הקדמה
מאמר זה מתמקד בשני אספקטים הנמצאים בשני קצות החוויה המוזיקלית, אשר כל אחד מהם חיוני לקיומו של האחר וביחד הופכים אותה לשלמה: הפן הפיזיקלי־שכלי (סולמות, מרווחים וכיו"ב) מחד, והפן הרגשי־חווייתי מאידך.
הפן הראשון הוא המחקרי־מדעי והוא נכתב על סמך לימוד שיטתי של המוזיקה הערבית, תאורטית ומעשית.
הפן השני, המנסה לאפיין את המקאמים השונים מבחינה רגשית, נכתב מתוך היכרות אישית חווייתית ובלתי אמצעית עם מסורת המוזיקה הערבית בכלל והתפילה והפיוט הספרדי־ירושלמי (חלאבי) בפרט. כל הנאמר כאן מתבסס על חוויית הדברים בשטח, הן כמאזין והן כמבצע. בכל הקשור להיבט הרגשי, הדברים מתבססים על התרשמות רבת שנים מן האינטראקציה שבין החומר המוזיקלי ובין קהל מאזיניו בבתי הכנסת ובסיטואציות אחרות – תגובות רגשיות כאלה ואחרות המבטאות באופן מיידי וישיר את תחושות המאזינים ביחס לחומר המוזיקלי תוך כדי ביצועו.
עם זאת, יש לזכור כי הנאמר כאן מתייחס בעיקר למסורת המוזיקה הערבית ובתוך כך לקהילה הספרדית־ירושלמית־חלאבית. סביר להניח כי קיימות התייחסויות רגשיות שונות למקאם זה או אחר בקהילות היונקות ממסורות מוזיקליות שכנות – תורכיה, פרס ועוד.
רובד נוסף של המאמר הוא הניסיון להסביר את הקשר שבין מבנה הסולם והמרווחים שבו ובין התחושות שהוא מעורר, דהיינו הקשר שבין הפן הפיזיקלי לזה הרגשי. הפרשנות ברובד זה נשענת רובה ככולה על תובנות והתרשמויות אישיות, והיא מנסה לענות על צורך אישי ואוניברסלי לחבר בין חוויה מוזיקלית עמוקה ובין ידע תאורטי רלוונטי. אני תקווה כי חיבור זה יתרום במשהו להרחבת הידע ולהעצמת החוויה.
המונח "מקאם" (ברבים: מקאמים או מקאמאת) טומן בחובו משמעויות רבות, מוזיקליות וחוץ מוזיקליות, משמעויות אשר זוכות להתייחסויות שונות באיזורים שונים ובתקופות שונות (ראו בהרחבה במאמר "תרבות המקאם" מאת ד"ר אסיקה מרקס באתר).
במוזיקה הערבית מוכרים כיום קרוב למאה מקאמים. בתרבויות אחרות, כמו למשל התורכית, מוכרים אף כמה מאות. המקאמים מחולקים למשפחות. בכל משפחה קיים מקאם היסוד, וממנו מסתעפים מספר מקאמים נוספים אשר מהווים את מקאמי המשנה של כל משפחה.
להלן נסקור את משפחות המקאמים השונות תוך פירוט הווריאנטים השכיחים והשימושיים ביותר בכל משפחה, וכן נתמקד בהיבט הסולמי של המקאם תוך התייחסות להיבטים פונקציונליים ורגשיים כפי שהם באים לידי ביטוי בחלק מהמסורות המוזיקליות של עולם הפיוט.