פירש דניאל, ומשמעה היה שימי מלכות בבל ספורים. 'לְקַעֲקֵעַ' – כפל משמעות: א. לחרוט ולסמן מילים ('כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ'); ב. לעקור ולהשמיד ('לְקַעֲקֵעַ צוּל'). 'צוּל' – כינוי לבבל על פי דרשת חז"ל במקומות אחדים, ולמשל בתלמוד הבבלי ( סנהדרין צג, ע"א): "ואין מצולה אלא בבל, שנאמר 'האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש' (ישעיהו מד, כז). מאורע זה אירע בליל הקרבת העומר – כלומר, בפסח – על פי האמור במדרש שיר השירים רבה (פר' ג, ג). • צָפֹה הַצָּפִית עָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן בַּפֶּסַח – פרפראזה על פסוק מישעיהו כא, ה: עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן (משמעותו המדויקת של הפסוק אינה ברורה, וראו פרשני המקרא על אתר). הפסוק במקורו הוא חלק מנבואה על מדי, והוא נדרש במקורות מדרשיים אחדים כמתייחס למשתה בלשאצר – ראו למשל שיר השירים רבה שהוזכר בפירוש הטור הקודם. • קָהָל כִּנְּסָה הֲדַסָּה לְשַׁלֵּשׁ צוֹם בַּפֶּסַח – אסתר ('הֲדַסָּה' – על פי אסתר ב, ז: וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר) הורתה למרדכי לאסוף את היהודים בשושן ולצום עליה שלושה ימים ('לְשַׁלֵּשׁ צוֹם'), כמתואר באסתר (ד, טז): לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם... הצום נקבע לימי הפסח על פי מקורות מדרשיים אחדים – ראו למשל פרקי דרבי אליעזר (פרק מט): "אמרה לו: 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום' (אסתר ד, טז), ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן; אמר לה מרדכי: והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח! אמרה לו: זקן שבישראל, ואתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה? ואם אין ישראל לעשות הפסח, למי הוא פסח?! ושמע מרדכי את דבריה והודה לה מרדכי ועשה לה כל אשר צותהו". • רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע מָחַצְתָּ בְּעֵץ חֲמִשִּׁים בַּפֶּסַח – את המן הרגת כאשר תלית אותו על העץ בגובה חמשים האמה שהכין למרדכי, כמסופר באסתר (ז, ט-י). הטור משבץ פסוק מספר חבקוק (ג, יג): יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה. הצלת ישראל בימי מרדכי ואסתר אירעה בפסח, על פי האמור בחלק מכתבי היד של מדרש פסיקתא דרב כהנא (פרשה יז, א). • שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִית בַּפֶּסַח – בחתימת הפיוט רומז לבשורת השכול והאלמנוּת שמבשר ישעיהו לבבל (ישעיהו מז, ט): וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן, ומבקש להטילה על מלכות אדום ('לְעוּצִית' – על פי איכה ד, כא: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי), שלפי המסורת היא המלכות המשעבדת את ישראל בהווה, עד הגאולה האחרונה. הפייטן נשען כאן על שיטת ר' יהושע הנזכרת במקומות אחדים בספרות חז"ל, ולפיה הגאולה העתידה תהא בפסח – ראו למשל בתלמוד הבבלי ( ראש השנה יא, ע"ב): "רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. מנלן? [=מנין לנו?] – אמר קרא [= אמר הכתוב:] 'ליל שמרים' (שמות יב, מב) – ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית". • תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח – חשוף את עוצמתך וגבורתך בליל פסח, בגאולה העתידה. הפייטן משבץ פסוק מתהלים (פט, יד): לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ. 'כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג' – בלילה בו מקדשים את החג. שיבוץ מישעיהו (ל, כט): הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל – פסוק שנדרש בספרות חז"ל על ליל הפסח (ראו למשל בבלי פסחים, צה ע"ב). |
| כותר |
אומץ גבורותיך הפלאת |
|---|---|
| מעגל השנה |
פסח |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
