audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

מי כמוך ואין כמוך

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    איטליה - איטליה כללי דניאל בדרידה
  • 2.
    הודו - בני ישראל ורד אבידן
  • 3.
    יוון - יוון כללי יוסף ויטל
  • 4.
    מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן אברהם מור
  • 5.
    מרכז אסיה וקווקאז - הודו לא ידוע
  • 6.
    מרכז אסיה וקווקאז - פרס טוביה נגארי
  • 7.
    סוריה - חלב (ארם צובה) דוד שירו
  • 8.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 9.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 10.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 11.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל שאול בר יוסף
  • 12.
    ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן נחמיה חוג'ה
  • 13.
    ספרדים מסורות המזרח - מצרים ניסים מטרי
  • 14.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה שלו
  • 15.
    ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה בנימין חדאד
  • 16.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב מוריס רומאני
  • 17.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב ציון וטורי
  • 18.
    ספרדים צפון אפריקה - לוב רפאל חיון
  • 19.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
  • 20.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
  • 21.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס יוסף בלעיש
  • 22.
    תורכיה - תורכיה כללי ברוך חסון
  • 23.
    תימן - דרום תימן (שרעב וסביבותיה) עוזי טסה, רצון טסה
  • 24.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
  • 25.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
  • 26.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) יצחק נהרי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר מי כמוך ואין כמוך
מעגל השנה לכל עת;פורים;שבת
מועד התפילה אחר
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • מִי כָמֹכָה – לפי דברי ישראל בשירתם על ים סוף בשמות טו, יא: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. הפיוט שובץ במקורו בסמוך לאמירת פסוק זה במסגרת ברכת גאולה.
    • וְאֵין כָּמוֹךָ – כפי שנאמר בתהלים פו, ח: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ וכן במקומות אחרים.
    • מִי כָמֹכָה... מִי דוֹמֶה לָּךְ – לפי נוסח ברכת גבורות בתפילת עמידה: מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָּךְ.
    • וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ – גם זה מטבע של תפילה המופיע במספר מקומות, למשל בברכת יוצר אור בשבת ובחגים: וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים בחלק מהנוסחים, וכן לפני ברכת שופרות בתפילת מוסף של ראש השנה: כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ.
    • אָדוֹן – ה'.
    • חַסְדְּךָ בַּל יֶחְדָּל – חסדך נצחי, לא יפסק.
    • אֲמִתְּךָ מִבְצָר עֹז וּמִגְדָּל – האמת שלך, דבריך, הם כמבצר חזק. הלשון עפ"י תהלים סא, ד: כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב (ראו גם משלי יח).
    • כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל וּמָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ – שימשת משענת וכוח לעני, הן לאדם הפרטי והן לעם ישראל. ופסוק הוא מישעיהו כה, ד כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר.
    • בִּימֵי חָרְפִּי – בימי עלומי.
    • מִקַּדְמוֹנָי – מימים קדמוניים (לפי יחזקאל לח, יז).
    • בִּי דִּבֵּר רוּחַ ה' – המשורר מעיד על עצמו שהוא כותב את שיריו ברוח הקודש. כדברי דוד בשמואל ב כג, ב: רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי.
    • וְהַיּוֹם אִם גֵּרְשׁוּנִי עֲוֹנָי – והיום, גם אם בגלל חטאי, אני מרוחק מה'.
    • דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ – עדיין שוררת בינינו האהבה, ופסוק הוא משיר השירים ב, טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
    • גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת – מאז ומעולם ה' גומל עמי טובות וחסדים.
    • גְּלוּיוֹת – מפורסמות.
    • גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת – לכן אני יודע כי גם כאשר הצרות קרובות ואני במצוקה, לפי תהלים כב, יב: אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר.
    • אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ – מאושרים כל המחכים לו, ופסוק הוא מישעיהו ל, יח: וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ.
    • דְּמֵי מִתְקוֹמְמַי אַזֶּה – אשפוך דמיהם של אויבי, אנקם מהם.
    • דִּגְלִי אָרִים – לאות ניצחון.
    • כִּדְבַר כָּל חוֹזֶה – כפי שהבטיח כל נביא.
    • הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ – פסוק הוא מישעיהו כה, ט: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.
    • אַבִּיעָה חִידוֹת – אספר מעשים, מליצות.
    • הָיוּ מִנִּי קֶדֶם עֲתִידוֹת – שהיו מוכנות ומזומנות מימי קדם.
    • נִפְלָא בָם הַמֵּבִין צְפוּנֵי סוֹדוֹת – מיוחד הוא המבין את הנסתרות שבחידות, במעשי הנסים.
    • יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ – ה', שיצר אותי מבטן להיות לעבד לו. שיבוץ מישעיהו מט, ה: וְעַתָּה אָמַר ה' יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה' וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי.
    • וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – כך נפתחת מגילת אסתר.
    • הֻקָם עָל – הועמד עליון, מעמדו היה רם ונישא. לפי הפסוק משמואל ב כג, א: וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.
    • כִּבְרוֹשׁ – כעץ הברוש המיתמר לגובה ובולט בסביבתו.
    • נִשָּׂא וָרָם – עליון ומורם. לפי ישעיהו נז, טו: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן...
    • עַל כָּל קָצִין וָרֹאשׁ – מעל לכל השרים וכל אדם חשוב. ביטוי זה מופיע בספר שופטים יא, יא: וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין...
    • וַה' הֵנִיחַ לוֹ – מלכותו היתה על מי מנוחות. כך נאמר על דוד בשמואל ב ז, א וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו.
    • זִמֵּן – הזמין, הכין.
    • בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּתוֹ לְהַרְאוֹת לְכָל עֲבָדָיו – כמתואר במגילת אסתר א, ג-ד: בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ...
    • תְּכוּנָתוֹ – את מידתו, את טיבו.
    • וְאַבְנֵי נֶזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ – להציג לראווה על אדמתו, בארמונו, את כתרו המשובץ באבנים יקרות. שיבוץ הוא מזכריה ט, טז: וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ.
    • וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ – ולהראות את עושרו הרב. פסוק הוא מאיוב כח, ו: מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ.
    • חֵלֶק לְכָל בְּנֵי שׁוּשָׁן וְהִקְדִּישׁ קְרוּאָיו כֶּחָתָן בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתָן – הזמין את אורחיו כחתן המזמין לחופה, וכל בני שושן השתתפו במשתה שהתקיים בחצר גנת ביתן המלך. כמתואר במגילת אסתר א, ה: וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.
    • אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ – המקום שבו קבע את ארמונו ובו חשק כמום שבתו. לפי הפסוק מתהלים קלב, יג: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
    • טָעַם עֲשׂוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וְיִצְרוֹ – ציווה לעשות רצון כל איש ולמלא את חפצם ומאויים של כל הקרואים.
    • וְאֵין אוֹנֵס לְאִישׁ יַיִן עֲבָרוֹ – ואין הכרח לשתות יין, למי שהיין משכרו. כפי שנאמר באסתר א, ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.
    • וְלָתֵת לְכָל שׁוֹאֵל דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ – כפי שנאמר על האביון בדברים טו, ח: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.
    • אֻסְּפוּ הַנִּדְרָשִׁים – נאספו הקרואים.
    • גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים – כך נאמר באסתר א, ט: גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
    • וּמִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים – לפי אסתר רבה ג, ט היו קווי דמיון רבים בין משתה אחשורוש לבין המשתה של ושתי.
    • שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ – המשתה ארך שבעה ימים. פסוק זה לקוח מהמדובר בכהן ביחזקאל מד, כו וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ.
    • כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ... לְהָבִיא לְפָנָיו... – כפי שנאמר באסתר א, י-יא: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא... לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
    • יְפַת הָעָיִן – ושתי.
    • וַתְּמָאֵן בִּדְבָרוֹ – סירבה לציוויו, כפי שנאמר שם, יב: וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים.
    • לֵאמֹר אָיִן – אמרה: לא.
    • הֵעֵזָּה פָנֶיהָ וַתֹּאמֶר לוֹ – כך נאמר על האשה המפתה במשלי ז, יג: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ.
    • לַקְּרוֹבִים אֵלָיו – את הקרובים אליו, שכך נאמר באסתר א, יד: וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת.
    • הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵי כַן – היושבים במקום מכובד, לפי הפסוק הנ"ל ...הַיּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת.
    • וַיְּעָצֵהוּ מְמוּכָן הוּא הָמָן לְפוּרְעָנוּת מוּכָן – ממוכן הוא שייעץ למלך מה לעשות. לפי הדרשה בבבלי (מגילה יב, ע"ב): "ממוכן זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות".
    • לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ – לבו מלא רעה שתזיק בסוף לעצמו, כפי ששר דוד על אויבו בתהלים מא, ז: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר.
    • מֹעֲצוֹתָיו כַּדָּת נְתוּנוֹת – עצותיו של ממוכן, הוא המן, שיושמו באמצעות חוקים.
    • הָיוּ לְעַמִּי רְפוּאוֹת צְפוּנוֹת – היו כרפואה המקדימה למכתם של ישראל.
    • כִּי לוּלֵא אִגְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת גַּם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ – כך נאמר בבבלי (מגילה יב, ע"ב): "אלמלא אגרות הראשונות (של אחשורוש שציוה להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו) לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט". הפסוק במקורו נאמר על מכת הארבה ביואל ב, ג לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ.
    • נוֹעַץ לִקְרוֹא לְכָל הֲמוֹנָיו – קיבל עצה לפנות לכל העמים בשליטתו.
    • לְהָבִיא כָּל יְפַת תּוֹאַר לְפָנָיו – כפי שנאמר באסתר ב, ב-ג: וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה...
    • וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיו מָהוֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ – והוא ישא לאשה את הנערה שתמצא חן בעיניו, כפי שנאמר באסתר ב, ד וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי. מָהוֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ לקוח משמות כב, טו.
    • סַנְסַן לְיָאִיר – מרדכי, שהוא ענף, בן, ליאיר, אביו של מרדכי.
    • יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח – ישמח לפלס את דרכו כגיבור, לפי האמור על השמש בתהלים יט, ו: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.
    • טֶרֶם מַכָּה צִיץ רְפוּאָה פָרָח – הכין את מרדכי כהקדמת רפואה למכה. הרפואה משולה כאן לציץ ולפרח לפי ישעיהו כז, ו: הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה.
    • כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ – ה' בחר, הקדיש לכך, את מרדכי חסידו, לפי תהלים ד, ד: וּדְעוּ כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ ה' יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו.
    • נֶאֶמְנָה – התחנכה, לפי אסתר ב, ז: וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה...
    • תַמָּה – שלמה.
    • הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּוֹדוֹ – לפי אסתר ב, ז: וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ...
    • בָּרָה כַּחַמָּה – זכה ובהירה כשמש, לפי שיר השירים ו, י: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
    • וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדְּכַי לוֹ – פסוק הוא מאסתר ב, ז: ...וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
    • פָּגְעָה חֵן – נשאה חן.
    • וַתֵּלֶךְ וַהֲלוֹם – הלכה בלב נשבר, לפי שמואל א יד, טז: וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם.
    • וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ – לפי האמור באסתר ב, ח: וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
    • גִּזְרַת יַהֲלוֹם – מבנה גופה יפה כיהלום, לפי איכה ד, ז.
    • לְכִי לְשָׁלוֹם – כדברי עלי לחנה בשמואל א א, יז.
    • כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ – עלייך לציית למלך. לפי האמור בתהלים מה, יב: וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ.
    • צֶדֶק לָבְשָׁה בְּמַמְלַכְתָּהּ – נהגה בצדקות גם בהיותה מלכה.
    • לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר עַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ – כך נאמר באסתר ב, י: לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד.
    • כִּי מֵה' הָיְתָה לּוֹ – כי ה' ייעד אותה לו, לפי דברי אדוניה בן חגית לבת שבע (מלכים א ב, טו): וַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵה' הָיְתָה לּוֹ.
    • קֶשֶׁב רַב קָשַׁב– מרדכי הטה אוזנו להקשיב.
    • צְרוֹר הַמּוֹר – זהו כינויו של מרדכי לפי הפסוק משיר השירים א, יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי. ועל כך נאמר בבבלי (חולין קלט, ע"ב): "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב 'מר דרור' (שמות ל, כג) ומתרגמינן מירא דכיא". וראו גם אסתר רבה ו, ז.
    • מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הַקְּבוּעִים לִשְׁמוֹר – לדברי בגתן ותרש, שניים מסריסי המלך, שהיו השומרים בקביעות.
    • הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ – לפי דברי פרעה על בני ישראל במצרים (שמות א, י): הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
    • רָחֲשָׁה – אמרה.
    • בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר – בדיבור נאה, לפי ברכת יעקב לנפתלי בבראשית מט, כא נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר.
    • בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר – אסתר סיפרה למלך את דברי מרדכי, כפי שנאמר באסתר ב, כב-כג: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי... וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
    • בֻּקַּשׁ וְנִמְצָא לִפְנֵי צְבִי עֹפֶר – הענין נחקר ונמצא על ידי מרדכי, כפי שנאמר שם, כג: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא. כינוי זה למרדכי שאול מכינויו של הדוד בשיר השירים ב, ט.
    • כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ – הכינו לאחשורוש סם שהובא מן ההרים, לפי מה שנאמר על בהמות באיוב מ, כ: כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם.
    • שְׁנֵיהֶם נִתְלוּ עַל הָעֵץ – בגתן ותרש, כפי שנאמר שם, כג: וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ.
    • בְּהִוָּעֵץ – כאשר נועצו זה בזה.
    • נַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ סַם הַמָּוֶת – לפי דברי בבלי (מגילה יג, ע"ב) אמרו בגתן ותרש זה לזה: "בוא ונטיל ארס בספל כדי שימות".
    • רוֹעֵץ – מכשול, תקלה.
    • אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ – אולי יתפתה לשתות ונצליח במזימתנו. כדברי ירמיהו כ, י: כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ.
    • תְּשׁוּעָה זֹאת – סיפור הצלת המלך.
    • צְפוּנָה לְדוֹר אַחֲרוֹן – שמורה לעתיד בהיכתבה בספר הזכרונות, ואולי רמוזים כאן דברי המדרש (משלי ט) "שכל המועדים יהיו בטלין, וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר (אסתר ט, כח) 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'."
    • סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן – ספר הזכרונות.
    • לִהְיוֹת לוֹ מִן הַמֶּלֶךְ תַּגְמוּל וְיִתְרוֹן – כדי שהמלך ישלם למרדכי כגמולו.
    • כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ – האדם מקבל שכר ועונש לפי מעשיו. זוהי לשון הפסוק באיוב לד, יא כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. ב.
    • אַחַר... אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן הֵרִים... מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים – כפי שנאמר באסתר ג, א: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
    • וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ – והעניק להמן עוצמה רבה, השיבוץ לקוח מהנאמר אודות מלכו של עולם בתהילים צה, ד: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ.
    • נִמְנַע מָרְדְּכַי מִסְּגֹד לָרָשָׁע – מרדכי סירב להשתחוות להמן, כפי שנאמר באסתר ג, ב וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.
    • נִין עֲמָלֵק אֲשֶׁר מִבֶּטֶן פָּשַׁע – המן האגגי הוא צאצא של עמלק, ולכן נחשב כאויב ישראל מלידה.
    • וְזֶה הוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע – המן הוסיף חטא על פשע, וביקש לאבד לא רק את מרדכי אתא את כל היהודים. לפי דברי אליהוא לאיוב (איוב לד, לז): כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל.
    • לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ – פסוק הוא מדברים כט, יט: לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
    • יוֹם כָּרְעוּ לוֹ כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ – כאשר השתחוו להמן כל עבדי המלך.
    • בְּתֻמּוֹ הוֹלֵךְ – מרדכי הולך בדרכו בשלמות וביושר, לפי עדותו של דוד על עצמו בתהלים כו, א: ...אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד.
    • לְחַרְחֵר רִיב – לגרום מריבה.
    • דַּל וְהֵלֶךְ – עני.
    • עוֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ – כמי שעובר בדרך ומכניס עצמו לריב שאינו נוגע לו, לפי משלי כו, יז: מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ.
    • יָעַץ – המן.
    • כְּשִׂכִּים בְּצִדּוֹ – כקוצים הסוגרים מכל צד, לפי במדבר לג, נה.
    • וַיִּבֶז בְּעֵינָיו... לִשְׁלוֹחַ יָד בְּמָרְדְּכַי לְבַדּוֹ – לא הסתפק בהריגתו של מרדכי בלבד. לפי האמור באסתר ג, ו: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים...
    • בִּגְאוֹן חֶמְדּוֹ – במי שעליו גאוותו וחמדתו של ישראל – מרדכי. השיבוץ לקוח מדברי יחזקאל על המקדש בספר יחזקאל כד, כא.
    • בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ – מי שמזלזל בדבר - ייענש באמצעותו, ופסוק הוא ממשלי יג, יג: בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.
    • הִרְבָּה כֶסֶף וְזָהָב – המן שקל כסף רב, לפי האמור באסתר ג, ט: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
    • לִבְלִי חֹק – בלי הגבלה.
    • וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ זֶה עֵת לִשְׂחֹק – המן ראה במזימתו על היהודים סיבה לשמחה. שיבוץ מקהלת ג, ד: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
    • מִשְׁכָּנוֹת – בתים.
    • לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹא לוֹ – לפי הפסוק מחבקוק א, ו: כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ.
    • וַיַּפֵּל פּוּר וְיָדוֹ בַגּוֹרָל הָדָה – לפי הנאמר באסתר ג, ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל...
    • הָדָה – שלח.
    • וַיַּרְא כִּי בַאֲדָר מֵת אֲבִי הַתְּעוּדָה – נוכח לדעת כי משה, מקבל התורה, נפטר בחודש אדר (ז' באדר), לפי מסורת חכמים.
    • וְלֹא זָכַר כִּי הִיא עֵת הַלֵּידָה – ולא זכר שגם יום הולדתו של משה חל בז' באדר. כפי שאמרו חכמים בבבלי (מגילה יג, ע"ב): "כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח [המן] שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת [משה], ובשבעה באדר נולד".
    • חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבוֹאוּ לוֹ – כאבים גדולים יבואו לו, ככאבה של היולדת. לפי האמור על אפרים בהושע יג, יג: חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ הוּא בֵן לֹא חָכָם כִּי עֵת לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים.
    • דֹּב אוֹרֵב – כינוי להמן, לפי הלשון באיכה ג, י דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים.
    • יְעָצוּהוּ רַעְיוֹנָיו – הנחוהו מחשבותיו.
    • וַיִּשְׁאַל שְׁאֵלָה מֵאֲדוֹנָיו – ביקש בקשה מאחשורוש.
    • וְגַם הוּא שִׁנֵּי אֲרָיוֹת שִׁנָּיו וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ – וגם אחשורוש דומה לאריה טורף, לפי האמור בארבה (יואל א, ו): כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ.
    • הֵן עָם אָחוֹר נָזוֹרוּ – עם ישראל נבדלו מהעמים. לפי האמור בגנות ישראל בישעיהו א, ד: הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר.
    • וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת וְדָתְךָ בַּל יִנְצֹרוּ – לא רק שעם ישראל יש לו דת שונה מכולם אלא גם אינם שומרים ומקיימים את דת המלך. לפי דברי המן לאחשורוש (אסתר ג, ח): וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם.
    • רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ – הם מדברים אבל אינם עושים דבר, לפי האמור בהושע ח, ז כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ. וייתכן שהדבר רומז למה שאמור בבבלי מגילה יג, ע"ב, שכך אמר המן למלך, שישראל אינם מקיימים את דתי המלך בתירוצים של חגים – שבת היום, פסח היום.
    • קָמָה אֵין לוֹ – לכן אין להם תבואה, פרנסה, ויש כאן גם הדהוד למלה תקומה, שאין להם תקומה.
    • הֲכִינוֹתִי כֶסֶף לִגְנָזֶיךָ יַעַל – הכסף שהכנתי ייכנס לאוצרך.
    • הַגּוֹי הַנִּגְעָל – העם המתועב, ישראל.
    • כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל – היהודים שלא רצו להשתחוות לצלם שהמן ענד על בגדיו. המשורר נשען על דברי מדרש אסתר רבה ז, ה "מה עשה המן? - עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים.
    • כָּל הַבִּרְכַּיִם... וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ – הפסוק לקוח ממלכים א יט, יח: וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.
    • לְהָבִיא... אֹסֶף עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כֶסֶף – אוצר של הסכום הזה, לפי האמור באסתר ג, ט: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
    • וְנֶפֶשׁ אַכֶּה לְכָל בֵּית יוֹסֵף – ואשמיד את כל בית ישראל (כך מכונה העם בשמואל ב יט, כא).
    • פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ – אחת ולתמיד. הפסוק לקוח משמואל א כו, ח: וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ.
    • וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ יְהִי לְךָ קִנְיָנֶךָ – כספך יישאר בידך, לפי האמור באסתר ג, יא: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
    • וְזֹאת טַבַּעְתִּי... וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ – לפי אסתר ג, י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים.
    • וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ – עם ישראל יכלה ולא יהיה מי שיעזור לו, לפי דניאל יא, מה: וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.
    • יָצָא – המן.
    • וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ נִקְרָאוּ – לפי האמור באסתר ג יב: וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ...
    • וַיִּכְתְּבוּ כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרָהוּ – סופרי המלך כתבו את דברי המן, לפי האמור שם וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן... מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ...
    • וְאֶל כָּל עַם וָעָם רוֹכְבִים יָצָאוּ – כפי שנאמר שם ג, יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ...
    • שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ – פסוק הוא ממלכים א כב, לא וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלִֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. וראו גם דברי הימים ב יח, ל.
    • הָיָה דְבָרוֹ נָחוּץ – דחוף, לפי דברי דוד לאחימלך בשמואל א כא, ט: וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ.
    • כֶּרֶם חֶמֶר – כרם יין. עם ישראל נמשל לכרם בישעיהו ה.
    • לִזְמֹר – להשמיד ולהכרית.
    • בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָחֵל וְגָמֹר – לפי האמור באסתר ג, יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
    • לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ – לא אתחרט, לפי הפסוק מעמוס ז, ח: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר אֲנָךְ וַיֹּאמֶר ה' הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ. וראו גם עמוס ח, ב.
    • קָרַע מָרְדְּכַי בְּגָדָיו... וַיִּצְעַק מַר – לפי האמור באסתר ד, א: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.
    • גּוֹלַת אֲרִיאֵל – גולת ירושלים, לפי ישעיהו כט, א.
    • הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ – האם ייתכן שעם ישראל וכל זרעו יושמד. פסוק הוא מדברי ה' לבני עמון בירמיהו מט, א ...הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לֹו מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד וְעַמֹּו בְּעָרָיו יָשָׁב.
    • טָרֹף טֹרַף – נגזרה כליה, לפי דברי יעקב בראותו את כתונת יוסף (בראשית לז, לג): וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
    • שְׁאָר הֲמוֹנָי – שארית עמי.
    • מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב לְמוֹנָי וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים – מי נתן את עם ישראל להשמדה בידי אויביו. לפי הפסוק מישעיהו מב, כד מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ..
    • נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר הִגִּידוּהָ דָּבָר – נערות אסתר סיפרו לה על מרדכי שקרע בגדיו. לפי האמור באסתר ד, ד וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ...
    • שָׁמַעְנוּ צְעָקָה – הנערות מתארות את זעקתו של מרדכי.
    • כַּיְּעֵנִים בַּמִּדְבָּר – לפי איכה ד, ג גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר.
    • לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ – הנערות אינן יודעות את הסיבה לאבלו של מרדכי. הלשון לפי דברי העם לאהרן בשמות לב, א ...קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.
    • בְּגָדִים שָׁלְחָה לְהַלְבִּשׁוֹ וְלֹא קִבֵּל – לפי האמור באסתר ד, ד: ...וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל.
    • וַתִּשְׁלַח לַהֲתָךְ לְחָקְרוֹ וּלְדָרְשׁוֹ – לפי האמור באסתר ד, ה: וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.
    • לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ – מה לעשות בנוגע למרדכי. כפי שנאמר על מרים בשמות ב, ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
    • רוּחוֹ הוֹצִיא לַהֲתָךְ וְחִוָּה – מרדכי אמר את אשר על נפשו וסיפר על הגזירה להתך, כפי שנאמר באסתר ד, ז וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ....
    • וּפָרָשַׁת הַכֶּסֶף לְפָנָיו שִׁוָּה – וסיפר לו על הצעת המן, לפי האמור שם: ...וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם.
    • וְהַפַּתְשֶׁגֶן שָׁלַח – ושלח לאסתר את נוסח הגזירה, לפי האמור שם, ח: וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר...
    • וְעַל אֶסְתֵּר צִוָּה...ְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ – ללכת אל המלך ולבקש על עמה, לפי האמור שם: וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
    • בֶן מָוֶת אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא וְיָבוֹא לְבַד... אֶת שַׁרְבִיט זְהָבוֹ – כמו שנאמר באסתר ד, יא: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה.
    • בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ – כשיתקרב אל המלך אדם להשתחוות לו, כלשון הפסוק בשמואל ב טו, ה: וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ.
    • יַקִּיר – נכבד, כינוי למרדכי.
    • הֲדַסָּה – אסתר.
    • אֵין מְנוּסָה – אין מוצא.
    • זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ – ניאלץ לסבול את כעסו של ה' בשל חטאינו, לפי מיכה ז, ט: זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ.
    • אַל תְּדַמִּי לְהִמָּלֵט... מִכָּל לְאֻמִּי – אל תחשבי שאת תינצלי לבדך מכל עמך, לפי האמור באסתר ד, יג: וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.
    • אַתְּ תֹּאבְדִי וְאוּלָם עַמִּי... גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ – ההיפך, את עלולה ללכת לאבדון ועם ישראל יינצל. לפי האמור באסתר ד, יד: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ...
    • אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ – אף שעם ישראל נמכר בידי המן, בסוף הוא ייגאל. השיבוץ מפסוק המדבר בעבד עברי (ויקרא כה, מח): אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ.
    • מִמָּקוֹם אַחֵר יִשְׁלַח שְׁלוֹמָיו – התשועה תבוא ממקום אחר. לפי האמור באסתר ד, יד ...רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר...
    • עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו – כינוי לה', לפי איוב כה, ב: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
    • כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו – רחמיו של ה' לא תמו, לפי איכה ג, כב: חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו.
    • עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ – ולכן אני ממשיך לקוות לישועתו, הלשון לפי איכה ג, כא: זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל.
    • חוֹכֵי פִדְיוֹם – היהודים המצפים לישועה.
    • לֵךְ כְּנוֹס... וְצוּמוּ עָלַי...– לפי האמור באסתר ד, טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
    • מֵאֵל נוֹרָא וְאָיוֹם – מפיל אימה ויראה, לפי חבקוק א, ו-ז: אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא.
    • וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ – אל תשקטו, אל תתנו לה' הפוגה עד שימלא את בקשתכם, לפי ישעיהו סב, ז: וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ.
    • אֵל נִדְרָשׁ בְּכָל לֵב יִדְרְשֶׁנּוּ – האל המצוי לכל מי שמבקשים ומחפשים אותו. הלשון לפי תהלים קיט, ב: אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
    • נִכְמְרוּ – התעוררו.
    • עַם יִקְרָאֶנּוּ – העם הקורא לו לעזרה.
    • עוֹד זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ – בזוכרי את עם ישראל לבי כמו יוצא אליו. לפי ירמיהו לא, יט: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'.
    • לָבְשָׁה חֵן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתֵּלֶךְ – אחרי שלושה ימים לבשה אסתר מלכות והלכה אל אחשורוש, כמתואר במגלת אסתר ה, א: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת.
    • וַתִּיקַר עַד מְאֹד בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ – נשאה חן בעיניו, כמתואר במגלת אסתר ה, ב: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.
    • וַיִּבֶז בְּכָל אֲשֶׁר הוּא מוֹלֵךְ – לא החשיב את כל מלכותו ורכושו.
    • וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ – לפי המסופר על יחסו של פוטיפר ליוסף בבראשית לט, ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף...
    • הַיָּפָה בַנָּשִׁים – אסתר, לפי תיאור הרעיה בשיר השירים א, ח: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים...
    • נֶטַע נַעֲמָן – שתיל נעים, כינוי לאסתר. הביטוי לקוח מישעיהו יז, י: כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ.
    • מַה שְּׁאֵלָתֵךְ כִּי הַכֹּל מְזֻמָּן – מה תרצי כי אתן לך כמעט הכל, לפי דברי אחשורוש באסתר ה, ג: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ.
    • וַתֹּאמֶר יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן – כדברי הפסוק מאסתר ה, ד: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ.
    • לְמָחָר קְרָאָתָם לְסוֹד נִכְמָס – זימנה אותם ליום המחרת אך לא גילתה להם את סיבת הדבר.
    • וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ – כפי שנאמר באסתר ה, ט וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב...
    • וְנֶעֱלָס – עליז.
    • וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרוֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ – המלכים והרוזנים אינם נחשבים בעיניו, הדבר עשוי להתפרש על ה', לפי האמור בחבקוק א, י: וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ. ואולי אף על המן שהרגיש עצמו שווה ערך ואולי אף זלזל במלכים ורוזנים.
    • וַיָּבֵא אֹהֲבָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ... – לפי האמור באסתר ה, י ...וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.
    • וַיְּסַפֵּר לָהֶם כְּבוֹדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ – כפי שנאמר באסתר ה, יא: וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.
    • וּגְזֵרָה עוֹמֶדֶת לְעֻמָּתוֹ – אבל הוא לא ידע מה מצפה לו, הגזירה עומדת כנגדו.
    • הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹא לוֹ – אוי לאיש המרבה לו מעמד ויקר שאינם מגיעים לו והולך בגדולות לא לו. כלשון הפסוק מחבקוק ב, ו: הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט.
    • יְעָצוּהוּ עֲשׂוֹת עֵץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים... – לפי המסופר באסתר ה, יד: וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי...
    • קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – כינוי למרדכי.
    • וּלְהָכִינוֹ כְּחֶפְצוֹ – להכין את העץ לפי הוראותיו.
    • מִכָּל חָרָשִׁים – על ידי כל האומנים.
    • חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ – אומן מקצועי, שיכין את העץ לפי דרישותיו. שיבוץ הוא מישעיהו מ, כ: הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. ג
    • אֱלֹהִים עֵדֶר צֹאנוֹ בִּקֵּר – ה' השגיח, שמר, על עם ישראל. ביטוי זה לקוח מדברי ה' ביחזקאל לד, יא-יב כ ...הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים. כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.
    • וַתִּדַּד שְׁנַת הַמֶּלֶךְ – לפי הכתוב באסתר ו, א בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. המשורר מתבסס על דברי ר' תנחום המובאת בבבלי מגילה טו ע"ב, הדורש פסוק זה על הקדוש ברוך הוא ואומר "נדדה שנת מלכו של עולם". וכאן עשוי להתפרש הן כאמור על המלך אחשורוש הן על רבונו של עולם.
    • עַד יְהִי חוֹקֵר בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת – כפי שנאמר שם, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
    • וְהָיָה בֹקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – הבוקר מסמל את האור, את התשועה, שאז מראה ה' מיהו הנבחר על ידו. זהו פסוק הלקוח מדברי משה לקרח ועדתו (במדבר טז, ה): בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו.
    • בְּמָצְאוֹ דְּבַר מָרְדְּכַי מְפֹרָשׁ – כשמצא שסיפור הצלת אחשורוש על ידי מרדכי מפורש בספר.
    • מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדֻלָּה דָּרַשׁ – אחשורוש שאל מהו ניתן למרדכי בשכרו, כפי המסופר באסתר ו, ג: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה...
    • וַיֹּאמְרוּ כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ – סיפרו לו שלא נעשה למרדכי דבר, כפי שנאמר באסתר שם ...וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. הפסוק לקוח מפרשת המקושש (במדבר טו, לד): וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
    • גִּלָּה אֹזֶן הָמָן – סיפר להמן, שאל אותו.
    • מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ – כלשון הפסוק באסתר ו, ו וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ...
    • וַיִּנָּקֵשׁ בְּמַאֲמָרוֹ – נכשל בתשובתו.
    • פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ – דבריו הביאו עליו אסון. פסוק הוא ממשלי יח, ז: פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ, שמשמעו דברי הכסיל מביאים לו שבר ופחד.
    • דִּבֵּר לַעֲדוֹתוֹ בַּעֲדָיֵי מְלָכִים וְלָלֶכֶת לְפָנָיו – הציע לקשט את האיש שהמלך חפץ ביקרו בתכשיטי המלך, כדברי המן באסתר ו, ז-ט: ...יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
    • וְלִבּוֹ בְּמַחֲשָׁבָיו הוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים – מחשבותיו אפלות, חורשות רע, שכן לפי המסופר באסתר ו, ו אמר המן בלבו לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
    • הוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ – פסוק הוא מישעיהו נ, י: מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו.
    • כֵּן דִּבַּרְתָּ – נכון דיברת.
    • עֲשֵׂה לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי... – לפי המסופר באסתר ו, י: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
    • כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרַצְתָּ – אתה בדבריך חרצת את הצריך להיעשות, לפי מלכים א כ, מ: וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ.
    • כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ – הלשון לפי האמור בדינו של שור נגח (שמות כא, לא): אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.
    • וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל מִשְׁמַרְתּוֹ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתו – לפי הנאמר באסתר ו, יב: וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.
    • וַיִּוָּעֲדוּ... לָבֹא לָנוּד לוֹ – רעיו ואשתו באו להשתתף בצערו. הלשון לפי המסופר באיוב (ב, יא) על בואם של רעי איוב כדי לנחמו: וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.
    • יְשֻׁרוּן – ישראל.
    • זָכְרוּ נְבוֹנָיו – הזכירו יועצי המן.
    • אִם יֵשׁ מָרְדְּכַי אֶחָד מִבָּנָיו – אם מרדכי הוא מזרע ישראל, לפי המסופר באסתר ו, יג: ...וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי...
    • אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ – זהו המשך הפסוק מאסתר ו, יג .. אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו.
    • חֲכָמָיו עוֹדָם...ֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִבְהִילוּהוּ – כפי שנאמר שם, יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
    • וְלֹא רָאָה... יָבֹא יוֹמוֹ... – לא צפה את הפורענות המתרגשת עליו.
    • וְה' יִשְׂחַק לוֹ – וה' שוחק על מפלתו הצפויה, לפי תהלים לז, יב-יג: זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו. אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ.
    • טֶרֶם כְּלוֹת – לפני שהסתיים.
    • יְפַת הָעַיִן – כינוי זה לאסתר, לפי תיאורה באסתר ב, ז וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה...
    • שַׁאֲלִי כִּי הַכֹּל לְנֶגְדֵּךְ כְּאַיִן – לעומתך, למענך, שום דבר אינו נחשב בעיני, כפי שנאמר באסתר ז, ב: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.
    • וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ – כפי שנאמר באסתר ח, ג: וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים.
    • יִנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְאֵלָתִי... בְּבַקָּשָׁתִי – אני מבקשת על נפשי, לפי האמור באסתר ז, ג: אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
    • כִּי נִמְכַּרְנוּ לְצוֹרֵר לְהַכְרִיתִי – נמכרנו לידי אויב החפץ להשמידנו, כפי שהיא אומרת שם ז, ד: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד...
    • תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ – אתה, אחשורוש, נתת להמן לעשות את רצונו. הלשון לפי תהלים כא, ג: תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה.
    • כִּי מַה חֶפְצִי אַחַר זֶה הַצַּעַר – מה אוכל עוד לרצות ולבקש אחרי גזירה כזו. הלשון לפי איוב כא, כא: כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ:
    • וּכְלֵי הַקְּרָב שׁוֹת שָׁתוּ הַשַּׁעַר – וכבר כלי הנשק צובאים על השער, לפי ישעיהו כב, ז: וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה.
    • הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ– האם יש בכייה לחינם? זוהי לשון הפסוק מעמוס ג, ד: הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד.
    • לָהּ אָמַר מִי הוּא זֶה... – שאל המלך את אסתר מי הוא אויב זה. כפי שמסופר באסתר ז, ה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.
    • מִגְרָשַׁי – שטחי וארצותי.
    • אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ – מי מבעלי חובי שמכרתי לו אתכם, לפי דברי ה' בישעיהו נ, א: ...אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם.
    • מִהֲרָה לַעֲנוֹתוֹ הָמָן זֶה הָרָע – כמסופר באסתר ז, ו: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
    • אֲשֶׁר פְּרָעוֹת בְּגוֹי צַדִּיק פָּרָע – שהציק לעם צדיק, עם ישראל.
    • אוֹי לָרָשָׁע רַע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ – זוהי לשון הפסוק בישעיהו ג, יא אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ.
    • נִמְלָא חֵמָה וְקָם אֶל גַּנּוֹ – כפי שנאמר באסתר ז, ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.
    • וּבְשׁוּבוֹ רָאָהוּ נוֹפֵל עַל כַּנּוֹ – על מקומו, לפי המסופר שם ז, ח וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ...
    • יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ – השמים והארץ מעידים על חטאיו, על רוע מעשיו. כדברי צופר הנעמתי באיוב כ, כז יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ.
    • סָרִיס אֶחָד... הֵן עֵץ עָשָׂה לְמָרְדְּכַי ... – לפי המסופר שם ז, ט: וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה...
    • וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ... – כפי שנאמר שם ...וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו.
    • עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ – הפסוק לקוח מהפרק הקודם ו, ד... לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ.
    • עָמְדָה אֶסְתֵּר לְבַקֵּשׁ עַל עַמָּהּ – כפי שנאמר באסתר ח, ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים.
    • הָאַף וְהַחֵמָה – הכעס.
    • לְהָשִׁיב סִפְרֵי הָאַף וְהַחֵמָה – לבטל את הגזירה, את הפקודות שנכתבו בספרים. כפי שאסתר אומרת באסתר ח, ה ...אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.
    • כִּי נִחַם עַל מַכָּה עֲצוּמָה – התחרט על גזירת השמדת עם ישראל.
    • וָשָׁב וְרָפָא לוֹ – חזר בו מגזירה זו והושיע את עם ישראל. השיבוץ לקוח מישעיהו ו, י: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.
    • פַּתְשֶׁגֶן... לַהֲרֹג בְּשׂוֹנְאֵיהֶם עֲתִידִים – האגרת שיצאה על כך שרשאים ועתידים היהודים להרוג בשונאיהם, לפי אסתר ח, יג: פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
    • כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדְּכַי עַל הַמּוֹרְדִים – כפי שנאמר באסתר ח, יז וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם.
    • וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ – נאמר כאן על מרדכי פסוק שנאמר (במלכים א ה, ד) על שלמה: כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָדָיו מִסָּבִיב.
    • צֻוָּה מָרְדְּכַי עַל עַם – מרדכי נתמנה להנהיג את עם ישראל, לפי הפסוק מאסתר ח, טו: וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן...
    • לֹא אַלְמָן – עם שיש לו משגיח, אדונים. כלשון הכתוב בירמיהו נא, ה כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵה' צְבָאֹות כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדֹושׁ יִשְׂרָאֵל.
    • מוֹשִׁיעַ וָרָב – מנהיג, לפי ישעיהו יט, כ ...כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם.
    • נָגִיד וְנֶאֱמָן – מנהיג אמין.
    • וְהָפְקַד עַל בֵּית הָמָן – מרדכי נתמנה במקום המן, כפי שמתואר באסתר ח, ב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן.
    • וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ – השיבוץ לקוח מהאמור על יוסף בבית פוטיפר בבראשית לט, ה: וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף...
    • קִדַּשְׁתִּי – זימנתי, הכנתי.
    • לְצוֹרְרִי – לאויבי, המן.
    • מִזְבֵּחַ – מקום הריגה.
    • וְאָכִין לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם – בני המן ייהרגו בשל רשעת אביהם. לפי האמור על מלך בבל בישעיהו יד, כא: הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים.
    • וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלּוֹדִים לוֹ – להמן. הלשון לפי האמור על דוד בשמואל ב ה, יד: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה.
    • רִצַּצְתִּי – הרגתי, מחצתי.
    • פַּרְשַׁנְדָּתָא דַּלְפוֹן... – אלה שמות בני המן כסדר המופיע באסתר ט ז-ט.
    • וְגַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ – שיבוץ הוא מקהלת ו, ג: אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל.
    • שָׁלַלְתִּי שֹׁלְלַי – לקחתי שלל מאלו שביקשו לשלול אותי, לפי דברי ה' על יושבי ערי ישראל במלחמת גוג ומגוג (ביחזקאל לט, י): וְלֹא יִשְׂאוּ עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן הַיְּעָרִים כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ אֵשׁ וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם...
    • וְאָרִיעַ רֵעַ – ואשמיע תרועת שמחה. הלשון לפי מיכה ד, ט: עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה.
    • עָלָה מִשְּׁאוֹל – נחלץ מאסון.
    • אֶבְיוֹן גֹּוֵעַ – עם ישראל, המדומה לעני שעומד למות, לפי תהלים פח, טז עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה.
    • וַיְמַלֵּט עָנִי... וְלֹא עוֹזֵר לוֹ – ה' הציל את עם ישראל, המדומה לעני ויתום. כעדותו של איוב על עצמו באיוב כט, יב כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא עֹזֵר לוֹ.
    • תִּכָּתֵב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן – סיפור המגילה ייכתב ויישמר גם לעתיד. שיבוץ הוא מהפסוק בתהלים קב, יט: תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.
    • יָרוֹן – ישמח.
    • אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ – פסוק הוא מתהלים קמד, טו: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁה' אֱלֹהָיו. ד
    • אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ... בְּשִׂמְחָה – בפורים קיימת מצוות משתה וסעודה, כפי שנאמר באסתר ט, כא-כב לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה... לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה... השיבוץ הוא משיר השירים ה, א: בָּאתִי לְגַנִּי... אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.
    • וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ וְשִׁלְחוּ מָנוֹת... – כפי שנאמר בהמשך הפסוק הנ"ל ...וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
    • וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ – הפסוק לקוח מנחמיה ח, י: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם.
    • נִסֵּי אֵל מֵאָז נְשָׂאוּנִי – ה' רומם את עמו בעזרת נסים עוד מימי קדם.
    • וּבְנִבְכֵי הַיָּם הֶעֱבִירוּנִי –והעביר את ישראל בנבכי ים סוף באורח נסי.
    • כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי – מצפוני הציק לי ולימד אותי להמתין לישועת ה'.
    • דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ – שתוק וייחל לישועת ה'. הפסוק לקוח מתהלים לז, ז: דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
    • יוֹם צֵאת פַּרְעֹה אַחֲרַי – ביום שבו רדף פרעה אחרי ישראל, כפי שנאמר בשמות יד, ט: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם...
    • לִטְרֹף כְּאַרְיֵה עֲדָרַי – ורצו להשמיד את ישראל. לפי הדימוי המופיע בתהלים יז, יב: דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים.
    • נִצְּבוּ כַחוֹמָה מֵימֵי... – המים עמדו כחומה, כפי שנאמר בשמות טו, ח: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם וראו גם בשמות יד, כט.
    • מִשְׁבָּרַי – גלי.
    • וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ – המים געשו בכעסו של ה', לפי שמואל ב כב, ח: וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ, וראו גם תהלים יח, ח.
    • יָצָא צָר אַחֲרֵי עַם קְדוֹשׁוֹ – האויב, מצרים, יצא אחר ישראל, כמתואר בשמות יד, ח: וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...
    • צוּר – סלע, כינוי לה' על שום הביטחון שהוא מעניק.
    • וַיִּשְׁלַח... עֲנָנוֹ לְהַפְרִישׁוֹ – להבדילו ולהגן עליו, כפי שמסופר בשמות יד, יט-כ: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.
    • לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ – להגן עליו ולהצילו. זוהי לשון הפסוק ביונה ד, ו: וַיְמַן ה' אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה.
    • הֶעֱבִירוֹ בַיַּבָּשָׁה – ה' העביר את ישראל ביבשה, כפי שנאמר בשמות יד, כט: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
    • וְצָרָיו – ואויביו.
    • וּלְתַחְתִּיּוֹת מְצוּלָה אוֹתָם הוֹרִיד – טיבע אותם במצולות הים, כפי שמתואר בשירת הים בשמות טו, ה: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
    • חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ – לאחר שהורידם למצולה קבר אותם בסלעי הים. שיבוץ מישעיהו כב, טז: מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ.
    • וּבְשׁוּב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ – כפי שמסופר בשמות יד, כז: וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.
    • נִטְבַּע פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנוֹ – כמתואר בשירת הים (שמות טו, ד): מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
    • כִּי הַיָּם הִכְבִּיד מַרְכְּבוֹת גְּאוֹנוֹ – המרכבות שבהם התגאה פרעה היו כבדות ולכן שקעו בים, כאמור בשמות יד, כה: וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת...
    • וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ – פרעה ומצרים הבינו שידם על התחתונה. הפסוק לקוח ממאבקו של יעקב במלאך (בראשית לב, כה): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
    • דַּהֲרוֹת אַבִּירִים – סוסיו של פרעה. שיבוץ הוא משירת דבורה בשופטים ה, כב: אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.
    • בְּאַדִּירִים נָפְלוּ – נפלו במים האדירים, והשיבוץ הוא מישעיהו י, לד: וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל.
    • בְּאַדִּירִים... וְכַעוֹפֶרֶת בְּמַיִם רַבִּים צָלְלוּ – לפי האמור בשירת הים (שמות טו, י): נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
    • וְדוֹרְשֵׁי ה' שְׁמוֹ יְהַלְלוּ – אלה המבקשים את ה' ישמחו בו וישבחו אותו. לפי תהלים כב, כז: יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד.
    • בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ – זוהי לשון הפסוק מתהלים לג, ב: הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ.
    • הֶרְאָנוּ יָדוֹ הַנִּפְלָאָה – כפי שנאמר בשמות יד, לא: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ.
    • נוֹרָאָה – מטילת יראה.
    • אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה – כך נפתחת שירת הים בשמות טו, א: ...אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
    • בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ – השיבוץ הוא מתהלים צה, ב: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.
    • דְּגָלִים – שבטי ישראל.
    • וְלִפְנֵיהֶם אֵל נַעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה – האל המטיל יראה. זהו שיבוץ של הפסוק מתהלים פט, ח אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו.
    • אָז שׁוֹרְרוּ שִׁירָה חֲדָשָׁה – שירת הים נקראת שירה חדשה בברכת גאולה שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם.
    • מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' – פסוק התפעלות זו נאמר בשירת הים (שמות טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא, ואף הוא מצוטט בברכת גאולה.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?