• אֱלֹהֵי אַבְרָהָם – על–פי בראשית כח,יג "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ". • וּבְפַחַד יִצְחָק – על–פי בראשית לא,מב "וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי". • אֲשׂוֹחֲחָה – אתפלל, על–פי ברכות כו ע"ב "ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר 'תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ' (תהילים קב,א)". • אֲבִיר יַעֲקֹב – כינוי לקב"ה, על–פי ישעיה מט,כו "כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב". • נַעֲרֹג – נתאווה, נכסוף. • נַעֲרֹג כָּאַיָּל – על–פי תהלים מב,ב "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים". • נְשׁוֹחֲחָה – נשפילה, כמו בישעיה ב,ט "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ". • בְּגַאֲוָתוֹ יַרְעִישׁ הַיָּם – על-פי תהלים מו,ד "יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה". • וּמִשְׁבָּרָיו – וגליו. • יַרְתִּיחָה – יסעיר, על–פי איוב מא,כג "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה". • גּוֹלֶה עֲמֻקּוֹת – מגלה נסתרות, על–פי איוב יב,כב "מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת". • לְבָרְחָה – לברוח. • דַּיַּן אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים – על–פי תהלים סח,ו "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ". ואמרו במדרש תהילים קמו "ומי היתומים? אלו ישראל. שנאמר (איכה ה,ג) 'יתומים היינו ואין אב'. ומי הן אלמנות? אלו ציון וירושלים, שנאמר (שם א, א) 'העיר רבתי עם היתה כאלמנה' ". • וְשֹׁחַד לֹא יִקְּחָה – על–פי דברים י,יז "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים [...] אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד". • הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם – על–פי תהלים ב,ד "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק". • נְכֹחָה – הכל לנוכח עיניו ואין דבר נסתר ממנו. • וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ – יחיד הוא ואין מי שיכול לעמוד כנגדו או למנוע בידו. פסוק הוא באיוב כג,יג. • בַּהֲנָחָה – בנחת. • אוּם – אומה, עם ישראל. • מִכָּל מִשְׁפָּחָה – כל משפחות העמים. • חַנּוּן – כינוי לקב"ה, כמו בתהלים קמה,ח "חַנּוּן וְרַחוּם ה' ". • יִשְׁעֶה לְקוֹלֵנוּ – יקבל את תפילתנו. • כְּנָם – כמו שאמר והבטיח בתורתו. וכן פירש ר' יצחק ונה: נם – לשון אמירה, כמו 'נאום ה'' (בראשית כב טז), 'וינאמו נאום' (ירמיה כג לא). • אֶהֱמֶה וְאָשִׂיחָה – אתפלל. הֶמְיָה היא השמעת קול, על–פי תהלים נה,יח "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי". • מֵעוֹלָם – מאז ומתמיד. • עַל הֵעִיר מִמִּזְרָחָה – על אברהם אבינו, שנאמר בו בישעיה מא,ב "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק", ובתלמוד (בבא בתרא טו ע"א) דרשו פסוק זה על אברהם. • בְּנֵי הַשִּׁפְחָה – כינוי לבני האסלאם, צאצאי ישמעאל בן הגר שפחת אברהם. • כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעֵינוּ – על–פי תהילים נא,ג "כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי". • בְּנֵי אָב יָצָא לָשׂוּחָה – ישראל בני יצחק, שנאמר בו בבראשית כד,סג "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ". • שָׁחָה – שפלה. • סוֹמֵךְ נוֹפְלִים – על–פי תהלים קמה,יד "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים". • ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה – פסוק הוא בדניאל ט,יט. • בַּעֲבָדֶיךָ – אל עבדיך. • אֵין לָהֶם מְנוּחָה – בגלות. • קֵץ יִשְׁעֵנוּ – קץ הגאולה. • וְעוֹד בַּל תַּדִּיחָה – שלא נגלה שוב מארצנו. ופירש מהרי"ץ כי גאולה העתידה תהיה גאולה שלמה ולא תהיה אחריה עוד גלות, שנאמר (ישעיה מה,יז) "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים". • רָם מַה תּוֹכִיחַ לְאָדָם נֻצָּר מִטִּפָּה סְרוּחָה – איך תדון את האדם שנוצר מטיפה סרוחה, שהרי החומר גובר בו וגורם לו לחטוא. • שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בְעִירָךְ – בזמן הגאולה, על–פי ישעיה נא,ג "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ". • וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה – גם פסוק זה עוסק בגאולה, על–פי ישעיה לה,י "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". • וְנִמְצָא רְוָחָה – ייקל לנו ממצוקתנו.
|