ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יעלו לאלף ולרבבה / ר' יהודה הלוי יַעֲלוּ לְאֶלֶף וְלִרְבָבָה כִּבְנֵי צֹאן כָּל בְּנֵי אֶרֶץ וְתַחַת הַשֵּׁבֶט יוּבָא מֵאֵין יוֹצֵאת וְאֵין פֶּרֶץ דִּין שׁוֹבֵבָה וְדִין שָׁבָה בְּעֵמֶק חָרוּץ יֵחָרֶץ לִפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפֹּט אֶת הָאָרֶץ הַיּוֹם פְּקֻדּוֹת נִקְרָאוֹת וְתֵבֵל לַדִּין נִצֶּבֶת וּבוֹ הֵחֵל הַצּוּר לְהַרְאוֹת גְּבוּרַת יָמִין מַחֲצֶבֶת וּבוֹ כוֹנֵן כֵּס נוֹרָאוֹת הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי עוֹלָם נוֹסָדוּ וְעַמּוּדֵי חוּג עָמָדוּ וְשָׁלֹשׁ עֲקָרוֹת נִפְקָדוּ אֱמוּנֵי יְשׁוּרוּן יָלָדוּ וַאֲשֶׁר בְּפַתְרוֹס הָעְבָּדוּ וּבְצוֹעֲנִים נִסְעָדוּ וְאֵלֶּה בוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַעֲלוֹתָם מִן הָאָרֶץ דְּרוּשָׁה כַיּוֹם הַמְלִיכִי מַלְכֵּךְ וְיִמְלֹךְ עָלָיִךְ וְתִקְעִי וְהָרִיעִי עַד כִּי יַעֲלֶה זִכְרוֹן קְהָלָיִךְ לִגְאֹל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי וְיָאֵר פָּנָיו אֵלָיִךְ לְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי וּכְמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ הַעֲלִי יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים קוֹל מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים הַקּוֹרְאָה מִמַּעֲמַקִּים הַגְבִּיהִי שִׁיר עַד שְׁחָקִים אוּלַי יִקְרַב עֵת לְהָקִים דְּבָרוֹ לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ |
| פיוט זה מאת ר' יהודה הלוי נאמר בקהילות תימן בסיומה של תפילת ערבית בליל יום טוב שני של ראש השנה. עניינו של הפיוט – יום הדין הגדול והנורא שבו כל באי העולם עומדים לדין לפני הקדוש ברוך הוא. תחילתו של הפיוט רומזת ללשון המשנה במסכת ראש השנה: "בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון", בני האדם נדמים לצאן העוברים תחת שבטו של הרועה-הקב"ה, החורץ את דינם. בהמשך, מונה ריה"ל אירועים מרכזיים בחיי העם שאירעו בראש השנה: בריאת העולם, פקידת העקרות – שרה אמנו, רחל וחנה, וגאולת עם ישראל משעבוד מצרים. הפיוט מסתיים בקריאה: "העלי יונת אלם רחוקים / קול מארץ מרחקים" – פנייה לכנסת ישראל היושבת אף היא בגלות, לבקש על הגאולה. |
| • יַעֲלוּ – למשפט. הבית הראשון של השיר נשען על תיאורו של יואל הנביא (פרק ד) על אודות המשפט אותו עורך ה' לגויים. • לְאֶלֶף וְלִרְבָבָה – אלפים ורבבות. • כִּבְנֵי צֹאן כָּל בְּנֵי אֶרֶץ – בני האדם הנידונים לפני הקב"ה בראש השנה. על–פי משנה ראש השנה א, ב: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן", ופרשני המשנה פירשו את 'בני מרון' כ'בני צאן' (צאן בארמית: אמריא), העוברים זה אחר זה בפתח קטן. • וְתַחַת הַשֵּׁבֶט יוּבָא – כמו הצאן העוברות תחת השבט, כך יעמדו בני הארץ לפני ה' למשפט. הביטוי 'תחת השבט' על–פי ויקרא כז, לב: וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'. • מֵאֵין יוֹצֵאת וְאֵין פֶּרֶץ – איש לא נעדר, על–פי תהילים קמד, יד "אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ". • דִּין שׁוֹבֵבָה – דינם של הרשעים, על–פי ירמיה לא, כא ...עַד–מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה. • וְדִין שָׁבָה – דינם של השבים אל ה'. לשון נופל על לשון. • בְּעֵמֶק חָרוּץ יֵחָרֶץ - במקום חריצת הדין. הביטוי על יואל ד, יד: כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ. חרוץ יחרץ – לשון נופל על לשון. • לִפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפֹּט אֶת הָאָרֶץ – פסוק הוא בתהלים צו, יג. • הַיּוֹם – בראש השנה. • פְּקֻדּוֹת נִקְרָאוֹת – להזמין את בני האדם לדין. • וְתֵבֵל לַדִּין נִצֶּבֶת – כל העולם כולו עומד לדין. • הַצּוּר – הקב"ה, כמו בדברים לב, ד "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ". • הֵחֵל לְהַרְאוֹת – על–פי דברים ג, כד "אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה". • גְּבוּרַת יָמִין – יד ימינו של הקב"ה. • מַחֲצֶבֶת – על–פי ישעיה נא, ט "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה' [...] הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב". ופירש מהרי"ץ מחצבת מלשון חוצבת, לשון פסילה ותיקון, שבראש השנה נברא העולם. • וּבוֹ כוֹנֵן כֵּס נוֹרָאוֹת הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת – בראש השנה כונן הקב"ה את כסאו לשבת לדין, על–פי תהילים ט, ח "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ". • הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת – פסוק הוא בתהלים קיג, ו. • וּמוֹסְדֵי עוֹלָם נוֹסָדוּ – נוסדו יסודות העולם, על–פי ישעיה נא,יג "נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ". • וְעַמּוּדֵי חוּג עָמָדוּ – על–פי תהילים עה, ד "אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה", שבראש השנה נברא העולם (ראש השנה ח ע"א). חוג – כמו בישעיה מ,כב "הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ". • וְשָׁלֹשׁ עֲקָרוֹת נִפְקָדוּ – בראש השנה, והן שרה רחל וחנה (ראו התלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה י, ע"ב). • אֱמוּנֵי יְשׁוּרוּן יָלָדוּ – ילדו את גדולי ישראל: יצחק, יוסף ושמואל. • וַאֲשֶׁר בְּפַתְרוֹס הָעְבָּדוּ וּבְצוֹעֲנִים – אלה שנשתעבדו במצרים ואלה שהיו בצוען, גם היא מערי מצרים, כמו ביחזקאל ל, יד "וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת פַּתְרוֹס וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן". • נִסְעָדוּ – נעזרו, נגאלו; שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים (ראו התלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה י, ע"א). • וְאֵלֶּה בוֹ יִפָּקֵדוּ – בני ישראל ייזכרו ביום זה. • לְהַעֲלוֹתָם מִן הָאָרֶץ – להוציאם מן הגלות. • דְּרוּשָׁה – כינוי לירושלים, כמו בישעיה סב, יב "וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה". • כַיּוֹם הַמְלִיכִי מַלְכֵּךְ וְיִמְלֹךְ עָלָיִךְ – המליכי עלייך את הקב"ה בראש השנה, כמובא בתלמוד הבבלי (מסכת ראש השנה טז, ע"א): "אמר הקדוש ברוך הוא [...] אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם...". • וְתִקְעִי וְהָרִיעִי – על–פי יואל ב, א "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי". • קְהָלָיִךְ – עם ישראל. • לִגְאֹל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי – להציל את חייך. על-פי תהילים קג, ד "הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים". • וְיָאֵר פָּנָיו אֵלָיִךְ – על–פי במדבר ו, כה "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ". • לְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי - על-פי תהילים קג, ה "הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי". וּכְמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ - פסוק הוא בהושע ו,ג. יורה – ירווה. • יוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים – פנייה לכנסת ישראל, על–פי תהילים נו,א "לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים", ותרגם יונתן "כנשתא דישראל דמתילא ליונה שתוקא" (=לכנסת ישראל שמשולה ליונה שותקת). • קוֹל מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים – העלי קול מן הגלות, על–פי ירמיה ח, יט "הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים". • הַקּוֹרְאָה מִמַּעֲמַקִּים – על–פי תהילים קל, א "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' ". • הַגְבִּיהִי שִׁיר עַד שְׁחָקִים – נשאי את קולך בתפילה השמימה. • יִקְרַב עֵת – יבוא הזמן. • לְהָקִים דְּבָרוֹ לְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים – לקיים את הבטחתו לכנסת ישראל. הביטוי שושנת העמקים משיר השירים ב, א "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים". • וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ – פסוק הוא בישעיה ס, כא. |
| כותר |
יעלו לאלף ולרבבה |
|---|---|
| מעגל השנה |
ימים נוראים;ראש השנה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
