• (א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. (ב) זְכוֹר, ה', לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ, עינוייו וסבלו, (ב) ואת אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה', נָדַר לַאֲבִיר, האדון, המרומם על יַעֲקֹב - כינוי לאלוקים וזה היה נדרו של דוד: (ג) "אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה בשלווה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי, מיטתי, (ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת, שינה לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, לא אנוח ולא אשקוט (ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". (ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ - את הבשורה שייבנה בית לה', עוד בהיות דוד בְאֶפְרָתָה, היא בית לחם. מְצָאנוּהָ - את התגשמות הבשורה על בית ה' בִּשְׂדֵי יָעַר, בגורן ארוְנה היבוסי. והמשורר אומר בתשוקה: (ז) נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, של ה', נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו - כינוי מליצי לבית המקדש. (ח) קוּמָה, ה', לִמְנוּחָתֶךָ - מקום ביתך הקבוע, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, המסמל את השכינה המתגלה. ושם, במקדש, יתקיים סדר עבודתך הראוי: (ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, בהופעתם, בדבריהם ובהתנהגותם הישרה, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ, ישירו. (י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, שהתאמץ להביא את הארון למקומו הקבוע ולבנות את המקדש, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי, תאכזב את מְשִׁיחֶךָ, המלך שמשחת אותו. שהרי - (יא) בשכר שבועתו של דוד ומאמציו, נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד שבועת אֱמֶת שלֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, שתתקיים לעד: מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית, אשים, אמַנה לְכִסֵּא לָךְ. כתר המלוכה יעבור גם לצאצאיך. (יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ את בְּרִיתִי וְאת עֵדֹתִי זוֹ, אשר אֲלַמְּדֵם - גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ. (יג) כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ, רצה אותה לְמוֹשָׁב לוֹ. וכאן דברי ה': (יד) זֹאת - בירושלים תהיה מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד; פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ, חשקתי בה. (טו) על כן, את צֵידָהּ, מזונה של ציון בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, את אֶבְיוֹנֶיהָ, ענייה אַשְׂבִּיעַ לָחֶם, (טז) וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, בגדי ישועה שהם בגדי כהונה המציינים את מעמדם הנכבד של הכהנים ואת הצלחתם וישועתם, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ, ישירו במקדש. (יז) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן, אחלוק כבוד לעיני כול לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִכבוד מְשִׁיחִי, אכבד את המלכים שיימשחו מבית דוד. (יח) את אוֹיְבָיו של דוד אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, בושה, וְעָלָיו - על דוד, יָצִיץ, יתנוצץ נִזְרוֹ, כתרו. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|