ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
חיל יולדה בי סולדה / ר' ישראל נג'ארה חִיל יוֹלֵדָה בִּי סוֹלֵדָה קְשׁוּרָה עַל לֵב בִּפְתִיל עַל דוֹד מִנִּי הִסְתִּיר אוֹרוֹ וּמְעוֹנִי מֵאָז הֶאֱפִיל יָשְׁבָה בָּדָד שָׁכְחָה הֵידָד עַל כִּי אָהֳלָהּ שֻׁדַּד מִיּוֹם דּוֹד מֵעִמָּהּ נָדַד רֹאשָׁהּ לָאָרֶץ הִשְׁפִּיל שָׁבַת גִּילָהּ גָּבַר חִילָהּ כִּי עַוְלָהּ הִגְבִּיר עֻלָּהּ אָז עַל עֲנָקִים רַב חֵילָהּ וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל רַב יְגוֹנָהּ עַל מְעוֹנָהּ וְעַל דּוֹדָהּ עָלָה לִמְעוֹנָה מֵאָז הִיא לִמְאֹד מְעֻנָּה בְּיַד אוֹיְבָהּ תַּקִּיף כַּפִּיל אֵל חַי הַבֵּט צַר לָהּ חוֹבֵט וְאֶת נְתִיבָהּ יְעַבֵּט חוּשָׁה וְשַׁבֵּר אֶת שֵׁבֶט מוֹשְׁלָהּ לַעֲלוֹת אַל יַעְפִּיל |
|
פיוט מאת ר' ישראל נג'ארה (צפת, המאה ה-16), שנחשב לגדול המשוררים של מאות השנים האחרונות. על פי פרופ' אדוין סרוסי, ראש המרכז לחקר המוסיקה היהודית, הפיוט מבוסס על לחן הרומנסה הנקראת במחקר 'חזרת הבעל', ושמילותיה הראשונות 'ארבולדה טאן ג'ינטיל' (עצי יער כה עדין), מושרות עד היום בפי נשים יהודיות מתורכיה ומארצות הבלקן. הלחן הזה היה אהוב על פייטנים רבים בני זמנו של ר"י נג'ארה והתיעוד שלו (אף הוא מתורכיה) אפשר לשחזר עוד פיוט נשכח של המשורר, על פי לחן הקרוב לזה שהוא עצמו התקין. הפיוט בוצע לראשונה במופע שהוקדש לשירתו של נג'ארה – 'ר' ישראל נג'ארה: המקור', והועלה בפסטיבל העוד 2009. הטקסטים למופע נערכו ונאספו בידי פרופ' טובה בארי, מתוך דפוסים עתיקים וכתבי יד שונים של ספריו של ר"י נג'ארה. כרבים מפיוטי נג'ארה, גם פיוט זה עוסק בסבלה של כנסת ישראל מאז חורבן הבית; הוא מבטא בעוצמה רבה את התפיסה הקבלית של 'גלות השכינה' – קרי, המצב בלתי-נסבל של הפירוד בין הקב"ה, עמו וארצו. עצבות רבה שורה על הפיוט, עד שהנחמה החפוזה שבסופו, המאפיינת מאוד את שירת ר' ישראל נג'ארה, כמעט שאינה מותירה רושם. 'חיל יולדה' הוא אחד מני פיוטים רבים שהמחבר לא זכה לפרסמם בחייו; הוא נותר רק בכתבי יד של חיבורו 'שארית ישראל', קובץ השירים שנכתבו אחר פרסום 'זמירות ישראל' – ספרו המרכזי ורב ההשפעה. ביצועו מחדש, כמו גם העלאתו לאתר 'הזמנה לפיוט', יש בהם אם כן מימד של גאולת-נשכחות. |
| • חִיל יוֹלֵדָה בִּי סוֹלֵדָה – כאבים ככאביה של יולדת מרעידים ומזעזעים אותי. הלשון על פי איוב (ו, י): וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה... במקרא מופיע הפועל סל"ד רק באיוב, במשמעות של להירתע, להזדעזע. 'חיל' במקרא במשמעות של רעד, זעזוע. • קְשׁוּרָה עַל לֵב בִּפְתִיל – מכאובי אחוזים כביכול בלבי בחבל. • עַל דוֹד מִנִּי הִסְתִּיר אוֹרוֹ וּמְעוֹנִי מֵאָז הֶאֱפִיל – כאבי נובעים מהיעלמו של הדוד, אהובי, הקב"ה, שמונע ממני את אורו ובכך גוזר עלי חשיכה. 'דוֹד' הוא כינוי נפוץ לקב"ה, מראשית הפרשנות האלגורית לשיר השירים. • יָשְׁבָה בָּדָד שָׁכְחָה הֵידָד עַל כִּי אָהֳלָהּ שֻׁדַּד – כנסת ישראל, היושבת בודדה, שכחה את הזמנים בהם היתה שמחה, משום שחרב בית המקדש. השיבוץ 'ישבה בדד' מתוך מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה... הצירוף 'אהלה שודד' על פי ירמיהו (י, כ): אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. • מִיּוֹם דּוֹד מֵעִמָּהּ נָדַד רֹאשָׁהּ לָאָרֶץ הִשְׁפִּיל – מאז עזב כביכול הקב"ה את ישראל ואת ארצם, ראש ישראל נטוי ארצה בתחושת שפלות. מיוסד על ישעיהו (כה, יב): וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר. • שָׁבַת גִּילָהּ גָּבַר חִילָהּ כִּי עַוְלָהּ הִגְבִּיר עֻלָּהּ – ישראל פסקה מלשמוח, ככתוב באיכה (ה, טו): שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ; תחת זאת, גברו מכאוביה, שכן חטאיה, או אויביה, העצימו את העול שעל צוארה. • אָז עַל עֲנָקִים רַב חֵילָהּ וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל – שלא כמו אז, בימי קדם, שענקים וגדולים חרדו מכוחו של ישראל. השיבוץ לקוח מדברי ישעיהו אודות תחיית המתים (כו, יט): יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל. • רַב יְגוֹנָהּ עַל מְעוֹנָהּ וְעַל דּוֹדָהּ עָלָה לִמְעוֹנָה – כנסת ישראל הולכת ונעצבת יותר ויותר על חורבן בית המקדש, מעונו של הקב"ה, ועל הדוד האהוב – הקב"ה – שנטש כביכול את מעונו שעל הארץ ועלה לשמיים. מעונה הוא כינוי לשמיים במקרא. המשורר משתמש באותה מלה – מעונה – בכפל משמעויות. • מֵאָז הִיא לִמְאֹד מְעֻנָּה בְּיַד אוֹיְבָהּ תַּקִּיף כַּפִּיל – מאז נתרחק הקב"ה מעמו, כנסת ישראל סובלת עינויים מידי אויביה החזקים. • אֵל חַי הַבֵּט צַר לָהּ חוֹבֵט וְאֶת נְתִיבָהּ יְעַבֵּט – הפייטן מפציר באל שיראה את סבלות ישראל, כיצד אויביה מכים אותה ומשבשים את דרכה. הלשון הטור על פי ביטוי מקראי יחידאי, המופיע בנבואת יואל (ב, ז): כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן וְלֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם. • חוּשָׁה וְשַׁבֵּר אֶת שֵׁבֶט מוֹשְׁלָהּ לַעֲלוֹת אַל יַעְפִּיל – אנא, אלוהים, מהר וגדע את מוט המכים בה, שלא יתרוממו ויתגדלו חלילה אויבי ישראל. |
| כותר |
חיל יולדה בי סולדה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
