• אָז – לאחר קריעת ים סוף וחציית ישראל ביבשה בתוך הים, ולאחר שטבעו בו מצרים שרדפו אחריהם. • יָשִׁיר – שרו. • אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה – אשיר, אני שר לה', משום שהוא עליון מאוד. • סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם – ה' השליך בים את סוסי מצרים עם רוכביהם, כפי שנאמר בשמות יד, כז וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה – ה' הוא מקור כוחי, לו אני שר ומהלל, וממנו באה ישועתי. צירוף זה מופיע גם בתהלים (קיח, יד) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ובתוספת שם ה' בישעיהו (יב, ב) הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. • זֶה אֵלִי – השימוש בכינוי הרמז 'זה' מבטא את בהירות ועוצמת נוכחותו של ה' בעיני ישראל באותה שעה, כאילו ניתן היה כביכול להורות עליו באצבע. מפסוק זה דורש ר' אליעזר במכילתא (פרשת השירה ג), שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שכן אלו רק דימו את מראות הנבואה, ואילו כאן ניתן היה כביכול להצביע על נוכחותה של השכינה. • וְאַנְוֵהוּ – ואנשאהו (לפי שורש מקביל בערבית, ולפי ההקבלה למלה 'וארוממנהו'), אספר גדולתו. פירוש אחר: ואפארנו (מלשון נוי), כלומר אספר את דרכיו הנאות והדורות. פירוש אחר: אכין לו נוה, מקום מיוחד למשכנו. • אֱלֹהֵי אָבִי – ה' הנראה במעמד הזה הוא אותו אל שכרת ברית עם אבותי. • וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ – אספר את מעשיו הגבוהים, אשבח אותו. • ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ – ה' שנגלה בים סוף כבעל מלחמה, עשה מלחמותיו בשמו בלבד, ולא בכלי מלחמה. פירוש אחר: גם כשבא לעשות דין ומלחמה באויביו הוא בא בשם הוי"ה, שהוא מידת הרחמים (רש"י). • מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם – מרכבות פרעה וצבאו השליך בכוח אל תוך הים, כמתואר בשמות יד, כז: וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו – ושרי צבאו המובחרים. • תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ – מים רבים כיסו את מרכבות פרעה וצבאותיו. • יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן – המצרים שקעו במעמקי הים כמו אבן. • יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ – עד כאן דיברה השירה אל ה' בגוף שלישי. כאן עוברת השירה אל לשון נוכח, ואומרת לה': ליד ימינך עוצמה אדירה, או, אתה לבוש בכוח כבאדרת. • תִּרְעַץ אוֹיֵב – תשבר ותרוצץ את האויב. • וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ – בעליונותך הרבה על אויביך, אתה הורס את המתקוממים נגדך. • תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ – כשאתה משלח את כעסך, הוא פוגע באויביך כאש האוכלת קש. • וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם – כאן עובר משה מן השבח הכללי לפרט את מה שהתרחש: רוח הסערה שנוצרה כביכול מנשימות אפך הזועמות, הערימה את המים ערמות ערמות, גל על גל. • נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים – המים עמדו כמו חומה, כפי שמתואר בשמות יד, כב: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וראו גם שם כט. • קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם – זרמי הים עמדו על מקומם במעמקי הים, או, הפכו להיות קרח. • אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל – פרעה תכנן בלבו לרדוף אחר ישראל, ולאחר שישיגם לחלק את השלל לאנשיו. • תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי – אמלא את תאוותי בשלל שאקח מהם. • אָרִיק חַרְבִּי – אשלוף את חרבי מנדנה. • תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי – אשמיד את ישראל בכוחי ובחרבי. • נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – כאשר השבת את הרוח, כיסה הים את המצרים, שכן רוח הקדים העזה היא שייבשה את ים סוף, וכדי להשיב את הים לאיתנו השיב ה' את רוח הים הרגילה. • צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים – המצרים שקעו במי הים האדירים, כמו עופרת כבדה השוקעת מיד במים. • מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' – שאלה רטורית, שמשמעה – אין כמוך בין כל האלים והכוחות כולם, ה'. • מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ – שאלה רטורית מקבילה לחברתה. אין כמוך בעל קדושה אדירה או לבוש בקודש כאדרת. • נוֹרָא תְהִלֹּת – הכול יראים ממך בשל מעשיך הגדולים והמהוללים. פירוש אחר: הכול מהללים את מעשיך מעוררי היראה. • נָטִיתָ יְמִינְךָ – לאחר קריאת התפעלות זו מפרט משה את נפלאות ה' במצרים: הרמת את יד ימינך והורדת אותה כדי להכות בה. • תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ – ביטוי מליצי, שעניינו בלעה אותם השאול. הארץ כמו פצתה את פיה ובלעה אותם. • נָחִיתָ – הנהגת, הובלת. • בְחַסְדְּךָ – בטובך, באהבתך. וחסד עניינו גם נאמנות לברית, ה' הקים את בריתו והבטחתו לגאול את ישראל ממצרים. • עַם זוּ גָּאָלְתָּ – את עם ישראל שאותו גאלת. • נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ – בכוחך הובלת את העם שאותו גאלת אל משכנך הקדוש. נראה כי הביטויים 'נהלת' ו'נוה' קשורים לדימוי ה' כרועה, המוליך את צאנו אל נוה המדבר. • נְוֵה קָדְשֶׁךָ – הר סיני או ארץ ישראל. הצלת את ישראל בים כדי שיגיעו בהמשך המסע להר סיני, או בסופו – לארץ ישראל. • שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן – העמים השכנים, ששמעו על קריעת ים סוף ומפלתם של המצרים, רגזו ופחדו. • חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת... אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד – הפלשתים ושליטי מואב נתקפו ברעד וחרדה. • נָמֹגוּ – התמוססו, נפל עליהם פחד גדול. • פְּלָשֶׁת... אַלּוּפֵי אֱדוֹם... אֵילֵי מוֹאָב... כְנָעַן – אלו העמים השכנים שידעו כי ישראל שלהם נבקע הים, ושאויביהם נחלו מפלה בים סוף, עומדים לעבור באדום ומואב ולכבוש את כנען ולהילחם גם בפלשתים. • תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד... – נפלו עליהם אימה ופחד. לפי פירוש אחר כאן מתחיל כבר החלק האחרון של השירה, ומשה מבקש מה' שעמים אלה ימשיכו לפחד מישראל גם בעתיד. • בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן – כשיראו את כוחך האדיר, ישתקו וידומו כמו אבן. • עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' – פחדם לא יסור מהם עד שעם ישראל יגיע למחוז חפצו. • עַם זוּ קָנִיתָ – עם ישראל שאותו יצרת, קנית לך לעם בגאולתך אותו. • תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ – הבא והושב את עם ישראל בארץ ישראל. • מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' – המקום או היסוד שיצרת כדי שבו תשב, ה'. נראה שיש כאן רמז לרעיונות המפותחים במדרשים, כי ארץ ישראל נבחרה להיות מושב השכינה מאז שנברא העולם, ושהיא מהווה תשתית ויסוד העולם. • מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ – ביטוי נבואי למשאלה של משה, שה' ייסד את מקדשו, לאחר שיסתיים המסע. ואכן שלמה בתפילה שנשא לאחר שהקים את המקדש רומז שהתקיימה תפילתו של משה, וחוזר על ביטוי קרוב בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (מלכים א ח, יג). לפי פירושים אחרים רומזת תפילת משה על המקדש העתידי או על המקדש העליון, המכוון כנגד המקדש התחתון, שייבנו בידי ה', ולא בידי אנוש. • ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – השירה נחתמת בהכרזתם של משה ובני ישראל של קבלת מלכות ה' על עצמם ועל צאצאיהם, נוכח הנסים שאותם פירטו בשירה, ושעליהם הודו במהלכה. • כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם...– לא ברור אם פסוק זה הוא מגוף השירה, או רק חוזר ומסכם את רקעה. הפירוש על פי 'דעת מקרא'
|