audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

נשמת כל חי

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אלג'יריה - אורן מאיר זיני
  • 2.
    אלג'יריה - קונסטנטין מיכאל שרביט
  • 3.
    אשכנז - אשכנז כללי ינון שבטיאל
  • 4.
    אשכנז - יצירות חזנות יוסל'ה רוזנבלט
  • 5.
    אשכנז - יצירות חזנות יוסף שליסקי
  • 6.
    מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה עזרא מלקוב
  • 7.
    מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה ריף כהן
  • 8.
    מרכז אסיה וקווקאז - פרס
  • 9.
    סוריה - חלב (ארם צובה)
  • 10.
    סוריה - חלב (ארם צובה) נסים שלום
  • 11.
    ספרדים מסורות המזרח - סוריה חכם יוסף בוזו בליווי מתפללי בית כנסת עדס
  • 12.
    ספרדים מסורות המזרח - סוריה יוסף בוזו
  • 13.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
  • 14.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים נסים שמחוני
  • 15.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב רפאל זרוק
  • 16.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו דוד אוטמזגין
  • 17.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
  • 18.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו שלום ישראל
  • 19.
    עכשווי - ישראל דיוואן הלב , יניב מטרי
  • 20.
    עכשווי - ישראל עמיר בניון
  • 21.
    פורטוגזים - פורטוגזים כללי אברהם לופז קרדוזו
  • 22.
    צפון אמריקה - צפון אמריקה הדר
  • 23.
    תימן - כלל תימן חיים אסנפי
  • 24.
    תימן - כלל תימן ינון חדד
  • 25.
    תימן - כלל תימן מנחם צדוק
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר נשמת כל חי
מעגל השנה יום כיפור;ימים נוראים;לכל עת;סוכות;פסח;ראש השנה;שבועות;שבת;שמחת תורה / שמיני עצרת
מועד התפילה אחר
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • • נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹוהֵינוּ - כל הבריות מברכות (ואפשר: ראוי להן שתברכנה) אותך, אלוהינו. הצירוף 'נִשְׁמַת כָּל חַי' נועד לבטא הכללה מירבית, ונשען אולי על צירוף מקראי דומה, הלקוח במקורו מהקשר אחר, הפוך לפיוטנו - המבול (בראשית ז, כב): כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. מקור אפשרי נוסף לטורנו ולטור שאחריו עולה מדברי איוב (יב, ט-י): מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.
    • וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד - בהמשך לטור הקודם ולמקורות הרמוזים בו, גם טור זה מבטא ניסיון לכלול את כל הבריאה כולה, המשבחת ומרוממת את האל.
    • מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל - אלוהותך אינה מוגבלת בזמן או במקום, ככתוב בתהלים (קו, מח): בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ (וראו הסבריהם של פרשני המקרא לצירוף 'מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם').
    • וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכֹל עֵת צָרָה וְצוּקָה - אין לנו מושיע ותומך פרט לך.
    • אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה - סיכום לטורים שלפניו - אין לנו מלך מבלעדיך.
    • אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים - אתה הוא אלוהי הדורות שעברו, והדורות שעתידים לבוא; פרפראזה על דברי ישעיהו (מד, ו): כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.
    • אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת - נראה שפירושו: אתה הוא אלוה על כל הבריות הקיימות כעת, ועל כל הבריות העתידות להיוולד.
    • הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת - אתה הוא אשר מהללים אותו בתשבחות רבות. ברוח דברי משורר התהלים (צו, ג-ד): סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים.
    • הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים - האל מתנהל עם עולמו ובריותיו בדרכי החסד והרחמים, כאמור בתהלים (קג, ב-ד): בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים.
    • וַה' לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן - אלוהותו של הקדוש ברוך הוא אינה מוגבלת ליום או ללילה; היא נוכחת תמיד. ככתוב בתהלים (קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
    • הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים - משחק לשון ותוכן על הטור הקודם: האל לא ישן, אך הוא המעורר את הבריות הישנות.
    • וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים - האל הוא הנותן פה לאדם, הוא היכול לגאול אילם מאילמותו ולהתיר אסירים מכבליהם. כדברי הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ד, יא): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'. תיאור האל כמתיר אסורים רווח במקרא, וראו למשל תהלים (קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים ה' מַתִּיר אֲסוּרִים.
    • וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים - הטור נמשך אל הטור שלפניו ואל מקורו (שם, ח): ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים ה' זֹקֵף כְּפוּפִים ה' אֹהֵב צַדִּיקִים.
    • לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים - סיכום לטורים שלפניו: רק לך אנו מודים, על כל הטובה אשר אתה גומל עימנו כל העת. הצירוף 'לְךָ לְבַדְּךָ' נשען על פסוקים רבים במקרא, המבטאים את ייחודו של האל, למשל בנבואת ישעיהו (לז, טז): ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.
    • אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם - לאחר שנוסח הברכה עד כה הדגיש את החובה להודות לאל, עוברת הפסקה הבאה לתאר דווקא את אי היכולת להודות לו, שאף היא ביטוי לגדלותו הלא-נתפסת; אומר הפייטן: אף אם השירה שבפינו רחבה כים. הים משמש במקרא כדימוי לקול גדול, אך דווקא בהקשר שלילי (ירמיהו ו, כג): קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן.
    • וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו - והרינה הנישאת על לשוננו מתמשכת ואינה פוסקת כגלים הרבים שבים; המילה 'הֲמוֹן' יכולה להתפרש במקרה זה גם כהמיה - כלומר, כסמל לקול רוגש - ולא רק כביטוי כמותי. הצירוף 'כַּהֲמוֹן גַּלָּיו' נשען על צירוף מקראי דומה, המופיע בהקשר אחר (ירמיהו מא, נב).
    • וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ - והשבח המבוטא בשפתותינו רחב כרקיע השמים.
    • וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ - ועינינו מאירות כלפיך כשני המאורות, השמח והירח.
    • וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם - וידינו פרושות לפניך כבתפילה, כשם שהנשר פורס כנפיו הרחבות. הצירוף 'כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם' נזכר במקרא דווקא כדימוי למהירות, ואף במקרה זה בהקשר שלילי (איכה ד, יט): קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ.
    • וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - ורגלינו מהירות לרוץ ולספר את גודלך כרגלי אילות השדה. על פי חבקוק (ג, יט): ה' אֲ-דֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי.
    • אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ - בכל זאת, אף אם יש בנו כל התכונות המופלגות שנשנו לעיל, אין ביכולתנו להודות לך ולברכך כראוי.
    • עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ - פעמים כה רבות השפעת טוּב עלינו ועל אבותינו, עד שכל ניסיון שלנו להודות לך במידה מספקת נדון לכשלון. הטורים הקרובים מוקדשים לתיאור הטובות שעשה האל עמנו עד כה.
    • מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ - הטובה הראשונה המוזכרת בברכה היא גם זו המוזכרת בתורה כאחד מיסודות הברית בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל - יציאת מצרים. הטור מנוסח כפרפראזה על פסוקים רבים במקרא, ראו למשל דברים (ז, ח): כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.
    • בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ - בתקופות של רעב סיפקת לנו אוכל, בתקופות של שפע ושובע הענקת לנו ברכה, והגנת עלינו מאסונות כמלחמה ומחלת הדֶּבֶר. צירופם של 'רָעָב', 'חֶרֶב' ו'דֶּבֶר' מופיע במקרא כמה פעמים, וכמעט תמיד במשמעות שלילית ומבשרת-רע לישראל, למשל בנבואת ירמיהו (כט, יז): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר ..
    • וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ - הצלת אותנו ממחלות קשות ('דִּלִּיתָנוּ' - העלית אותנו; משורש דל"ה. וראו תהלים ל, ב-ג: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי). הצירוף 'חֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים' נשען על דוגמא יחידאית במקרא, ואף היא בהקשר רע לישראל, בטקס הקללה והברכה המתואר בספר דברים (כח, נח-ס): אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ.
    • עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חָסָדֶיךָ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח - סיכום הטורים הקודמים המתארים את חסדי ה' עם עמו בעבר ובהווה, בצירוף בקשה לעתיד - שלא יעזוב האל את ישראל ולא יחדל מחסדיו. הניסוח בסוף הטור מזכיר את דברי משורר התהלים (כז, ח-י): לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי.
    • עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ - לאחר החטיבה הקודמת שהדגישה את חוסר היכולת להודות לאל כראוי על כל הטובה אשר גמלנו, שבה חטיבת הטורים הבאה ומתארת כיצד בכל זאת אנו מודים לאל. תכליתה להורות כי ההודאה מקיפה את כל הווייתנו, ונובעת מכל גופנו; אלא שגופנו אף הוא מתת אל הִינוֹ. תחילה מצוין הגוף כולו, אשר בחסד האל מחולק הוא איברים-איברים הפועלים יחד.
    • וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ - שנית מצוינים הרוח והנשמה, המעניקים לנו את חיוּתינו, ואף הם מקורם באל, כפי שמסופר בתורה על אדם הראשון (בראשית, ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
    • וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - שלישית מצוינת הלשון, בה טמון כוח הדיבור, אשר כפי שכבר צוין בתחילת הברכה - תלוי גם הוא בחסד האל; שלושת הטורים האחרונים מעמידים את הצירוף גוף-נפש-דיבור, המייצגים כאן את הקיום האנושי.
    • הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ - הגוף, הנפש, וכמובן גם הפה, שותפים בהודאה, בשבח, בנשיאת הפאר והרוממות ובהמלכת האל. החזרה על פעלי שבח והקדשה רבים - 'יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ' - מוכרת גם מפיוטים מאוחרים יותר, בעיקר מסוג ה'אופן', כלומר, פיוטים המתארים כיצד המלאכים וצבא השמים מקדישים וממליכים את האל.
    • כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע - מן הגוף הפרטי עובר בעל הברכה לתאר את הגופים כולם, אשר בתוכם פועל גם גופו שלו; כאומר - פי ולשוני מודים לך ככל הפיות והלשונות המודים לך. וכן בטורים הבאים.
    • וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה - גופי כורע ומשתחווה לפניך ככל הגופים הכורעים ומשתחווים לפניך. טורנו והטור שלפניו נשענים בניסוחם על נבואת ישעיהו (מה, כג): בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.
    • וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ - גם חלקו הפנימי של האדם, החלק הנושא את הנפש והנשמה, שותף בשיר השבח הנישא לכבוד האל. אפשר שהטור רומז לדברי ירמיהו (לב, לט): וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.
    • כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ - המקור לכל האמור בטורים האחרונים מתבסס על פסוק שלם מספר תהלים (לה, י). פסוק זה מבטא את הודאת האדם לאל בכל גופו על חסדיו ועל טוּבוֹ. פסוק זה נדרש בספרות התלמודית כמקור להשתחויה בתפילה - כלומר, לשיתוף הגוף במעשה השבח לאל - כמובא למשל בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות, פ"ד ה"ג) בסוגיה העוסקת בשאלה מפני מה כוללת תפילת עמידה שמונה-עשרה ברכות דווקא: "אמר ר' סימון: כנגד שמונה עשרה חֻליות שבשדרה [=בגב האדם], שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן; מה טעם [=מנין, מה המקור לקביעה זו]? - 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך' (תהלים לה, י)".
    • מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ - דבר אינו דומה לך, שוֹוה לך, או עומד בערכך; אתה יחיד ונבדל באלוהותך. ככתוב בתהלים (פט, ו-ז): וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה' אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים.
    • הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ - אתה נעלה על כל הבריאה; הטור מתבסס על שילובם של כמה מכינויי האל במקרא, ובעיקר על הפסוקים מדברים (י, יז): כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד, ומבראשית (יד, יט): וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
    • נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ - על כן, כיון שגדול ונעלה אתה, נהלל ונשבח אותך.
    • כָּאָמוּר לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֵת שֵׁם קָדְשׁוֹ - כדברי דוד, משורר תהלים (קג, א-ב): לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו.
    • הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ - אלוהותך ניכרת בכוחך העצום, בשמך הגדול, ובגבורתך התמידית.
    • הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׂב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא - אתה היושב על מושבך הרם והנישא, כמתואר בחזון ישעיהו (ו, א): בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל.
    • שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ - הטור נמשך אל הטור שלפניו, ומתבסס על פסוק אחר בנבואת ישעיהו (נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
    • וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה - בעל הברכה מצטט פסוק שלם מספר תהלים (לג, א), כדי שיהווה הקדמה לחטיבת הטורים הבאה; הפסוק קורא לצדיקים לשמוח באל, ומדגיש כי טוב ונאה להם לשמוח בו.
    • בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ - הטור בנוי ארבע צלעות המהוות הרחבה לאמור לעיל בפסוק מתהלים: הישרים יהללוך, הצדיקים יברכוך, החסידים ירוממוך, והקדושים יקדישו אותך.
    • וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר - אך לא רק יחידי הסגולה שנשנו בטור הקודם מהללים ומשבחים אותך, אלא אף המון בית ישראל ('וּבְמַקְהֲלוֹת' - מלשון קהל), המפארים את שמך דור אחר דור.
    • שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ - המחבר חוזר אל הראשונות, אל הרעיון בו פתח את הברכה - כל הבריות משבחות אותך אלוהינו - ומוסיף על גביו מימד של חובה.
    • לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס - הברכה מונה סדרה ארוכה של פעלי שבח והודאה, ההולמת את אופייה ההמנוני, מעין המצוי כאמור לעיל גם בפיוטי 'אופן' מאוחרים יותר.
    • עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ - כנראה כוונת הטור: חובת כל היצורים לזמר לך כהמשך ומעבר לשירת השבח שנשא לך דוד. הכינוי 'עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ' מיוסד על תהלים (קלב, י): בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
    • יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ - פתיחה לחטיבה המסכמת את הברכה כולה, השבה ומדגישה עד כמה שבחו של האל נצחי ותמידי.
    • כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם - ראויים ויפים לך ה' אלוהינו דברי השבח, השיר והברכה שאנו נושאים לך, וכמותם ראויים ויפים לך השלטון והעוצמה, הגדולה והכבוד. החזרה על סדרה ארוכה של מאפיינים לרוממות האל מזכירה, כפי שכבר נאמר לעיל, פיוטים המנוניים רבים מסוג ה'אופן' והדומים לו, פיוטים המעמידים במרכזם את שבח האל.
    • בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת - תפילת 'נשמת' נחתמת בנוסח ברכה, המסכם את האמור לפניו.
    • הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה - האל עצמו חפץ כביכול בזמרת האדם ובשבחו; בחירותיו של האל מתוארות במקרא ובתפילות קדומות אחרות כביטוי ממצה של רצונו; כך למשל נאמר בדברי הימים ב (ו, ו): וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וכן בתהלים (קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ. על רקע זה, נראה כי תפילת 'נשמת כל חי' מבקשת לומר כי הברכה ושיר השבח עצמם - נושאם של תפילה זו - הם עצמם קיום רצונו של האל.
    • מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים - כינויים לאל, המשמשים כאן כמטבע לשון של חתימה. מצויים רבות בספרות חז"ל (ראו למשל תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פ"ב ה"א).



יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?