audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אסדר לסעודתא

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    חסידויות נוספות - חסדות רומניה יעקב ורות מלמד
  • 2.
    חסידויות נוספות - חסידות בוסטון לוי יצחק הורביץ בן פנחס דוד מבוסטון
  • 3.
    חסידות פשיסחא - חסידות וורקי שרה פרידלנד-בן ארזה
  • 4.
    חסידות צאנז - חסידות בובוב צבי מסטבויום
  • 5.
    חסידות רוז'ין - חסידות סדיגורא רנד
  • 6.
    חסידים - חסידות כללי רזיה זלבסקי, שרה פרידלנד-בן ארזה
  • 7.
    עכשווי - ישראל אהוד בנאי
  • 8.
    עכשווי - ישראל גבריאל חסון
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אסדר לסעודתא
מעגל השנה שבת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • • אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָא - אערוך הסעודה.
    • בְּצַפְרָא דְשַׁבְּתָא - בבוקר השבת.
    • וְאַזְמִין בַּהּ הָשְׁתָא - ואזמין אליה עתה.
    • עֲתִיקָא קַדִּישָׁא - את עתיק יומין. כל סעודת שבת מכוונת כנגד פרצוף אחר באלוהות, ובכל סעודה מתגלה אור ויורד שפע המיוחד לאותו פרצוף ומשפיע על ימות השבוע. סעודת יום שבת היא כנגד עתיק יומין. זהו הפרצוף הגבוה ביותר, המצוי בספירת כתר. כך מופיע בזוהר (חלק ב, פח, ע"ב): "ביומא דשבתא (=ביום השבת), בסעודתא תניינא (=בסעודה שניה) כתיב (ישעיה נח, יד): 'אז תתענג על ה', על ה' ודאי [נכתב דווקא על ה' ולא ה', שזוהי סעודת עתיקא קדישא שהוא מעל זעיר אנפין הנקרא ה'], דההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא (=בשעה ההיא מתגלה העתיקא קדישא [בהארה יתירה]), וכלהו עלמין בחדוותא ושלימו (וכל העולמות הם בשמחה ובשלמות [מההארה]), וחדוותא דעתיקא עבדינן (ואנו מסבים שמחה לעתיקא [על ידי סעודה זו שאנו משתתפים בה ובשמחתו]), וסעודתא דיליה היא ודאי (וסעודה זו היא שלו ודאי [לפי שהוא עולה וניזון מעולם העקודים היוצאים מפה אדם קדמון"]). בשער הכוונות לר"ח ויטאל דף ע"ד מובאות שתי סיבות לכך שסעודה זו נקראת סעודת עתיקא קדישא: א. לפי שזעיר אנפין והמלכות עולים עד למטה מאריך אנפין הוא העתיקא קדישא, ושם ניזונים, ב. או לפי שהעתיקא קדישא עולה לעולם העקודים המצוי בפה של אדם קדמון ומשם ניזון.
    • נְהוֹרֵהּ יִשְׁרֵי בַּהּ - אורו ישרה בה.
    • בְּקִּדּוּשָׁא רַבָּה - בקידוש הגדול, כך נקרא הקידוש של בוקר השבת, כפי שמופיע בבבלי פסחים קו, ע"א: "תנו רבנן, זכור את יום השבת לקדשו. זוכרהו על היין... ביום מאי מברך? אמר רב יהודה, בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא (נקלע למחוז [מקום]). אמרו ליה, ליקדיש לן מר קידושא רבה (=יקדש לנו מר קידושא רבא)". מכאן לומדים שקידוש הבוקר נקרא קידושא רבא. על פי שער הכוונות (דף עד) בקידוש הערב זוכים למוחין דזעיר אנפין הנקרא קודש, ואילו בקידוש הבוקר זוכים למוחין דאבא הנקרא קודש קודשין - ולכן קידוש היום נקרא קידושא רבא.
    • וּמֵחַמְרָא טָבָא - ומן היין הטוב.
    • דְבֵהּ תֶחְדֵי נַפְשָׁא - שהנפש שמחה בו.
    • יְשַׁדַּר לָן שֻפְרֵהּ - ישלח לנו את יופיו.
    • וְנֶחְזֵי בִיקָרֵהּ - ונחזה בכבודו.
    • וְיַחְוֵי לָן סִתְרֵהּ - ויראנו את סודו.
    • דְמִתְמָר בִּלְחִישָׁה - הנאמר בלחישה. תורת הסוד נמסרת מפה לפה בלחישה, כפי שמופיע בבראשית רבה (פרשה ג, סי' ד): "ר"ש בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן... מהיכן נבראת האורה. א"ל, מלמד שנתעטף בה הקב"ה ... בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה לו בלחישה. א"ל, מקרא מלא הוא 'עוטה אור כשלמה' ואת אמר בלחישה? א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה".
    • גַלֵּי לָן טַעְמַי - יגלה לנו הטעמים, הסודות.
    • דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי - שבשנים עשר הלחמים. מנהג המקובלים לבצוע בשבת על 12 ככרות - ארבע בכל אחת משלוש הסעודות (שתים על גבי שתים כנגד זכור ושמור). בסעודה הראשונה ערכו את כל 12 הלחמים, שש מכל צד, כפי שלחם הפנים היה מסודר במשכן: "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה'...בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (ויקרא כד, ה; ח). וכך מובא בזוהר על כך (חלק ג רמה, ע"א): "ומנלן דלחם הפנים איהו מפתורא דמלכא (=מנין לנו שלחם הפנים הוא מלחם המלך?) דכתיב (יחזקאל מא, כב) 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'', ז"ה [בגמטריה יב] י"ב אנפין (י"ב פנים). ואוף הכי מאן דאית ליה (=ואף כך מי שיש לו) בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה (=צריך לתקן ולסדר על שולחנו) ארבע ככרות בכל סעודתא דשבת, לתלת סעודתי תריסר אנפין (=לשלוש סעודות תריסר [ככרות שהם י"ב] פנים).
    • דְּאִנּוּן אָת בִּשְׁמֵהּ - שהנם אות בשמו. על פי האר"י מסדרים 12 חלות בכל סעודה, בסדר הבא: שני זוגות של לחמים בצד ימין, שני זוגות בצד שמאל ושני זוגות באמצע. כאשר בצדדים הזוגות מסודרים לאורך ובאמצע לרוחב. כל זוג מונח אחד על גבי השני. כל חלה היא כנגד אות בשם ה-ו-י-ה. העליונות כנגד יו"ד ו-וא"ו, והתחתונות כנגד שתי אותיות ה"א. כך אותיות שם ה-ו-י-ה רשומות ב-12 הלחמים של שבת.
    • דְּאִנּוּן אָת בִּשְׁמֵהּ כְּפִילָה וּקְלִישָׁא - שהם אות בשמו, שהיא כפולה וקלושה. על פי סידור הלחמים לפי האר"י שהוצג לעיל - בבוקר בוצעים על שתי החלות העליונות מהזוג המרכזי - כך שבוצעים כנגד יו"ד ו-וא"ו. האות וא"ו מורכבת בעצם משני ווים, האות ו' מוכפלת בה: 'וו' - ואילו ה-יו"ד קטנה ולכן קלושה. כך שתי האותיות משם ה', כנגדן בוצעים בבוקר, הן הכפולה (וא"ו) וקלושה (יו"ד).
    • צְרוֹרָא דִלְעֵילָא - הצרור שלמעלה. צרור במשמעות של אבן, וזהו סמל המקביל לספירת מלכות. וכן מובא בזוהר חלק ג, צ, ע"ב: "כתיב (ישעיהו ח, טז) 'צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי'. צור תעודה דא תורה שבעל פה [שהיא המלכות], בגין דתמן אתצרר צרורא דחיי" [לפי ששם, במלכות, נצרר ונקשר תמיד צרור החיים, שהוא היסוד דזעיר אנפין]. בית זה מדבר אודות עלייתה של המלכות בסעודה זו, בכל סעודה מצטרפים כל הפנים ועולים למעלה יחד עם הפנים של אותה סעודה, כך בסעודת הבוקר שהיא סעודת העתיקא עולים עמה הזעיר אנפין והמלכות, ועל זו הדרך בשאר הסעודות.
    • דְבֵה חַיֵּי כֹלָּא - שבה חיי הכל, במלכות. בה צרורים חיי הכל הן מכיוון שכל האורות מגיעים אליה דרך יסוד דזעיר אנפין, והן כיוון שבמלכות מצוי אוצר הנשמות.
    • וְיִתְרַבֵּי חֵילָא - יתרבו חילות המלכות דאצילות, הם עולמות בריאה, יצירה ועשיה.
    • וְתִסַּק עַד רֵישָׁא - המלכות עולה עד הראש. המלכות נקראת "עטרת בעלה" והיא עולה עד הכתר, מעל לראש - עד העטרה של בעלה.
    • חֲדוּ חַצְּדֵי חַקְלָא - שמחו המקובלים, הנקראים כורתי הקוצים מהשדה, שעל ידי הכוונות שהם מכוונים הם מרחיקים את המזיקים, הקוצים.
    • בְּדִבּוּר וּבְקָלָא - הרחקת המזיקים באמצעות דיבור וקול. דיבור - כנגד המלכות, וקול - כנגד הזעיר אנפין.
    • קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין - לפני רבון העולמים.
    • בְּמִלִּין סְתִימִין - במלים נעלמות וסתומות.
    • תְּגַלּון פִּתְגָמִין - תגלו דברים.
    • וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא - ותאמרו חידושי תורה.
    • לְעַטֵּר פָּתוֹרָא - לעטר את השולחן.
    • בְּרָזָא יַקִּירָא - בסוד יקר.
    • עֲמִיקָא וּטְמִירָא - עמוק וטמיר.
    • וְלָאו מִלְּתָא אָוְשָׁא - ולא תיאמר על כך מילה, הדבר לא יתפרסם.
    • וְאִלֵּין מִלַּיָא - ואלה הדברים, דברי הסוד שהמקובלים מגלים בסעודה זו.
    • יְהוֹן לִרְקִיעַיָּא - יהיו לרקיעים.
    חֲדְתִּין וּשְׁמַיָּא - ושמיים חדשים. על פי תיאור העתיד לבוא בישעיהו סה, יז: "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה". הזוהר מסביר שהשמיים הם זעיר אנפין והארץ היא המלכות. לעתיד לבוא - באלף השביעי, תגדל המלכות ויגדל הזעיר אנפין. שהעולם נברא מצד שמאל, צד הדין, כאשר הזעיר אנפין גדול מהמלכות והמלכות תלויה בו. לעתיד לבוא, באלף השביעי, גם הזעיר אנפין וגם המלכות יהיו גדולים יותר ויהיו שווים ביניהם, ואז יהיה איזון שלם בין ימין לשמאל, בין חסד לגבורה. כאן מדובר על השבת, שהיא מעין עולם הבא והיא כנגד האלף השביעי, שבה ייבראו שמיים חדשים וארץ חדשה, (זעיר אנפין ומלכות). כפי שמופיע בזוהר (חלק א, נ, ע"ב): תא חזי שמיטה דא לא אתקשר בקיומא שלים בימינא ובשמאלא ([המלכות] עדיין לא נקשרה בקיום שלם], מיומא דאשתכחת (מיום שנבראה)...וברא עלמא דין (וברא עולם דין), ובגין דהוה מסטרא דשמאלא לית ביה קיומא (וכיוון שנברא מצד שמאל אין לו קיום), עד זמנא דאלף שביעאה (עד האלף השביעי), דבההוא יומא לחוד אתקשר כדין בימינא, וכדין תהוי בין ימינא ושמאלא בקיומא שלים (ואז [באלף השביעי] תתקשר [המלכות] בצד ימין ויהיו ימין ושמאל בקיום שלם), וישתכחון (ויבראו) שמים חדשים וארץ חדשה...".
    • בְּכֵן הַהוּא שִׁמְשָׁא - היא אותה השמש. הזעיר אנפין נקרא שמיים ונקרא שמש. בבית זה מדובר על הזעיר אנפין שעולה עם העתיקא קדישא בסעודה השניה.
    • רְבוּ יַתִּיר יַסְגֵּי לְעֵילָא מִן דַּרְגֵּהּ - עולה הרבה יותר ממדרגתו כל השבוע.
    • וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ - ויקח את בת זוגו.
    • דְהָוַת פְּרִישָׁא - שכל השבוע היה פרוש ממנה. כאמור, כל סעודה בשבת היא זמן של זיווג של פנים שונות באלוהות. במשך השבוע כל פרצוף פועל בנפרד, ויש פירוד מסוים בין הפנים השונות, בין שמים וארץ, בין עם ישראל לה' - ובשבת זהו זמן של חיבור ואיחוד, בעיקר בזמן הסעודות.
    • יְדַי אַסְחֵי אֲנָא - אטול את ידי בסוף הסעודה, הנטילה של "מים אחרונים".
    • לְגַבֵּי חַד מָנָא - בכלי אחד. אין ליטול מים אחרונים על הקרקע, אלא אל תוך כלי. כיוון שמים אלו הם טמאים, שלא יטמא הקרקע, שהיא כנגד המלכות.
    • לְסִטְרָא חוֹרָנָא - מים אחרונים הם לסטרא אחרא, שנמצא על השולחן ורוצה לקטרג ולהכשיל. זה כעין מתנה הניתנת לסטרא אחרא, כדי להשתיקו.
    • דְּלֵית בֵּהּ מְשָׁשָׁא - שאין בו ממש, בסטרא אחרא.
    • אֲזַמֵּן בִּתְלָתָא - בסוף הסעודה אומר את ברכת הזימון, הנאמרת בשלושה.
    • בְּכָסָא דְבִרְכְתָא - על כוס של ברכה. רצוי לברך ברכת המזון על כוס יין.
    • לְעִלַּת עִלָּתָא - לעילת העילות, הוא עֲתִיקָא קַדִּישָׁא.



יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?